מה עלי לעשות כדי שהילדה לא תרביץ לי?

 

שלום רב,

אני אמא ל-4 הגדולה בת 12 והבנים 10,8, ו3 חוד', הבעיה שהגדולה שינתה את התנהגותה מאז שהקטן נולד, היא ממש מתנכלת לי, מרביצה לי(כן!) מקללת אותי מתי שמתחשק לה עד שהגעתי למצב שאני מפחדת להשאר איתה לבד בבית כי אם אני מבקשת ממנה לעשות משהו שלא נראה, כמו הדבר הכי קטן שזה לעזוב את המחשב, או אם אני כועסת על דבר שמגיע לה היא באה אליי בריצה באיומים ואומרת: מה תעשי לי?, במשך היום היא יכולה פתאום להיות "נורמלית" ואפילו פתאום לחבק אותי, אבל זה עדיין לא מונע ממנה להפתיע אותי בתגובות מאוד קיצוניות, בעקבות כך היחס שלי אליה השתנה אני מתחילה להתרחק ממנה משתדלת לא להרגיז אותה אבל המצב רק הופך לעדין יותר ומצד שני לקשה יותר, יש לי תינוק בבית, וזה ממש מתסכל אותי כל הסיפר, דרך אגב, מדובר בילדה חכמה אך ביישנית מאוד מאידך כשהיא בחברת בני כיתתה, אני מאוד משתדלת ללרצות אך אני מרגישה שכלום לא עוזר.
דבר נוסף שיש לציין הילדה רצתה מאוד לחגוג בת מצווה אך מחישובים כלכליים וגם מעצם העובדה שרק ילדתי לא בדיוק התאים לי לחגוג לה בת מצווה והילדה לא מוכנה לסלוח גם על זה, היא לא מוכנה שנעיר לה על כלום.
מה לעשות??????

אימא יקרה שלום לך

לפני שאומר לך מה לעשות

אני אראה לך מה את עושה היום שבתך החכמה והנורמלית (כדבריך)

מוחה את מחאתה, ומגיבה לך כמו שהיא מגיבה.

ולמה ?

משום שהילדים מגיבים להתייחסות שלנו ההורים.

 

החדשות הטובות הן שבידים שלך לשנות את התגובות של הבת שלך.

ואיך?

על ידי  הקשבה ושינוי ההתנהגות שלך.

  בשלושה צעדים  בלבד ניתן לשנות את התגובות שלך ואת התנהגות הילדה.

  • צעד ראשון: הבנה

    מה שמניע כול אדם ביקום לפעול היא המטרה להיות משמעותי בעיני עצמי

    להרגיש בעל ערך, חשוב, שאוהבים אותו, מכבדים אותו, סומכים עליו , בקיצור, שיש לו מקום!!

    איך זה קשור אליך ואל הבת שלך? 

    שתיכן חייבות להרגיש משמעותיות, חשובות, אהובות, שיש לכן מקום במשפחה.

    לך חשוב להרגיש משמעותית בתפקיד  ההורה,  חשוב לך להיות מובילה ומשפיעה בבית, 

    רוצה שיעריכו אותך ויכבדו אותך, שיאהבו  אותך.

    (נכון להיום את לא חשה כך ביחסים עם הבת שלך,נכון?)

    והבת שלך חשוב לה להיות משמעותית בעיני עצמה, 

    היא הבכורה, והיא רוצה להרגיש שיש לה מקום של בכורה,

     שהיא חשובה בבית, שמעריכים ואוהבים אותה בלי תנאים

    שמכבדים אותה,שסומכים עליה,וכו…

    תמיד תמיד, על שתיכן להרגיש משמעותיות בעיני עצמכן!!!! 

    (לכן אין מקום למאבקים וויכוחים כאן) בעולם הזה יש מקום לכולם . 

    התפקיד שלך כהורה להעניק את המשמעות לעצמך, 

    אך גם לאפשר את כול התנאים כדי שהבת שלך תוכל להרגיש שיש לה מקום בבית שלך, 

    שהיא שווה ומשמעותית בעיני עצמה. (היכנסי ללינק וראי את הסרטון בנושא)

    נכון להיום הבת שלך מרגישה חנוקה בבית.

    ואיך אני יודעת?

    ההתנהגות היא שפה.

    ולפי מה שאת מתארת, הילדה שלך פוגעת,

    היא פוגעת כחלק מתהליך של הגנה על עצמה.

    הכלל הוא פשוט

    ככול שהילד פוגע יותר כך הוא יותר פגוע!!

    והוא פוגע, כדי להרגיש שיש לו משמעות בעיני עצמו, בטעות הילדה שלך נלחמת על המשמעות שלה

    ולשמחתך, היא אכן חכמה מאוד, והיא לא מוותרת!!

    ולכן היא נאבקת למען עצמה!! (גם אם נראה לך שהיא נגדך)



  • הצעד השני:  תצפית והתבוננות 

    ערכי תצפית במשך כמה ימים, על ההתנהגות שלך כלפי הבת שלך.

    שימי לב,

    מתי את פונה אליה (האם כשהיא עסוקה -למשל היא במחשב, … יש אצלה חברים, וכו.. )

    באיזה טון דיבור,את פונה אליה? ( מזלזל, כועס, מצווה,  מפרגן , אוהב, מכבד,) 

    שאלי את עצמך האם כך היית רוצה שיפנו אליך?

    האם כאשר את פונה אל הבת שלך ומבקשת ממנה….

    את  מעוררת אצלה את התחושה שאת אוהבת אותה?

    שיש לה מקום חשוב בבית?

    למרות שיש לה עוד 2 אחים ותינוק חדש, 

    האם היא עדיין חשה שיש לה מקום חשוב בבית

    שאת סומכת עליה ומעריכה אותה?

