טיפים לבניית הערכה עצמית חיובית

טיפים לבניית הערכה עצמית חיובית

טיפים לבניית הערכה עצמית חיובית

סוקרטס מסכם את הסוד לחיים משמעותיים בשתי מילים פשוטות – "דע את עצמך"
הערכה עצמית היא האופן בו אנו תופסים את עצמנו .
בתהליך החינוך אחד היעדים של הורים הוא לעזור לילדים לבנות הערכה עצמית חיובית.
לדעת ולהכיר את  הערכים החשובים את נקודות החוזק  ואת המגבלות, את התשוקות ,

וחשוב מכול, הערכה עצמית חיובית מאפשרת לילדים לדעת להגיב במצבים שונים, לקבל אחריות מלאה לרגשות לפעולות ולתוצאות.
המטרה של עיסוק בהערכה עצמית היא כמובן לשפר את היכולות את  העשייה ואת האמונה של הילדים בעצמם.

הערכה עצמית היא מסע  אישי. 
כשהערכה עצמית  היא חיובית היא עוזרת  להיות מי שאנחנו, להצליח להתמודד עם מצוקה
ולהאמין שהכול יכול להיות אחרת למרות המכשולים. 
אילו חלק מהשאלות שחשוב לשאול את עצמנו, ובוודאי ללמד את הילדים לשאול את עצמם :

  • האם אני אוהב את עצמי?
  • האם אני אדם  נאהב?
  • האם אני שמח?
  • האם אני באמת מרגיש, חשוב ומערך, שאני בסדר?

תנו לילדים שלכם את הכלים והמיומנויות.

בוידיאו שלפניכם אני מתייחסת ל- 7 טיפים שהיישום שלהם יכול לעזור לילדים בבניית הערכה עצמית חיובית

 

הורים יקרים

אם אהבתם את הטיפים  שתפו את העמוד בציר הזמן,  אולי גם הורים אחרים יאהבו זאת ויתענינו 

איך מאמנים את הילד שלך להתלהב מביצוע מטלות בבית

איך מאמנים את הילד שלך להתלהב מביצוע מטלות בבית

 איך מאמנים את הילד שלך להתלהב מביצוע מטלות בבית

מי לא רוצה לדעת איך לאמן את הילד להתלהב מביצוע מטלות בבית?
כל הורה רוצה שילדיו יגדלו להיות אחראים, תורמים לחברה.
אבל לפני שהם יוצאים לעולם, הם צריכים ללמוד בבית,
איך להיות אחראים, ואיך הם יכולים להועיל ולתרום במשק הבית המשפחתי.

למרבה הצער, מעט מאוד ילדים היום מקבלים הכשרה בבית להיות מבוגרים חרוצים, אחראים.
אפילו כאשר ילדים עוזרים בבית, זה לעתים קרובות נעשה תחת לחץ,
הורים לעתים קרובות מתחננים, משחדים, ומאיימים על הילדים
כדי לשכנע אותם לעשות דברים בסיסיים,
כמו לקחת את האשפה לפח או לנקות אחרי ארוחת ערב.

ילדים עושים כמעט כל דבר כדי להיפטר מהמטלות,
מתירוצים טיפוסיים כמו "יש לי כאב בטן", "אני ילד, ×–×” לא התפקיד שלי…אני לא צריך לעשות את המטלות,"
ועד "אני אעשה את זה עוד מעט!"

האם גם אצלך הדבר קורה?

הסיבה שילדים לא אוהבים לעשות מטלות זהה לסיבה של  המבוגרים , מטלה היא – נטל.
עבודות הבית אינן מרגשות… הן משעממות.
עדיין  זה לא אומר שילדים לא צריכים לעשות מטלות.
הורים רבים בסופו של יום מחליטים שקל יותר לעשות את המטלות בעצמם, מאשר לשכנע את הילדים .

וזו טעות!

רוב ההורים מרגישים שמטלות הבית הן  נטל שצריך ליפול גם על הילדים .
לא רק כדי לעזור בבית, אלא מתוך היותם שותפים מלאים במשפחה.

גם זו גישה מוטעית!

רוצה לאמן את הילד שלך להתלהב מביצוע מטלות בבית?

הגישה למטלות הבית חייבת להשתנות.
חשוב לראות את המטלות  כאמצעי ולא עיקר.
זאת אומרת, שהמטלות הן  בראש ובראשונה הדרך של ההורים  ללמד באמצעותם את הילדים שיעורים בכישורי חיים בסיסיים.

למשל, על ידי טעינת מדיח הכלים, שטיפת המכונית, כיסוח הדשא, או כיבוס הכביסה שלהם,
ילדים לומדים את הערך והמשמעות של עבודה, של מוסר עבודה,
אחריות, מוטיבציה פנימית, עזרה הדדית, משמעת עצמית ועוד…
ולכן המטלות הן  האחריות של ההורים בעזרתם ההורים  ילמדו  ילדים כלים ומיומנויות לחיים.

אז מה עושים,איך מאמנים את הילד שלך להתלהב מביצוע מטלות בבית?

הופכים את המטלות להזדמנות, שיש לנו ההורים,
להיות המודל של כול מה שאנחנו רוצים לראות אצל הילדים.

    1. מתחילים מוקדם.
      הדבר החשוב ביותר לעשות כדי שהילדים שלך יעשו את המטלות שלהם
      הוא להתחיל איתם מוקדם ככל האפשר
      האידיאלי הוא  כשהם רק בני 18 חודשים, הילדים בגיל הזה כבא אוהבים לסייע ולעשות .
      הילד שלך גדול יותר? עדיין אפשר להתחיל…….
      אפשרי להתחיל לאמן בכול גיל.

      התחילו לתת לילדים משימות מתאימות לגיל,
      והוסיפו להם עם הזמן להתמודד עם משימות מורכבות יותר.
      הרבה הורים, יש להם ציפיות נמוכות מאוד מהילדים שלהם,
      לא מאמינים שהם יכולים להתמודד עם מטלה, וזו טעות!

       אפילו הילדים הקטנים ביותר יכולים באמת להפתיע אתכם. 
    2. מטלות = משימה משפחתית

                      מחליטים שמטלות הבית הופכות למשימות משפחתיות,
                      אפשרו  לילדים לעשות מטלות על ידי ההתאמה שלהן לגיל.
                      חשוב להיות פתוחים גמישים ויצירתיים.

                      היו ההשראה והמודל לילדים שלכם.

      • קובעים זמן קבוע שכל המשפחה עושה מטלות,
        (בכול יום בערב לפני השינה, או מיד אחרי ארוחת ערב,
        או פעם בשבוע, בשבת בבוקר 8-9) חשוב שהזמן יוגדר מראש,
      • קובעים כמה זמן תמשך המשימה – 30 – 60 דקות,
      • סוגרים את הטלוויזיה,  משתיקים טלפונים ושמים במקום שלא יפריע …
      • ביחד, כול המשפחה,  פועלים ועושים את כול המשימות ונהנים,
        דואגים שלא תהיה ביקורת על העבודה של הילדים
      • היו גאים במאמצים של הילדים.
      • למדו את הילדים להודות, הוקירו את התרומה של כולם לאווירה.

3. חוויה מהנה.

חוקרים מצאו שכשהופכים משימות יומיומיות
(פעילות גופנית, לימודים, ומטלות אחרות),לחוויה כמו משחק מהנה,
זה מגביר את הפרודוקטיביות ואת המוטיבציה.

חפשו דרכים מהנות כדי לתבל את פעילויות המטלות.
למשל:

          • הנעימו את הזמן עם מוזיקה שאוהבים,
          • שלבו הומור,
          •  צרו אפקט של תחרות עם עצמנו. בכול יום מצליחים לשפר את  הביצועים  של ריקון מדיח, זריקת האשפה.. או את יעד הסיום המשפחתי של המטלות לזמן טוב יותר בלי לפגוע באיכות .
          • מאתגרים משימה עם מוזיקה למשל: מסיימים את המשימה עד סוף השיר",
          • משחק "הצבע " – כדי לסדר את החדר מכריזים על צבע וכולם מרימים חפצים בצבע ושמים במקום כך מסדרים כל חדר בבית.

לסיכום:

אם רוצים שהילדים יתלהבו לעזור ולעשות את מטלות הבית?
הראו להם דוגמא אישית.
תתלהבו ועשו זאת יחד איתם.

למדו אותם מהי עבודת צוות,  איך שומרים על חפצים,
איך מתלהבים מעצם העשייה  ואיך מצליחים להגיע להישגים.

 שתפו  אותנו כאן בתגובות
מה הטיפים שיש לך שעוזרים לך לרתום ילדים למטלות ולהתלהב?

למה לא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה

למה לא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה

למה לא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה

בגנים ובכיתות יסוד נוהגים להשתמש בשיטת הפרסים והתגמולים כדי לעודד את המוטיבציה של התלמידים .

מחקרים שבדקו את היעילות של נתינת תגמולים לתלמידים, שעמדו בציפיות של המורה או הגננת גילו,
שלא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה כי מתן תגמול בתמורה להתנהגות טובה הוא טעות.
אמנם  יש לתגמול השפעה המשפרת את ההתנהגות בטווח הקצר.
אם רוצים שיפור של ממש בהתנהגות , יש להתמקד ולטפח מוטיבציה פנימית, ולעזוב את התגמולים הפרסים וה"שוחד"

 הנה הסיבות למה לא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה:

1. התגמול בנקודות  או במתן פרס  או כסף  הופך למניע העיקרי של הילד.

התגמול מלמד ומאמן את הילדים , להתנהג התנהגות ראויה, כי  הם רוצים לקבל את התגמול שישלמו להם על זה.
מהר מאוד הם   מגיעים למסקנה הגיונית, שהתנהגות טובה חייבת להיות משהו קשה או ראוי לציון.
אחרת, למה הם יתוגמלו על זה?
זה למעשה הופך התנהגות טובה למאמץ שהילדים צריכים להשקיע, כי אחרת הם לא יתוגמלו עליו.

2. תגמול הופך עם הזמן  לזכות.

כאשר מציעים  תגמולים בתמורה להתנהגות טובה,
הילדים יוצרים עם הזמן  תחושת זכאות מוזרה. הם מרגישים שמגיע להם  לקבל משהו כשהם עושים מה שמצפים מהם.
זה גורם להם להאמין שהם מתנהגים טוב  בשבילך, ובכך הם חייבים לקבל משהו ממך בתמורה להתנהגות הטובה.
אחרי הכול, אם הם מקבלים פרס על ×–×”, ×–×” לא בגלל שהם פעלו למען עצמם…..

3.  גמולים פוגעים  במוטיבציה הפנימית להתנהג היטב.

להיות מתוגמל על התנהגות טובה מוזיל את ערכם האמתי של הילדים בעיני עצמם.
במקום לפתח את הרצון והמוטיבציה הפנימית , להתפתח ולהתקדם, להיות טוב יותר ממה שהייתי עד היום,
מתאמנים הילדים  במשא ומתן ובסחר במוטיבציה חיצונית.

4. תגמולים מובילים  ליותר ויותר ויותר……תגמולים

כאשר יש תג מחיר על התנהגות טובה על ידי מתן תגמולים,
הילדים  לומדים לדרוש תשלומים גבוהים יותר ותכופים יותר.
התגמולים לא רק שאינם יעילים בטווח הארוך, אלא הם נחלשים לאורך זמן.
תגמולים שעבדו בעבר, והיו מרגשים ומהנים עם הזמן  מאבדים מהעניין וההנאה….
לכן, כדי שעדין ימשכו את הילדים להתנהג התנהגות ראויה צריך להמשיך ולהגדיל את התשלום או את התדירות של הגמול.

  לא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה, כי  הפרס הוא הילד עצמו:

הפרס האולטימטיבי הוא הילד עצמו וההתנהגות שלו
התנהגות טובה היא גמול בפני עצמו,
כי היא מציעה לילדים כבוד עצמי, ביטחון עצמי, ואת התחושה הנפלאה של המשמעות והערך העצמי.

כדי ללמד ילדים לפתח  את הרגשות האלה, זה חייב לעורר משהו בתוך לבם שגורם להם לרצות להשתפר.
יש ללמד את הילדים  להתנהג התנהגות טובה
כי כך הם  זוכים ביותר אהבה, ביותר זמן איכות עם מי שהם רוצים,
הם יותר אפקטיביים להשיג לעצמם את היעדים והרצונות שלהם,
הם מתאמנים בערכים טובים שנבנים מבפנים החוצה.
ניסיונות לקצר את התהליך הזה על ידי מתן תגמולים מול ילדים
הם במקרה הטוב לא יעילים, ובמקרה הרע לא מועילים.

 איך מתגמלים ילדים על התנהגות טובה?

במקום לתת להם תגמולים, חשוב להיות לידם,
לראות את ההשקעה שלהם  ולשבח את המאמצים שלהם בכנות.
 להראות להם את היכולת שלהם להצליח
לתמוך בהם על ידי שאלות מקדמות להצליח בפעם הבאה.
ולעודד אותם לנסות ולהתנסות שוב ושוב,
עד שהם אוהבים את ההתנהגות שלהם כי היא הביאה אותם לתוצאות הרצויות.

לשבחים כאלה  יש את הכוח להניע ולשנות את ההתנהגות.
זה הפרס הטוב ביותר שאנחנו ההורים יכולים  לתת לילדים.

אשמח לקרוא כאן תגובות שלך
ותודה לך על שיתוף המאמרים שלנו באמצעות כפתורי טוויטר ופייסבוק בהמשך.

מה קרה לסקרנות של הילד שלך?

מה קרה לסקרנות של הילד שלך?

מה קרה לסקרנות של הילד שלך? מה גורם לילדים להפסיק להיות סקרניים ובמקום הסקרנות

נעשים זהירים או מאבדים עניין  ומשתעממים בקלות?

ילדים (כמו מבוגרים) נכנסים  לשגרה ויודעים מה עובד בשבילם.

 כמובן, יש ילדים וגם מבוגרים שממשיכים להיות סקרנים בכל יום.

סקרנות היא  המרכיב העיקרי בלמידה

היא זו  שדוחפת את הילדים בכל הגילים לבחון ולהכיר

 מהו  מגע, מהם טעם וריח, ולחקור את העולם סביבם.

זהו דחף  מולד  כמעט קיומי, שפורץ   לפעמים מתוך כורח ,

 לפעמים מתוך הרגל , לפעמים ללא סיבה טובה בכלל

 במטרה להתקדם, להתפתח, ללמוד

 וכמעט אין דבר שמרתיע  את המוח הפעיל של הילדים.

מתוך הסקרנות הזו הם מתחילים להשתלט על המיומנויות הנחוצות  להם לחיים.

ילדים הם סקרנים יותר מאשר אנחנו, ההורים,

הם שואלים הרבה שאלות וזה סימן לסקרנות.

 הם גם מנסים הרבה דברים שאנחנו לא יודעים.

מה קרה לסקרנות של הילד שלך?

תוך כדי הכנת המאמר החלו להציף אותי שאלות

מדוע ילדים מאבדים אותה ככול שהם גדלים?

מה החלק שלנו המבוגרים – הורים אנשי חינוך

בכך שהסקרנות הולכת ונעלמת?

היכן מתחילים לעצור את השאלות הסקרניות של הילדים ?

עד כמה נפוצה התופעה שהמבוגר יודע טוב יותר  מה נכון, איך לפעול, מה לעשות?

מתי מתחילים להפוך את המוח הפעיל והסקרן של  הילדים

להיות מוח פסיבי, מוח משתעמם?

לפעמים נדמה שהסקרנות היא ענין רק של ילדים קטנים.

מהר מאוד נראה שהילדים לומדים מה הדבר הנכון לעשות,

ובקלות הם מוותרים על השקעת המאמץ הנדרש , כדי להשיג…

או מזהים מייד סיכון ופוחדים לבדוק לבחון ולהתנסות.

סקרנות לא חייבת להיות עסק מסוכן

 והיא מגבירה את המוטיבציה ויוצרת חיים מעניינים ומספקים

3 הדרכים הנפוצות שמגבילות או אפילו מרסקות סקרנות:

  •  פחד הורג את הסקרנות, כשהילד  חושש, הוא יעדיף את איזור הנוחות
  • דעות קדומות ועמדות -  "אל תיגע אל תטפס, אל תצעק אל תתלכלך " ילדים חשים ומגיבים לפחדים של ההורים
  • היעדרות נוכחות איכפתית –שני דברים חיוניים לילדים תחושת הביטחון שממנו יצאו לגלות דברים חדשים, היכולת לשתף  בתגלית, ובכך לזכות בחיזוק ובהנאה  

 בסרטון המצורף החוקר" סוגאטה מיטרה * משתף  במחקר מרתק!

 הוא ערך בשנת 1999 ניסויים באמצעות ה  "החור בקיר" שהראו כי, בהעדר פיקוח או הוראה רשמית, ילדים יכולים ללמד את עצמם ואחד את השני, אם הם מונעים על ידי סקרנות ועניין חברתי.

