איך ללמד את הילדים לשלוט ברגשות שלהם?

איך ללמד ילדים לשלוט ברגשות שלהםמי לא רוצה שהילדים שלו ילמדו לשלוט  ברגשות שלהם?
מספיק שאנחנו אומרים לא לילדים…..
ומיד רואים את התגובה הרגשית שלהם מתפרצת בעצמה.
אנחנו רוצים ללמד ילדים שהם  לא יכולים לרוץ לכביש, או שאין לזרוק את האוכל שלהם אחד על השני, או שלא יכו את האח התינוק.
אבל כשמלמדים את הילדים מה מותר ומכוונים ומגבילים התנהגות שלהם,
אין זה אומר שאנחנו צריכים להציב גבולות על הרגשות שלהם.

למעשה, אין לנו אפשרות לשלוט ברגשות של הילדים שלנו,
ובוודאי לא לכפות עליהם לא להתפרץ בכעס או לא להתרגז…,
בואו נודה בזה, זה יכול להיות קשה לכולנו לנהל את הרגשות שלנו,
כולם מאבדים שליטה מעת לעת.

ובכול זאת התפקיד שלנו הוא ללמד את הילדים  לווסת את הרגשות שלהם ולשלוט בהם.

מה פירוש ללמד את הילדים לשלוט ברגשות שלהם?

פירושו להיות מסוגלים לחשוב באופן יעיל ומובנה
מה עליהם לעשות כדי להתמודד עם הרגשות.
אנו רוצים שהילדים יחוו  את הרגשות השונים, אבל שלא יהיו שקועים ברגשות.
למה הכוונה?
ילד וודאי יכול להרגיש מיואש , מאוכזב  או מתוסכל אבל לא לוותר;
יכול להרגיש חרדה, אך לא להישאר בבית ;
יכול להיות  נרגש אבל לא להיסחף בהתלהבות שלו,

במילים אחרות  עלינו ללמד את הילד לפתח שיפוט נכון בקבלת החלטות וכלים להתמודדות.

טיפים איך ללמד את הילדים לשלוט ברגשות שלהם:

  • יש להיות רגועים
     בדרך בה אנחנו מנהלים את הרגשות שלנו ובעיקר את  "ההתפרצויות" שלנו כאשר הילדים מתריסים ותוקפניים אנחנו המודל של ילדינו.
    כשהם לוחצים על הכפתורים שלנו ,
    יש ללמוד מה לעשות כדי להישאר רגועים  ביותר עם הילד שלך.
    הורה רגוע שמצליח לשמור על קור הרוח ועל השפיות הוא הורה יעיל יותר.
    שליטה עצמית ברגשות זו מיומנות מהחשובות  ביותר בחיים ,
    היא אחד הדברים החשובים ביותר שהורים יכולים לעשות עבור הילדים שלהם.

           שאלות שמושיות  שכדאי לשאול את עצמנו:

    1. איך אנחנו מתנהגים כשמרגישים מלאים בכעס או לחוצים?
    2. מה  הכפתורים הרגישים שלנו? (כלומר, מה בהתנהגות של הילדים מכעיס אותנו?)
    3. מה אפשר לעשות כדי לשמור על עצמנו רגועים?

כשלומדים מה לעשות כדי לעצור …..ולא לפעול כועסים,  הילד לומד לווסת ולשלוט ברגשות שלו. (רובנו עדיין עובדים על זה!)

  •  הילד, גם אם התנהג "נורא" הוא עדין הילד היקר והאהוב שלנו.
    ילדים צריכים להרגיש שאנחנו אוהבים אותם ללא תנאים.
    כאשר שמים לב  לילד שלנו  (ולא לבעיה שנוצרה, או להתנהגות הפסולה)
    הדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא לקבל את הילד והרגש שלו,
    להתחבר אליו וליכולות שלו.
    כאשר הילדים מרגישים שאנחנו סומכים עליהם ומאמינים בהם  הם  ירצו לשתף פעולה
    וימצאו איך בפעם הבאה להתנהג אחרת.
  • מקבלים את הרגשות של הילד שלנו, גם כאשר הם לא נוחים (, אכזבה, תסכול, כעס והתפרצות זעם).
    הדרך היעילה ביותר ללמד ילדים לשלוט ברגשות
    היא כשמקבלים בהבנה את הרגשות ולא מתייחסים אליהם כאל "קטסטרופה",
    שהרי בחיים יש מצבים, שמאכזבים או דברים שלא הסתדרו כמו שרוצים .
    כאשר הילד מאוכזב….תגובה אמפתית (לא מרחמת) מלמדת את הילד,
    שהוא יכול להרגיש  מאוכזב, מתוסכל וכו… אבל אלה  לא רגשות מסוכנים.
    והוא לומד לקבל את הרגשות הללו ולעבד אותם כשהם באים,
    הילד לומד שההורה  מבין אותו, וסומך עליו, שידע לקום מהמצב
    ולכן הוא נוטה יותר לשתף פעולה.

הוא לא צריך לצעוק כדי להישמע.
התמיכה האמפתית עוזרת לילד ללמוד שהוא יכול לחיות עם רגשות שליליים ויש דרך לקום ולהתחיל מחדש,
לחפש את הפתרון שלו לבעיה,
לקחת אחריות לתוצאות של המעשים שלו,
ולא להיתקע  בעמדות של ההאשמה, ויכוח והכחשה.

  •  מסייעים לילד להרגיש בטוח מספיק כדי להרגיש את רגשותיו, גם בזמן שאנו מגבילים את מעשיו ולא נותנים לו לפגוע.
    הילד הכועס איננו אדם רע , הוא אדם צעיר שמרגיש פגוע.
    בסיטואציה עצמה ילדים אינם שולטים ברגשות שלהם, הם מתפרצים.
    אם אתה  , ההורה, יכול להישאר רגוע,
    הילד שלך ירגיש בטוח מספיק לבטא את הדמעות את הכעס או תסכולים ו/או הפחדים שמתוכם הוא פועל.
    התפקיד שלנו ברגע זה לאפשר לו לבכות וכו..
    לאפשר לו  את המרחב של הזמן הדרוש לו כדי שיצליח להירגע מעצמו.

מה ילמד הילד מהתגובות שלנו?
הוא ילמד שאין רגשות רעים, אלא  הם  חלק מהעושר של להיות אנושי.
שאולי אין לנו בחירה לגבי מה שאנחנו מרגישים,
אבל תמיד יש לנו בחירה לגבי האופן בו אנו בוחרים לפעול.
ככול שמרגישים נוח עם הרגשות, זה מאפשר יותר שליטה עצמית.

יש לך שאלה דילמה, זה הזמן ליצור פגישה אישית עם דבורה

למה לא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה

למה לא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה

למה לא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה

בגנים ובכיתות יסוד נוהגים להשתמש בשיטת הפרסים והתגמולים כדי לעודד את המוטיבציה של התלמידים .

מחקרים שבדקו את היעילות של נתינת תגמולים לתלמידים, שעמדו בציפיות של המורה או הגננת גילו,
שלא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה כי מתן תגמול בתמורה להתנהגות טובה הוא טעות.
אמנם  יש לתגמול השפעה המשפרת את ההתנהגות בטווח הקצר.
אם רוצים שיפור של ממש בהתנהגות , יש להתמקד ולטפח מוטיבציה פנימית, ולעזוב את התגמולים הפרסים וה"שוחד"

 הנה הסיבות למה לא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה:

1. התגמול בנקודות  או במתן פרס  או כסף  הופך למניע העיקרי של הילד.

התגמול מלמד ומאמן את הילדים , להתנהג התנהגות ראויה, כי  הם רוצים לקבל את התגמול שישלמו להם על זה.
מהר מאוד הם   מגיעים למסקנה הגיונית, שהתנהגות טובה חייבת להיות משהו קשה או ראוי לציון.
אחרת, למה הם יתוגמלו על זה?
זה למעשה הופך התנהגות טובה למאמץ שהילדים צריכים להשקיע, כי אחרת הם לא יתוגמלו עליו.

2. תגמול הופך עם הזמן  לזכות.

כאשר מציעים  תגמולים בתמורה להתנהגות טובה,
הילדים יוצרים עם הזמן  תחושת זכאות מוזרה. הם מרגישים שמגיע להם  לקבל משהו כשהם עושים מה שמצפים מהם.
זה גורם להם להאמין שהם מתנהגים טוב  בשבילך, ובכך הם חייבים לקבל משהו ממך בתמורה להתנהגות הטובה.
אחרי הכול, אם הם מקבלים פרס על ×–×”, ×–×” לא בגלל שהם פעלו למען עצמם…..

3.  גמולים פוגעים  במוטיבציה הפנימית להתנהג היטב.

להיות מתוגמל על התנהגות טובה מוזיל את ערכם האמתי של הילדים בעיני עצמם.
במקום לפתח את הרצון והמוטיבציה הפנימית , להתפתח ולהתקדם, להיות טוב יותר ממה שהייתי עד היום,
מתאמנים הילדים  במשא ומתן ובסחר במוטיבציה חיצונית.

4. תגמולים מובילים  ליותר ויותר ויותר……תגמולים

כאשר יש תג מחיר על התנהגות טובה על ידי מתן תגמולים,
הילדים  לומדים לדרוש תשלומים גבוהים יותר ותכופים יותר.
התגמולים לא רק שאינם יעילים בטווח הארוך, אלא הם נחלשים לאורך זמן.
תגמולים שעבדו בעבר, והיו מרגשים ומהנים עם הזמן  מאבדים מהעניין וההנאה….
לכן, כדי שעדין ימשכו את הילדים להתנהג התנהגות ראויה צריך להמשיך ולהגדיל את התשלום או את התדירות של הגמול.

  לא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה, כי  הפרס הוא הילד עצמו:

הפרס האולטימטיבי הוא הילד עצמו וההתנהגות שלו
התנהגות טובה היא גמול בפני עצמו,
כי היא מציעה לילדים כבוד עצמי, ביטחון עצמי, ואת התחושה הנפלאה של המשמעות והערך העצמי.

כדי ללמד ילדים לפתח  את הרגשות האלה, זה חייב לעורר משהו בתוך לבם שגורם להם לרצות להשתפר.
יש ללמד את הילדים  להתנהג התנהגות טובה
כי כך הם  זוכים ביותר אהבה, ביותר זמן איכות עם מי שהם רוצים,
הם יותר אפקטיביים להשיג לעצמם את היעדים והרצונות שלהם,
הם מתאמנים בערכים טובים שנבנים מבפנים החוצה.
ניסיונות לקצר את התהליך הזה על ידי מתן תגמולים מול ילדים
הם במקרה הטוב לא יעילים, ובמקרה הרע לא מועילים.

 איך מתגמלים ילדים על התנהגות טובה?

במקום לתת להם תגמולים, חשוב להיות לידם,
לראות את ההשקעה שלהם  ולשבח את המאמצים שלהם בכנות.
 להראות להם את היכולת שלהם להצליח
לתמוך בהם על ידי שאלות מקדמות להצליח בפעם הבאה.
ולעודד אותם לנסות ולהתנסות שוב ושוב,
עד שהם אוהבים את ההתנהגות שלהם כי היא הביאה אותם לתוצאות הרצויות.

לשבחים כאלה  יש את הכוח להניע ולשנות את ההתנהגות.
זה הפרס הטוב ביותר שאנחנו ההורים יכולים  לתת לילדים.

אשמח לקרוא כאן תגובות שלך
ותודה לך על שיתוף המאמרים שלנו באמצעות כפתורי טוויטר ופייסבוק בהמשך.

דברים שלא כדאי לעשות כאשר הילד שלכם כועס.

דברים שלא כדאי לעשות כשהילד שלך כועס

דברים שלא כדאי לעשות כאשר הילד שלכם כועס.

אחד הדברים שלא כדאי לעשות כאשר הילד שלכם כועס הוא להגיב בצעקות, ובאיומים  או  להתעלם ולא לעשות דבר או לחלופין להיכנע לדרישות הילדים . כול אלה נמצאו כתגובות שאינן מועילות, ומדוע? משום שהילדים לומדים את ההורים מכירים את כול הכפתורים ….ויודעים ללחוץ על הכפתורים הנכונים.

כעס והתפרצויות זעם של ילדים הינם מהדברים השכיחים והקשים ביותר שאנו מתמודדים כהורים. לא רק שקשה להתמודד בצורה יעילה, זה מתיש ויכול בקלות לגרום להרגשה של כישלון ותבוסה, גם אם עדין לא איבדת את קור הרוח שלך.

הילד שלכם  בכעס שלו ובהתפרצויות  הזעם שלו לא אומר  לכם אמנם לא במילים, שהוא קלט והבין  שהוא יכול להפחיד אתכם או להתיש אתכם, הוא יודע שעל ידי התקף זעם, הוא ישיג את מה שהוא רוצה.

ברגע שהילד שלכם למד את נקודות התורפה שלכם, הוא ימשיך להשתמש בהן, כי עכשיו יש לו כלי שימושי לפתור את בעיותיו.

הנה החדשות טובות:

לומדים להתגבר על התגובות האינסטינקטיביות שיש לכם היום ולומדים להגיב אחרת.
זהו השלב הראשון בשינוי מערכת היחסים שלכם עם הילד שלכם.  הצעד הראשון ללמד אותו  מהם הדרכים המתאימות כדי להצליח לנהל את הרגשות .

אני יודעת ממקור ראשון כמה משימה זו יכולה להיות קשה, אבל אני גם  יודעת מה באמת חשוב לעשות כדי להשפיע על ילדים כועסים.

לפני שאתן לכם כמה טכניקות שאפשר להשתמש כרגע

חשוב להבין שלכעס יש תפקיד – הוא משרת מטרה.

הכעס  מאפשר לנו ללמוד על עצמנו וגם להכיר את האחרים, לדעת שמי שכועס מרגיש  פגוע ,לא בסדר, לא משמעותי בעיני עצמו באותו הרגע…..
הילד שלכם וגם אתם הורים חשים מאוכזבים כשלא  משיגים את מה שרוצים, כשאומרים לכם לא!! ואז….נלחמים בכוח כדי להצליח.

הנה 6 דברים שתוכלו להימנע ולא לעשות כאשר הילד שלכם כועס.