    שהיא חשובה לך?

    או שמא את חושבת שיא צריכה לעזור לך כי היא הגדולה?

    (הבת שלך לא צריכה לעזור לך, והיא תעזור   לך  בכייף וברצון

    רק אם היא תרגיש שאת מעריכה אותה , 

    שאת אוהבת אותה  ואת התרומה שלה)

 

  • צעד שלישי:  הקשבה והתמקדות

          המטרה שתתחילי להתייחס אליה באופן הכי חיובי שאת יכולה.

          היא הבת שלך

          תאהבי אותה גם אם היא מתנהגת לא כמו שאת רוצה,

          הבאת אותה לעולם לא כדי שהיא תרצה אותך,

          עליך להדריך אותה ולהעצים את האישיות שלה  כדי שהיא תצליח בחיים,

         כך שהיא לא תצטרך להגן על עצמה מפניך.

לכן

סדרי לעצמך מחברת ורישמי מהיום בכול ערב

  • כמה פעמים חייכת אליה,
  • כמה פעמים סמכת עליה,
  • כמה פעמים פרגנת לה?
  • כמה פעמים חיבקת אותה?
  • כמה פעמים הקשבת לה באמת (לא למה שאת רוצה לשמוע)
שתפי את הבת שלך ברשימות שלך
 
הראי לה במה היא תורמת ומועילה
 
 ואם קשה לך לראות זאת
 
השתמשי ב"זכוכית מגדלת" והפכי כול חיסרון ליתרון


ביטול חגיגת בת המצווה

לך ,אימא יקרה, לא התאים לחגוג לבת שלך בת מצווה ( ויש לך הסברים המצדיקים את ההחלטה שלך)

אך בת מצוה זה אירוע של פעם בחיים,

ומה לעשות שלבת שלך מאוד חשוב וגם מאוד מתאים לחגוג ?

ודאי לא חשבת  שזה המסר  שהילדה שלך קלטה

אך מההתנהגות  הקיצונית שלה ניתן להבין שהיא נפגעה 

ולא סתם נפגעה…

שימי לב

 ברגע  אחד….ביטלת אותה,

הפכת אותה ללא משמעותית,

ובנוסף

את  רוצה שהיא תסלח לך?

למה?

הדבר הטוב בכול הסיפור שלך..

שעוד היום ניתן הכול  לשנות .

 חגיגת בת מצווה זה לא רק עניין של תקציב  

זו חגיגה של ערכים ומשמעות

במילים אחרות ,

זה עניין של מקום וערך שחשוב שתעניקי לילדה שלך.

 הורים

אלה מכם שיש להם גם ילדים קטנים

כדי לא להגיע למציאות כול כך לא רצויה

ממליצה לכם

לצפות בסרטון המצורף

ראיון שנתתי לשירה פליקס במקצוענים 10

מאחלת לך גם מזל טוב

וגם הצלחה בתפקיד שלך כהורה.

 

 

 

דבורה עידן

מייסדת המדריך להורות כריזמטית

Comments (2)

  1. anat

    מאוד מעניין. נשמע מועיל ונכון! אשמור לי כשאצטרך – בקרוב, אמן!

     רק הערה קטנה: לא לשכוח שבכל זאת כבר מהבטן יש גם את האופי של הילד וההורה הוא לא היחיד במשוואה. פשוט מרגישה שאם בכל זאת לילד לעולל יש קושי בכניסה לעולם, זה לא רק ראי של המחשבות והפחדים של ההורה, בנוסף יש פה גם עניין מולד ולדעתי גם חווית הלידה משפיעה על העולל.כששמעתי את ההערה על ילד נוח או לא של הורים, זה גרם לי להרגיש רגשות אשם (שממהרים לצוף, לנו ההורים) כי לילדה שלי היה בפירוש קשה בכניסה לעולם. והייתי מגויסת בשבילה לחלוטין והיום היא באמת רגועה יותר, יחד עם זאת עדיין רואים אופי ייצרי שנשאר מיומה הראשון בעולם.
    ושוב תודה, אשתדל לאמץ מחשבות חיוביות יותר לי ולילדה, לקראת בואו של אח/ות רק שיגיעו! 🙂

    • dvoraidan

      ענת
      תודה לך על התגובה.
      ברשותך, הערה כללית, לגבי עמדתך אותה אני מעריכה ומכבדת.
      כדי להמחיש את הגישה שלי (והיא רק הגישה שלי, וגם היא מחשבה)
      בתגובה שלך את מבטאת מחשבה מסוימת.
      היות וכך את חושבת, והיות ומאמינה גם במה שכתבת את פועלת בהתאם.
      היות ואת משערת שיש קושי בכניסה לעולם
      אינני מבטלת, אך היות ואין לי מושג מה חש הילד …. אני גם יכולה להניח השערות אחרות ולא דווקא שקשה לו.
      גם ההשערה שלך וגם שלי הן רק בגדר השערה.
      אבל
      אם את חושבת שחווית הלידה משפיעה…. את וודאי פועלת בהתאם …..
      אם אני לא עסוקה בקושי ובחווית הלידה….. אני אפעל אחרת……
      מכאן בכול מקרה אנחנו מונעות מהמחשבות….. והרגשות…..
      מקווה שאני מצליחה להמחיש את מנגנון הפעולה
      שיושב על המחשבות והרגשות שלנו.
      למה חשוב לי להעיר הערה זו?
      כדי לכוון לכך שיש לנו יכולת לשנות,
      יש לנו יכולת לקחת אחריות על המחשבות שלנו
      וכתוצאה מכך גם על הפעולות שלנו
      ואני שמחה שבחרת להתגייס למען בתך וזכית לאפשר לה יותר רוגע.
      ברכות
      דבורה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *