הדרכת הורים:
איך לעזור לילדים להשתלב בהצלחה
בכיתה א
הורים רבים מגיבים רגשית לכניסת הילדים לכיתה א
פוחדים מהשינויים, חרדים מהלא ידוע
רוצים שהילדים יהיו מאושרים ולא יסבלו
אך דואגים שמא יהיה קשה להם…
מחשבות רבות מטרידות את ההורים.
המחשבות רובן עוסקות בבעיות וקשיים
שיתעוררו לילדים תוך כדי השנה….
יחד עם זאת הורים מוכנים לעשות הכול,
כדי שהילד שלהם יצליח להתמודד ולהתגבר על כול קושי.
ועל כך אני מוקירה אתכם
אז מה , הורים, עליכם לעשות כדי שהילד שלכם ישתלב בהצלחה?
בראש ובראשונה, עליכם לפתח גישה חיובית אוהבת ושמחה
- כלפי עצמכם, הורים,
- כלפי הילד שלכם,
- וכלפי בית הספר.
נשמע פשוט, ואכן זה פשוט.
לפניכם הדרכה הכוללת שמונה צעדים קטנים ופשוטים,
שיובילו אתכם למטרתכם.
הצעד הראשון: הרגעו , הסירו כול ספק,
-
שחררו באהבה את כול המחשבות הממוקדים במה שאתם לא רוצים שיקרה לילדים שלכם
-
הרפו מהמתח , מהחרדות שלכם, ומהפחדים שלכם הנובעים מהמחשבות על הקושי והבעיות.
וותרו על המחשבות העוסקות באי וודאות
- "מה יהיה עם הילד הקטן שנכנס היום לבית הספר"
- איך הוא יצליח?
- האם יתמיד לשבת במהלך כל השיעור,
- איך יסתדר עם זמנים, האם יצליח להיכנס לכיתה בשעת הצלצול,
- איך הוא יצליח לרכוש אתויות הלמידה
הסירו כול ספק מלבכם, האמינו באמת שהילד שלכם יצליח!
אין זה חדש שמחשבה יוצרת מציאות.
למה לא תחשבו מחשבות של הצלחה?!
הצעד השני: שתפו את הילדים והתיעצו איתם
- שאלו את הילדים שלכם
מה עושים בכיתה א?
מה זה כיתה א
איזה משימות יש בבית ספר?
איך תדע לקרוא?
- הקשיבו בסבלנות לתשובות של הילד, תתפלאו כמה הילדים יודעים
- שתפו אותם בהרגשה שלכם, שאתם שמחים ומתרגשים
כי הילד שלכם כבר כול כך גדול. שאתם יודעים שהוא יצליח וכו..
הצעד השלישי: היו קשובים לילד שלכם ולצרכים שלו,
שחררו את כול הציפיות שיש לכם
- אל תלחצו עליו,
- ואל תדחקו את הילדים שלכם למושלמות ( גם אתם לא כאלה )
הילדים שלכם לומדים למען עצמם !!
הם אינם לומדים, כדי שאתם תהיו גאים בהם או לחילופין כדי לאכזב אתכם!!!
הילדים שלכם לומדים למען ההתפתחות שלהם, וההתקדמות שלהם בחיים.
התפקיד שלכם, הורים ,הוא :
- ללוות אותם בתהליך הלמידה
- לעזור להם להתמודד עם כול קושי ולא להפריע להם!!
- לסייע להם למצוא בתוכם את הפתרונות והדרכים להתמודד עם כול אתגר
- ולא ללמוד בשבילם, או ללמוד במקומם
הצעד הרביעי: תבררו מהי העזרה לה זקוקים הילדים?
לפני הכול הילדים רוצים וגם זקוקים להורים חיוביים הפנויים להקשבה.
- תתמקדו במציאות כמו שהיא כאן ועכשיו.(אל תתנו למחשבות של חרדה, דאגה וכו.. להשתלט עליכם)
- אל תרחמו על הילדים שלכם
- אל תתלוננו על ההתנהגות שלהם, או על כך שהם מאכזבים אתכם,
- ואל תאשימו לא את הילדים לא את המורים וגם לא את עצמכם!!
חישבו על עצמכם, על הילדים שלכם ועל בית הספר כעל מי שיש לברך אותם.
וחפשו דרכים לשפר את המצב.
רק כך תלמדו את הילדים לקחת אחריות ולדאוג להצלחה שלהם.
הצעד החמישי: עודדו את הילדים על כול דבר שהם עושים.
הראו להם את התועלת שבעשייה שלהם, והדגישו את ההצלחות שלהם.
אם הילדים לא מצליחים.. זה יכול לקרות לכול אחד!!!
כאן נפתחת לכם הזדמנות מאתגרת!!
במקום להיכנס חמרה שחורה,להתאכזב להילחץ ולכעוס
הציעו לילד שלכם למצוא מה הוא יכול לעשות אחרת, איך הוא יוכל בפעם הבאה להצליח במשימה?.
שאלו שאלות מכוונות,
(אל תסבירו להם מה לעשות!!!)
למשל.
- מה אתם יכולים לעשות עוד ……
- איך אפשר…..?
- יש לכם עוד רעיון? וכו..
- מה עוד
אתם יכולים להעלות גם רעיונות שלכם,
אך אפשרו לילדים לבחור את הרעיון המתאים להם.
לא בהכרח רעיונות שלכם מתאימים לילדים שלכם,
הצעד השישי:תסמכו על הילדים שלכם ועזרו להם להתארגן.
- תאמינו בילדים וביכולות שלהם להתמודד עם כול אתגר שיצוץ בחייהם
- היו משקיפים , עודדו אותם, הדריכו אותם, ותתמכו בהם. אל תעשו במקומם!
- צרו סדר יום קבוע וברור והתמידו בו עד שיכנס כהרגל (מתי אוכלים, מתי משחקים,מתי שיעורים, מתי חוגים,)
- עזרו להם לפתח הרגלי למידה כמו עמידה בזמנים (של סדר היום) מקום רגוע שולחן כתיבה,
- סדר קבוע, קריאה ביומן, סידור תיק וכו..
- הקשיבו לילדים שלכם ,
אם לילדכם יש קושי או מגבלה כול שהיא, עזרו לילד שלכם
- לקבל את המגבלה כמציאות קימת
- למדו אותו לחיות טוב עם המגבלות.
- ועיזרו לו למצוא בתוכו את הכוחות והפתרונות להצליח למרות המגבלה.
כמקור להשראה קראו את הסיפור של אחד אצן הפרוטזות אוסקר פיסטוריוס
הצעד השביעי: גישה חיובית כלפי בית הספר
התייחסו לצוות ביה"ס כשותפים ,
פניה ישירה ומכבדת לצוות בית הספר, תמיד תתקבל במאור פנים וברצון ללכת עם.
תנו כבוד לבית הספר ולמחנכיו.
גישה מכבדת את בית הספר היא מהותית והכרחית כדי שהילדים שלכם יוכלו לגדול , להתפתח וולהשתלב בהצלחה
אוירה חיובית בבית כלפי בית הספר, מסיעת ומפתחת עמדה אוהדת גם מצד הילד שלכם .
הצעד השמיני :הורים, תפתחו גישה חיובית אוהבת ושמחה אל עצמכם.
- הרגישו ראויים כבני אדם, ותפרגנו לעצמכם,
- האמינו שאתם הורים טובים!
הילדים שלכם זקוקים לתמיכה שלכם ולהדרכה שלכם.
הם רוצים הורים המאמינים בעצמם, הורים שהם משמעותיים בעיני עצמכם ופנויים להקשיב
- אתם המנהיגים המובילים בבית,
אל תתנו לפחדים לחרדות ולתסכולים להוביל אתכם בתפקיד ההורות. תהיו מובילים חיוביים.
