הצילו, אני יוצאת מדעתי מרוב כעס!!! מה לעשות?

אבדה הסבלנותאימא ל-3 ילדים בן5.5  3.5 , ובת 7 חודשים. משתפת בקושי שחווה בחודשים האחרונים. וזה הסיפור.

לפני כמה חודשים החלה האימא לעבוד מלא. חוזרת מהעבודה ב-17.00 אחר הצהריים. הילדים הגדולים נמצאים אצל הוריה, משעה 16.00. ואת הקטנה אוספת ממטפלת כששבה הביתה.

את שעות אחר הצהריים מקדישה האימא רק לפעילויות עם הילדים. איתם הולכת לגן שעשועים, או לבריכה או שכל אחד עסוק בפעילויות אישיות (טלביזיה, מחשב, משחקים וכו').

האווירה בדרך כלל נעימה. הבן האמצעי הוא ילד מקסים במהלך אחר הצהרים. הוא עוזר ומשחק עם הקטנה, מקשיב משתף פעולה עם האימא, וזה תענוג .

מאז שהאימא החלה לעבוד ימים מלאים, חל שינוי עם בוא הערב. כול יום לאחר המקלחות הילד האמצעי משנה את התנהגותו. מילד נעים, משתף פעולה וכו..

באופן קיצוני הוא יוצא למלחמה. הוא כועס ,מתעצבן, מציק לאחיו הגדול, זורק דברים על הרצפה, צועק, משתולל נראה שעושה הכול כדי שהאימא תתעצבן. והאימא כועסת, מתרגזת ומענישה אותו שיכנס לחדר עד שיירגע,

אך הוא בורח מהחדר וחוזר לבלגן את הבית, האימא מדברת אליו, מנסה להרגיע אותו אך ללא שום תוצאות, הילד צורח ובוכה בקול, כך הוא יכול לבכות שעתיים לפחות. האימא מותשת, מתוסכלת, וכואבת שכך נגמר היום, וקוראת הצילו

אכן סיטואציה ממש לא נעימה, מה עוד שהאימא מוסיפה 

הילד עובר כול גבול אפשרי, הוא  קופץ על הספה ומהספה לשולחן ("כבר דימיינתי מי שומר לי על הילדים בדרך לבית חולים") האימא מבקשת להפסיק והוא עושה לה נהנהנהנה, והיא יוצאת החוצה והוא לא מפסיק.

היא קמה כדי להוריד אותו והוא בורח לה לחדר השני, היא מתעלמת  וזה מחריף. הוא זורק עלייה דברים וצורח. הכניסה אותו להתקלח והוא צורח ולא הפסיק עד אחרי שכבר היה לבוש. כששואלת אותו מה קורה כאן? מה  ההתנהגות הזו? הוא מתחיל לצחוק לה בפנים.

זו  אכן מציאות כואבת מאוד. מערכת היחסים המתוארת, היא מערכת יחסים קשה, (הילד רק בן 3.5 שנים)  המייצרת אווירה של מתח כעס ותיסכול עצום!!!

אווירה כזו  אינה עושה טוב  להורה, אך גם לא לילד.

ראוי להכיר את העובדה  הפשוטה האומרת, שככול שהילד פוגע יותר בהורים , מסתבר שהוא פגוע יותר, ולהתייחס לעובדה זו בכובד ראש .

 רוצים אחרת?!  זה אפשרי!! 

לפני הכול כדאי להבין את המשמעות של ההתנהגויות, שהרי התנהגות היא שפה. וראוי להבין את השפה, כדי שהשימוש בה יביא את התוצאות הרצויות..

לצורך כך יש להבין

  1. מה המטרה של הילד שלהם,
  2.  ובמה ההתנהגות של ההורים תורמת להתנהגות המפריעה של הילדים.

 בדרך כלל הורים נוטים לחפש את הסיבה להתנהגות המפריעה של הילדים, אלא שחשוב יותר לבדוק מה רוצה הילד להשיג בהתנהגות שלו.

 מה באמת חשוב לילד?

חשוב לו להיות משמעותי, בעיקר בעיני עצמו. להיות שייך. ואיך יחוש תחושה של משמעות? הילד מסיק את המסקנות שלו מהתנהגות ההורים אליו. בכול פעם שמתייחסים אליו, הוא מרגיש שיש לו מקום משמעותי בבית, שהוא שייך, שהוא רצוי ואהוב.

 איך הילדים מסיקים מסקנות?

1. נכון, כל הפעוטות מנסים לתרום ברגע שהם כבר צועדים ומרגישים יכולים – כי זה מה שהם רואים שעושים מסביבם כל היום, וכך הם מבינים שלהיות שייך זה לעשות כמו כולם.

2. פעוט, שעסוק בתרומה ומועילות לבית ולמשפחה, כמו לעזור לפנות צלחות מהשולחן, לפנות מדיח כלים, לעמוד ליד השיש ולסייע בבישול ובהכנת הארוחה, להגיש אטבים כשתולים כביסה, לסדר מצרכים במקרר ובארונות כשחוזרים מקניות, להשליך ניירות לפח האשפה, עוזר לטפל באחיו הקטנים וכו… בדרך כלל זוכה להתייחסות על פעולות התרומה,הורים מפרגנים לעשייה שלו, וכך הוא מרגיש שייך, ויש להניח, שיתמיד בדרך הזו, ומטרת הביניים שלו בדרך לשייכות תהיה – מועילות, תרומה, עזרה לזולת וכו'.

 3. מה קורה כאשר נולד לילד אח קטן?  הפירוש שלו למצב החדש, לאור ההתייחסות הרבה של ההורים אל התינוק, הוא  שמעכשיו הוא לא כול כך חשוב, את המקום שלו תפס התינוק, לכן הוא יילחם מלחמת חורמה על מקומו שנגזל!

4. הילדים מגיל פעוט עושים גם דברים "מרגיזים": הם נוגעים בדברים שבירים, הם נדחפים למשחקי האחים הגדולים, הם פותחים מגירות ועושים בהן סדר חדש, הם מעלעלים בספרים ואולי גם קורעים חלק מהדפים, הם מטפסים על כסאות ואולי גם על שולחנות, זורקים חפצים לרצפה, הם מפזרים צעצועים בכול הבית ולא אוספים אותם ועוד דברים, שמעלים את כעסם של ההורים . גם כאן זוכים הילדים להתייחסות רבה, פעמים ההתייחסות רבה יותר, אמנם של צעקות, איומים של כעסים וכו..אך מתברר, שהילדים בוחרים להתמיד בהתנהגות המפריעה, כי הם משיגים את המטרה שלהם הם מקבלים מקום ענק והמסקנה שלהם, אנחנו משמעותיים, אנחנו חשובים.

איך יתכן?

 ובכן מסתבר, שלילדים אין העדפה דווקא להתייחסות חיובית מפרגנת אוהבת של ההורים. ילדים לעיתים בוחרים גם במעשים מרגיזים הגורמים להורים לכעוס , לאיים, להסביר (בלשון העם "לחפור") וגם להעניש. נשמע מוזר? לא בעיני הילדים. מה שחשוב יותר מכול לילדים (מגיל צעיר ביותר) זו הזכייה בהתייחסות של ההורים אליהם. הורים הם המשאב הכי משמעותי. ילדים יעשו הכול כדי לזכות בו. היכן שיינתן דגש רב מצידו של ההורה, היכן שתגובת ההורה תהיה משמעותית יותר, שם יתמיד הילד בדרכו, ואם ההורה ימשיך לשים שם דגש והתייחסות רבה, זו תהפוך למטרת ביניים של הילד, דהיינו, התנהגות החוזרת על עצמה, שתיהפך לדפוס.

מאבק כוח הינו דפוס של התנהגות מוטעית.

1. במאבק כוח נאבקים כדי לנצח, לשלוט, להחליט, לקבוע .

‏ 2. לילד חשוב להיות הקובע, המחליט, המנהל – כשהוא קולט את הרעיון שחשוב לנהל הוא רוצה להיות בהנהלה .

3. לילד ולהורים יש דעות ורצונות שונים ומנוגדים ביחס למציאות, וכך מתחיל להתפתח מאבק.

4. חשוב שהורה יזכור, שהמאבק של הילד לעולם אינו נגד ההורה. המאבק שמקיים הילד הוא בעד עצמו. הילד יאבק מאבק הישרדותי לזכות במקום במשפחה, בתחושת השייכות, בתחושה שהוא משמעותי בעיני עצמו, שהוא בעל ערך.

5. רעיון הכוח אינו אלא דרך מוטעית לתחושת השייכות, למציאת מקום במשפחה.

 6. הכוחניות בטעות הופכת למטרה. ובמקום להעצים את היכולות של הילדים, ההורים מעצימים את ההתנהגות הכוחנית.

מה אפשר לעשות אחרת?

לאור התובנה מה חשוב לילד אפשר:

1. בזמן שהאימא מקלחת את האחות הקטנה, להזמין את הילד האמצעי לעזור לה לקלח. הוא יכול לסבן, הוא יכול לשחק עם האחות הקטנה, הוא יכול לעזור לנגב את הקטנה, הוא יכול להוציא את המים מהאמבטיה, בקיצור, ראוי להיות יצירתיים ולאפשר לילד להיות עסוק בתרומה ומועילות.

 2. אם האם עסוקה בהשכבה של האחות הקטנה, לשתף את הבן האמצעי גם בתהליך ההשכבה, בקיצור לפנות לו מקום של תרומה ומועילות, דווקא בזמן שעסוקים עם האחות הקטנה.

 3. להתייחס לפעולות העזרה שלו , לפרגן לעזרה שהוא מעניק וליכולות שלו. חשוב שתהיה התייחסות לפעולות שלו, ובוודאי להצלחה שלו במשימות.

4. ההבנה שככל שההורה ייענה להפגנת הכוחניות כך יחריף הילד את מאמציו לנצח, ואמונתו בחשיבותו של הכוח בחיים ובדרכו המוטעית תתחזק. עדיף לפעול יותר ולדבר פחות,( אם אפשר בלי דיבורים בכלל עדיף)  להיות ידידותיים תוך חיזוק הערך והמשמעות של הילד. לכוון את הילד לאפיקים של תרומה ומועילות, להחזיר את אמונו של הילד בהורה  ובעצמו על-ידי הדגשת ערכו ויכולותיו האמיתיים.

5. הורה צריך לגייס טונות של סבלנות, וסובלנות.

זכרו! ככול שהילד פוגע יותר הוא פגוע יותר, לכן חשוב להפסיק לפגוע בילד,

כבוד!  זו מילת מפתח, כבוד נותנים לילד על אף ההתנהגות השלילית שלו. הורים הם מודל, אם רוצים כבוד, יש לתת הרבה כבוד!!!!  על ההורים להיות הראשונים היוצאים ממאבק הכוח.

בהצלחה בדרך להיות הורים טובים יותר

 איך להיות הורה טוב יותר
דבורה עידן

מטפלת משפחתית מוסמכת

ומנחת הורים בכירה (מכון אדלר)

לבן שלנו יש בטחון עצמי נמוך

מה אפשר לעשות בנידון?

 לעיתים הורים, לאחר שמתבוננים בהתנהגות של ילדיהם, מגיעים למסקנה, שהילד החמוד  והמקסים חסר בטחון.

ההורים נכנסים למצוקה, שהרי הם רוצים ילד עם בטחון עצמי , שיוכל להתמודד עם משימות החיים. ומחפשים דרכים לשנות את הביטחון  העצמי הנמוך.

במאמר זה אתמקד דווקא בהורים,  בראייה הסובייקטיבית שלהם את המציאות, ומה מביא אותם למסקנה כזו.

את הרעיון שלמחשבות שלנו יש השפעה על יצירת המציאות בה אנו חיים הגה אלפרד אדלר לפני יותר מ-100 שנה.

מרגע לידתנו אנו מתחילים לאסוף התרשמויות ומסקנות לגבי המציאות ולגבי עצמנו. המסקנות האלה, ברגע שהן מגובשות, הופכות להיות תבניות חשיבה, אשר דרכן, כמו דרך משקפיים סובייקטיביות, אנו רואים את העולם. מרגע שגיבשנו מסקנה (פירוש) לגבי המציאות, הפירוש הופך להיות יותר "אמיתי" עבורנו מהמציאות עצמה, במילים אחרות, אנו תופסים את המציאות דרך הפירושים שלנו. המחשבות הן הפירוש הסובייקטיבי שלנו למציאות. בעקבות הפרוש הסובייקטיבי אנו יוצרים ציפיות, ועל פיהן אנו מתנהגים.  

רגשות הן ה"דלק", האנרגיה שמאפשרת לנו להוציא מחשבות מהכוח אל הפועל. הרגשות כפופות למחשבה, גם כשלא נראה כך. הפעולות שלנו יוצרות מציאות חדשה. מציאות זו היא תמיד בהתאמה לפירוש שכבר היה לנו.

המסקנה:

הדברים המפריעים לאדם הם לא הדברים עצמם אלא התפיסה שלו את הדברים, המחשבות והרעיונות שלו על מה שהוא רואה.

כאשר נתקלים בבעיות או קשיים, נעשים חרדים או מדוכאים או כואבים,  אין את מי להאשים לבד מדעותינו על המציאות.                                             

אמחיש את התהליך דרך הדוגמא הבאה.

 הורים פנו להתייעצות וכך סיפרו :

 "הבן שלנו  בן 4 .   לנו הוריו ישנה תחושה שיש לו ביטחון עצמי נמוך.

הרבה פעמים הוא אומר שלא מסוגל לעשות דברים (פחות מאמין בעצמו), בין חברים נראה שהוא נוטה לרצות אותם, ופחות מעיז ולא עומד על שלו. הרבה פעמים החברים שלו , בזמן פעילות חברתית (בגן וגם אחרי הצהרים) לא נענים להצעות שהוא מציע.

 אנחנו יודעים שזה לא בא משום מקום (גם אנחנו לא עם ביטחון גבוה מאוד), אבל עדיין מאוד רוצים לחזק אותו ולגרום לו להאמין בעצמו. כואב לנו לפעמים לראות אותו בסיטואציות מסוימות שמדגישות ביטחון נמוך.

מה אפשר לעשות בנידון?  

 נשמע מוכר?

בשלב ראשון

אפריד בין מה שההורים חושבים ובין התנהגות הילד.

איך עושים זאת?

אצבע בצבע ירוק את התנהגות הילד. ובצבע אדום את המחשבות ואת הפרשנויות של ההורים .

הרבה פעמים הוא אומר שלא מסוגל לעשות דברים (פחות מאמין בעצמו), בין חברים נראה שהוא נוטה לרצות אותם, ופחות מעיז ולא עומד על שלו. הרבה פעמים החברים שלו , בזמן פעילות חברתית (בגן וגם אחרי הצהרים) לא נעניםלהצעות שהוא מציע.

אמנם אנחנו יודעים שזה לא בא משום מקום (גם אנחנו לא עם ביטחון גבוה מאוד), אבל עדיין מאוד רוצים לחזק אותו ולגרום לו להאמין בעצמו. כואב לנו לפעמים לראות אותו בסיטואציות מסוימות שמדגישות ביטחון נמוך. 

בשלב שני

אתייחס אך ורק להתנהגות של הילד.

1. הוא אומר שלא מסוגל לעשות דברים

2. ולא עומד על שלו

3. החברים שלו לא נענים להצעות שהוא מציע

 שלב שלישי

אתייחס אל המחשבות שמתרוצצות להורים בראש. אילו מחשבות של ההורים ואין למחשבות הללו שום קשר להתנהגות הילד.

מניין המחשבות הללו?

את התשובה אפשר למצוא בתוך הדברים שכתבו ההורים, "גם אנחנו לא עם ביטחון גבוה מאוד" היות וההורים לא מספיק בטוחים בעצמם, הם חוששים מאוד שגם הילד שלהם יהיה עם בטחון עצמי נמוך.

החשש והפחד הזה מובילים אותם לפעולות. הם מסתכלים על התנהגות הילד, רואים את אי ההצלחות, וזה מייד מחזק את המחשבה שלהם,  והם קופצים להסקת המסקנה  שובן אין לו בטחון עצמי גבוה!!!

 שלב רביעי

מה אפשר לעשות אחרת? איך להגיב  לבן החמוד, כאשר הוא אומר שהוא לא מסוגל לעשות דברים?                                            

  1. יש לשים לב מתי הוא אומר זאת?  מי עומד לידו? כמה פעמים אומר זאת?
  2. חשוב לשים לב איך מגיבים  לילד כשהוא אומר זאת, כלומר: מה אומרים לו?איך פועלים? האם אומרים לו שהוא מדהים ונפלא וכו…האם מחזקים ספציפית את מה שעשה?
  3.  מה שכדאי לעשות זה לעודד אותו לעשייה.  מה אתה כן מסוגל לעשות? מה אתה כן יכול  לעשות? אתה צריך עזרה? במה לעזור לך?  להיות ממוקדים במה הוא  כן  יכול.
  4.  לעודד אותו על כול עשייה שלו, ועל כול פעילות מוצלחת ותהא זאת הקטנה ביותר.
  5.  יש להתייחס אך ורק לפעולות והעשיות של הילד  ולא לילד עצמו. עלינו להראות לילד את הפעולות שהביאו להצלחת המשימה.
  6. תאמינו בילד שלכם ותסמכו עליו.

 כיוון שאין לנו דרך לתפוש את העולם אלא דרך העיניים שלנו, שהן תמיד-תמיד סובייקטיביות, הפרשנות שלנו לכל מצב נתון קובעת גם את הרגש, ומכאן גם את התגובה.

 אם נשכיל להפריד בין המחשבות שלנו והפרשנויות שאנחנו נותנים למציאות, ובין התנהגות הילדים שלנו יהיה יותר פשוט, וגם יותר קל להיות הורה טוב יותר המחזק ומעצים את ילדיו. 

בברכה

דבורה עידן

מייסדת והבעלים של

המדריך להורות כריזמטית

 

הדרכת הורים: מה לעשות כאשר הילד שלי רב עם החבר שלו במגרש המשחקים?

מכירים את הסיטואציה,

שאתם יוצאים לגינה עם ילדכם בן ה-3 ושם הוא פוגש חברים, ילדים מהגן,

אחד הילדים משחק עם מכונית צעצוע, שהביא מהבית.

הבן שלכם פונה לחבר עם המכונית ומבקש את המכונית,

הילד מסרב לתת לו,

והבן שלכם מתעקש לקבל את המכונית ומנסה לחטוף אותה,

וביניהם מתפתחת מריבה המלווה בבכי של החבר…..

הסיטואציה לא נעימה

מייד עולה ההרגשה שלא נעים !!!!

מה לעשות?

  • האםלהתערב במריבה? להפריד ביניהם,
  • האם להגיד לבן שלי, המכונית לא שלך, וכו…..
  • האם תסבירו לבן שלכם , שצריך לחלוק , שהוא חבר …

איך ניתן לגשר בין הילדים ולסייע להם? במילים אחרות איך מתערבים?

צעד ראשון נבחן את המציאות ונשאל:

  • מה המטרה של האימא או האבא בהחלטה  שלהם להתערב במריבה ?

למה חשוב להתערב? מה רוצים להשיג בכך?

האם חוששים שהילד שלכם יהיה אלים?


האם רוצים לעזור לילד לבנות ולקדם את היכולות שלו,

האם מחזקים את אישיותו?

  • מה קורה לילדים ברגע ההתערבות של ההורה?

האם נקיטת עמדה לצד אחד , יכולה להתפרש שההורים נגדו?

האם בהתערבות של ההורים קולט הילד מסר "אתה לא בסדר"?

האם ההתערבות של ההורה יכולה להגביר את ההתנגדות של הילד, וללבות את הכעס שלו,

האם ממריבה שפרצה בין הילד ובין החבר שלו, הפכה עתה למריבה בין ההורה והילד?

  • מה קורה בחיים?

מה הייתם רוצים שיקרה, כשהבן שלכם יקלע לסיטואציה דומה, ואתם לא תהיו לידו?

האם חשוב לכם, שידע איך להתארגן בכוחות עצמו?

  • מה המסקנות

המציאות עצמה היא בית הספר של החיים, והיא מלמדת יותר מכול.

תובנה זו היא זו העומדת מול הרגשת אי הנעימות, כשאתם רואים את הבן שלכם בסיטואציות של מריבה.

מה יקדם את הילד שלכם יותר בחיים.

 

תפקיד ההורים

העובדה פשוטה, ילדים- כמו שהם יודעים ליצור את המריבות הם גם יודעים לצאת מהן.

בטעות לוקחים הורים את תפקיד שוטרי התנועה והסדר, ועושים לעצמם רע,

פוגעים בילדים ויוצרים יחסים לא טובים עם הילד שלהם.

לא חבל?

לסיכום, מה  חשוב לעשות?

  • לא להתערב ולאפשר לילדים לפתור את המריבה, או העימות בעצמם.
  • לתת למציאות ללמד את הילד מה לעשות.

אי ההתערבות נובעת מתוך אכפתיות ודאגה לילד,

בעוד שההתערבות נובעת מדאגה של ההורה לעצמו הורה דואג שיהיה לו נעים,

או לחליפין דואג מפני שלא נעים לו לראות שהילד שלו ..

בברכת הצלחה והנאה מהדרך להיות הורים טובים יותר

האם אתם מסכימים עם הדברים?

מוזמנים להעיר כאן את הערותיכם.

לעבור את הקיץ בשלום ובהנאה

 

לעבור את הקיץ בשלום ובהנאהבימים אילו יוצאים הילדים לחופשה, חופשת הקיץ.
החופשה היא מציאות, שראוי להתמודד איתה בשמחה ובהנאה .גם הילדים אך בעיקר גם ההורים!!!
יש הורים שהלחץ והתסכול מהחופשה הקרבה התחיל כבר מסיום החופש הגדול של השנה שעברה. המחשבות שהחופשה היא נזק!! ממלאות את המוח ומתפרצות האמירות כמו: "מי צריך את החופשה הזאת? החופשה עושה לנו ההורים בלגן גדול בחיי היומיום וחור ענק בתקציב." "אפשר להשתגע, איך אפשר לרצות את כול הילדים שלנו כול ימי החופשה?" "צריך לחפש בייבי סיטר ,שיהיה עם הילדים כשאנחנו בעבודה, איפה נמצא אחד כזה?" ועוד….

מה קורה כאן?
אילו אכן מחשבות, שהשתלטו עלינו (כמובן  פתחנו להן דלת רחבה, ועוד אנו מארחים אותן כמו שיאה למכניסי אורחים) והמחשבות הללו מנהלות אותנו  ההורים .

איך זה קורה?
ובכן כול מחשבה כזו מתמלאת באנרגיה של רגשות, בדרך כלל שליליים כמו: כעס, לחץ, תסכול,(וכשמיכל הדלק שלכם מלא) אתם יוצאים ופועלים. התוצאות ברוב המקרים אינן התוצאות הרצויות לכם. הפער בין מה שהייתם רוצים שיהיה לכם בחופשה, ובין מה שקורה בפועל, מחזק את המחשבה הראשונית, "מי לעזאזל צריך את החופש הגדול?" נכון אפשר לכעוס להתרגז וגם לקלל ולרטון, מי צריך את החופשה הזאת?
זו דרך אפשרית להתמודד עם המציאות הזו.

הייתם רוצים אחרת?

כמובן, אפשר גם ליהנות, לבנות ולשפר את מערכות היחסים, לקדם ולהעצים את היחד המשפחתי וגם את הייחודיות והמיוחדות של כול אחד מהשותפים. קרי: הורים וכול הילדים.
אפשר לבנות חופשת קיץ חלומית ב מ צ י א ו ת !
אם יש לכם מטרה כזו , אשתף אתכם בכמה טיפים שיכולים לעזור לכם להשיג את התוצאה הרצויה.
המטרה: שילוב של חופש, בילויים, הנאה ושמחה , תוך כדי בניה של זמן איכות משותף.