  1. אל תוכיחו את הילד שלכם: כאשר הילד שלך הוא בהתקפת כעס אל תסבירו לו שהוא לא בסדר. זה הדבר הגרוע ביותר שאתם יכולים לעשות כשהילד נמצא באמצע משבר.
    ההמלצה: להתרחק ממנו – לאפשר לו את הזמן שלו להירגע ואת המרחב שלו..
    יש לזכור שילדים עם התפרצות זעם נמצאים ברגע הזעם  מחוץ לשליטה. הם במצב של להילחם  או לברוח,  הם עומדים להתפוצץ.
    במצב כזה כול מילה שלכם  פשוט מלבה את הכעס.
    לעתים קרובות אנו מרגישים שאנחנו צריכים לטפל ולהרגיע את מצב הילדים שלנו.
    אבל אם אף אחד לא נפגע, וזה לא עניין של סכנת חיים, עדיף להתרחק ולתת להם מרחב.
  1. אל תגיבו מתוך רגש. כשהילד שלך כועס, זה נראה כאילו הוא "נגדינו" אבל האמת הוא עסוק בהגנה עצמית. כדי לצאת מהמצב, נשמו כמה  נשימות עמוקות, היו במיטבכם,  הישארו אובייקטיביים ובשליטה.
    קחו פסק זמן, אם אתם צריכים דברו עם עצמכם, השתמשו בכמה ביטויים שיזכירו לכם להיות רגועים,  כמו "אני אגיב  על זה בהיגיון ולא ברגש. או אני אהיה עיניני  ואבדוק את הנושא.כל זה לא יקרה בן לילה. "חלק מהתפקיד שלנו כהורים הוא  להיות מודל להתמודדות נכונה שלנו עם הרגשות שלנו.(קל יותר להגיד מאשר לעשות, אני יודעת!)
    אבל כשכועסים, התפקיד שלנו הוא להראות לילדים שלנו שיש  דרכים נכונות להתמודד עם הרגשות.
  1. אל תקפצו למסקנות על הכעס של ילדכם.
    הילד הכועס איננו ילד רע , אך הוא מרגיש פגוע. ייתכנו כמה הצדקות לכעס שלו, גם אם ההתנהגות אינה מוצדקת.  אנשים יכולים להיות מאוכזבים, ועשויים להציג את האכזבה בדרך כועסת.
    אם הילד שלך לא יכול להסביר את נקודת המבט שלו בכבוד, לומר לו ,למשל "אני מבין שאתה כועס; אני מצטער שאתה מרגיש ככה ולתת לו זמן להשאיר אותו לבד עד שהוא יירגע.אם זו התפרצות זעם, שבה הוא שובר חפצים או פוגע באחרים,  כדאי להרחיקו בכבוד מהמקום ולאפשר לו לנהל את הרגשות  שלו.
    כדאי לזכור שאין לנו ההורים יכולת  לשלוט ברגשות של הילד שלנו. כל מה שאפשר לעשות הוא לתת לו זמן להירגע ורק כשהוא במצב רגשי נוח אפשר להקשיב למצוקה שלו ולכוון אותו להצליח לפתור מצוקה כזו אחרת בפעם הבאה.חשוב להבין שזה נורמלי לאפשר לילדים לכעוס. כולנו כועסים. בפועל, לא הכעס זה הבעיה אלא ההתנהגות המתלווה לכעס. אל תצפו שהילד שלך תמיד יהיה מאושר אתך או מההחלטות שלך. 
  1. הימנעו מאיומים  ועונשים  בלהט הרגע.
    כול ניסיון להעניש כאשר אתם פועלים מתוך רגשנות גבוהה, רוב הסיכויים שתגרמו להתפרצויות נוספות.  מה עוד שהעונשים ברוב המקרים לא מועילים ופועלים לטווח קצר.
  1. אל תפספסו הזדמנות לדבר עם הילד שלכם מאוחר יותר: שאלו שאלות מקדמות כמו, "מה אתה חושב שאתה יכול לעשות כדי להתמודד עם זה טוב יותר בפעם הבאה?"כאשר ילדים בוגרים או בני נוער מבוגרים יותר  מתפרצים התפרצויות זעם או מאבדים שליטה, זה בגלל שיכולת פתרון הבעיות אצלם לא מפותחת. הם עדיין לא למדו  איך לפתור את הבעיות הבסיסיות שלהם בדרכים בריאות, ולכן הם צועקים, שוברים דברים, מקללים וכו…
    מיומנות פתרון-בעיות הינה מיומנות, שנבנית ומתפתחת רק עם תרגול. והתפקיד שלנו ההורים לאמן אותם במיומנות זו על ידי שאלת שאלות .
  1. אל תאבדו את המטרה שלכם : תמיד תשאלו את עצמכם  מה היא המטרה הסופית שלכם?
    אחד התפקידים החשובים ביותר שלנו הוא להראות לילדים דרכים מתאימות, וראויות להגיב ולהתנהג.
    זה חשוב לא רק למשמעת של הילדים , אלא הזדמנות לדבר ולעזור לילד שלכם לבוא עם דרך טובה יותר להתמודד עם המצב בפעם הבאה.

אם יש לכם רצון  שיהיה יותר רוגע ושקט בבית,

שהילדים יקשיבו לכם יותר, שהילדים יהיו עצמאים יותר, אחראים יותר לתוצאות שלהם.

גם אם יש לכם ידע רב, בקיאות בתיאוריות ובהמלצות של אנשי מקצוע

ועדין מוצאים את עצמכם, מגיבים בכעס ובצעקות

 זה הזמן שלך לעצור לגלות מה דברים שלא כדאי לעשות כאשר הילד שלכם כועס.

לבדוק מה חשוב לעשות ולפעול אחרת….

כדי להצליח במסע ההורות שלך

 אני מזמינה אתכם לדבר איתי,

לספר לי על הקשיים שלכם ועל השאיפות שלכם כהורים,

אני אכוון אתכם ליעד המשפחתי שלכם בביטחון, בזרימה ובמהרה.

אני מעניקה ייעוץ והדרכה הורית למאות הורים, בפגישות אישיות, בטלפון, במייל ובקורסים

פגישה אישית עם דבורה עידן זה הפתרון האידאלי עבורך