 המפתחות שמעודדים את הסקרנות הם:

  • לשמור על  ראש פתוח –ללמוד , לשכוח וללמוד מחדש, לשנות את דעותיך, לקבל אפשרויות שונות
  • לא לקחת את הדברים כמובן מאליו אלא להתנסות ולחקור לעומק.
  • לשאול שאלות ללא הרף  – זו הדרך היחידה להגיע לידע הנדרש .
  • להפוך את הלמידה לחוויה מהנה – למידה שהיא נטל אינה מעוררת את הסקרנות
  • לשאוף לאתגרים ולמקסם את הפוטנציאל שלהם היא רלוונטית להוראה ולמידה

אשמח לקרוא  בתגובות איך אתם מעודדים את הסקרנות של ילדיכם.

 

Continue Reading >>

איך מעוררים את המוטיבציה של הילדים?

 

 

הדרכת הורים, התנהגות ילדים, סמכות הורית, יעוץ להורים, הדרכה להורים, מעורבות הרים, הנחיית הורים, סדנאות הורים, מוטיבציה, מוטיבציית ילדים, הורים מנהיגיםאיך מעוררים את המוטיבציה של הילדים? 

רוב ההורים בארץ ובעולם היו רוצים לדעת מהן מילות הקסם, שמעוררות את המוטיבציה של הילדים.
להצליח בלימודים , עם חברים, בספורט, במוזיקה, לעזור בבית, ועוד….
רבים מההורים שאני מדריכה, בקבוצות הורים, במועדון ההורים , באופן אישי,
רוצים שהילדים יצליחו, שיהיו מאושרים שיאהבו אותם, שיהיה להם בטחון עצמי,
אבל לא יודעים מה לעשות כדי לעורר את המוטיבציה
כולם מחפשים את נוסחת הפלא, כדי לעזור לילדים .

הסוד הראשון בנוסחה הוא לגלות מי רוצה לעשות את הדברים.

האם ההורים רוצים שהילדים יעשו, או האם זה הרצון של הילדים לעשות!
כאשר ההורים הם אלה שרוצים שהילדים יעשו – ההורים משתמשים במניפולציה על הילדים,
משום שהילדים עצמם לא בא להם לעשות.
ההורים אמנם  פועלים מתוך כוונות טובות, אך השימוש בכוח ובמניפולציה  לא רק שלא מעיר את המוטיבציה….
אלא הורס את התקשורת ו את מערכת היחסים עם הילדים.

חשוב ביותר שהורים יגלו מה הם הרצונות של הילדים, איך עושים זאת?

•    שואלים –  כמה מפתיע? הורים רבים אינם שואלים. הם מניחים שהם יודעים מה הילדים שלהם רוצים , יש כאלה שאומרים שהילדים קטנים מדי, ואחרים אומרים שהם לא יודעים מה שהם רוצים, ואחרים פוחדים לשאול שמא יקבלו תשובות שלא רוצים לשמוע….. אך האמת רצונות הילדים הם מרכיב מפתח במוטיבציה הפנימית של הילדים להצליח בחיים.

•    מתחילים בגיל צעיר לפתח את הדמיון(הרבה יותר קל )– הילדים  משתמשים בדמיון שלהם  ללא כול מגבלות., והם מרשים לעצמם להביע את החלומות שלהם, את השאיפות הגדולות שלהם ללא כול קושי וללא מאמץ.

•    משחקים עם הילדים  ומגרים אותם להביע את דעתם בכול הזדמנות.

•     מאפשרים לילדים לבטא עצמם באופן חופשי ללא בקורת ולהביע את רצונם .לדוגמא, אם הייתה לנו אפשרות להיות חיה איזו חיה היית רוצה להיות? אם הייתי זוכה בפרס כספי מה היית עושה עם הכסף? אם היינו יכולים לטוס לכול מקום בעולם לאן היית טס.. וכו

•    מדריכים את הילדים לפעול כדי להשיג את המטרות.  למשל, אם ילדים רוצים להיות חברים של ילדים , הם צריכים לעשות משהו בקשר לזה, אם ילדים רוצים להצליח בלימודים , הם צריכים לעשות משהו בקשר לזה. בדרך זו ילדים  לומדים לפעול בעצמם. ואנחנו ההורים  נמצאים לידם כדי לעודד, לשאול אותם  מה הם עוד צריכים לעשות  כדי להצליח ולסמוך עליהם שהם יצליחו.

•    מכוונים אותם לפעול בצעדים קטנים, במשימה אחת בלבד בכול פעם . ברגע שמצליחים עוברים הלאה.  כול הצלחה היא המוטיבציה של הפעם הבאה.

book3עוד כלים טיפים ודוגמאות תוכלו למצוא בספר שכתבה  דבורה עידן  "להעיר את ההורה הכריזמטי" ספר חובה לכול הורה