איך עושים זאת?
אפתח בכך שההצעה היא רק הצעה, ואתם יכולים לקחת את התובנות העומדות מאחורי ההצעה ולהתאימן למשפחה שלכם. גם במשפחה עם תינוקות (כמובן שהחלק של השיתוף וההתייעצות יהיה בהתאם)וגם במשפחות עם מתבגרים.

1. משפחה היא עסק, וכמו בכול עסק יש מנהיג או מנהל בכיר של העסק, שתפקידו להוביל את המשפחה למטרות עם תוצאות רצויות. מי שיוביל את המשפחה בקיץ הם       ההורים, מנהיגי העסק. כמובן אפשר להתייעץ עם הילדים, אך הקובעים המחליטים ומובילים את התכנית הם ההורים.

2. תוצאות רצויות. כדי שתזכו בתוצאות רצויות יש לחשוב מחשבות רצויות. מחשבות אשר יקדמו אתכם לקראת התוצאות הרצויות. מחשבה רצויה היא למשל, אנחנו עומדים בפני החופש הגדול ועלינו לבנות חופשה מהנה לנו ולילדים. או השנה תהייה לנו חופשה מפתיעה, וכו…

3. תכנית החופש הגדול. כמו בכול עסק גם כאן חובה לבנות תכנית חופשה, תרצו, תכנית עסקית לחופש הגדול. תכנית הלוקחת בחשבון את כול הפרמטרים המרכיבים את החופשה: מטרות של החופשה, מה חשוב לכם שיקרה בחופשה הזו, תקציב, תכנון מפורט של הוצאות ,כוח אדם ,דהיינו, מי פנוי ומתי, מי בעבודה , תכניות פעולה מגוונות הלוקחות בחשבון גילאי ילדים ,לוחות זמנים, תוצאות רצויות, וכו..

4. מה חשוב לכם מאוד שיהיה בקיץ . רישמו את התכנית בדף המחולק לפי ימי החופשה.(לוח שנה) מלאו את "האבנים הגדולות" את הפעילויות, שאתם רוצים שיתקיימו, שחשוב לכם שהם יתקיימו, (לפי התאמה לימי החופשה שלכם , וכו..)

5. לשתף את הילדים, הורים, לאחר שבניתם את התכנית ביניכם, ואתם רואים תמונה ברורה של ימי חופשת הקיץ, זה הזמן לשתף את הילדים שלכם בתכנית , או במסגרות של התכנית, קרי, תקציבים, ימים בהם אתם פנויים, ימים בהם יש סבתא וכו.. הם גם יראו את לוח הקיץ.

6. התייעצו עם הילדים לגבי מילוי הימים האחרים, הקשיבו לרעיונות שלהם וראו אם הם משתלבים אם התכנית שלכם, ואז שבצו את הרעיונות המתאימים בלוח. כך יש גם מקום לילדים להיות שותפים ותורמים לחופשת קיץ. את התכנית הסופית סוגרים המבוגרים בלי הילדים גם אם מקבלים את הצעות הילדים!!!!

7. הכרת תודה – הזדמנות להודות לילדים על הרעיונות, על שיתוף הפעולה וכו…. הכרת תודה יש להתמיד בה והרבה, לאורך כול הקיץ לכול הילדים, אך גם לכם ההורים. זכרו שום דבר לא מובן מאיליו, וכול דבר שתעשו ויקדם אתכם לתוצאות הרצויות ראוי להערכה גדולה!!!

8. תוכנית שבועית – כשהתוכנית מלאה וברורה, תוכלו בכול סוף שבוע לשבת עם הילדים על התכנית השבועית, ולפרט אותה כך שכול אחד ידע מה החלק שלו, מה המשימות שיש לעשות לפני כדי שהימים יהיו מהנים ושמחים. ואתם תעזרו לילדים להצליח במשימות.

9. תוכנית יומית – ערב לפני התארגנות לקראת יום הפעילות. גם אם יושבים בבית , מה עושים, איך מתארגנים לארוחות וכו…