היו ממוקדים במשימות שיחזקו ויעצימו את ההתפתחות של הילדים שלכם.
אל תתנו לקשיים לימודיים אפשריים של ילדכם לפגוע בהערכה העצמית שלכם כהורים.
לסיכום
תפעלו על פי ההדרכה שבמאמר באופן נחוש ועקבי
ובכך תסייעו רבות לילד שלכם להצליח בבית הספר
בהצלחה
דבורה עידן
דבורה שלום ,
ברור שאם הדברים שלך לא היו נוגעים לא הייתי מגיבה ארוכות כל כך .
אני מבינה שאני אמורה להיות חיובית , אני מאוד משתדלת להיות שם , אני פשוט אומרת שבדרך כלל עצות מתחילות לחשוב חיובי ולא להיות לחוץ . וזו עצה שקצת נזרקת לאויר והיא לא כל כך ברורה לי בכול אופן . חשבתי הרבה על זה שאני צריכה להרגע ולחשוב על ביתי ולא עלי , חשבתי על כל הקייץ . אני מודעת לחוויות שהיו לי במסגרות לימודיות חדשות ומאוד רוצה שיהיה לה אחרת . ברור שהיא נכנסת למסגרת הלימודית אבל כשהילד שלך נפגע, זה פוגע בך הרבה יותר מאשר שהיו פוגעים בך ומתוך אינסטינקט בסיסי אתה משתדל לשמור עליו . אני יודעת שלא אוכל ואני יודעת שהיא תצטרך להתמודד אבל זה מפחיד אותי, אני יודעת , היא נכנסת לבית הספר , לא אני . היא זו שמתמודדת , לא אני . אני מנסה רק לעזור ולתמוך ומשתדלת לא לדאוג מידי . אני חושבת שזה טבעי. אני משתדלת להשתנות אבל זה לוקח זמן ..
בנוגע למורה, ניסיתי לומר שאני מבינה את המשמעות של דמויות סמכות בגיל הזה והאהבה של הילדים אליהם, אני מנסה לשמור על גישה חיובית למרות שהבת שלי לא מחבבת אותה, מכיוון שזה לא אופייני לביתי לשפוט ככה אנשים מבוגרים ממבט ראשון, אני משתדלת להראות לה שאני סומכת על המורה .
יחד עם זאת אנחנו מדברות אחרי בית ספר עליה והיא מספרת שהיא זועפת וכל הזמן כועסת על ילדים..
אז שאלתי אותה איזה פרצוף היא עושה כשהיא כועסת וזה מאוד הצלחיק את הבת שלי כשהיא הראתה לי… וסיפרה על כל החוויות של היום הראשון והשני .
אני לא מזוייפת איתה אבל אני משתדלת להיות חיובית . לא הייתי רוצה שהיא לא תספר לי בגיל ההתבגרות כל מיני דברים שעוברים עליה, אבל אני לא רואה כל כך את הקשר , אני לא חושבת שהיא צריכה לדעת בדיוק מה אני חושבת על המורה שלה , היא צריכה לדעת שאני תומכת בה לא ?
אני לא חושבת שהיא מסוגלת או צריכה להכיל את המחשבות שלי , אמנם אנחנו "חברות הכי טובות" כהגדרתה, (אין מחמאה גדולה יותר מזאת) אבל היא בת שש היא לא אמורה לדעת את כל מה שאני חושבת , לא ?
אשמח לתגובתך ,
יום מקסים
מלי שלום רב לך
תודה גדולה עבור התגובה.
זה לא מובן מאיליו לקבל תגובה כול כך אכפתית ורצינית.
בזכותך אולי גם לאחרים ההדרכה שלי תהיה יותר מובנת ובהירה.
תודה תודה רבה.
אני מניחה שיש דברים שצריך להתאמן יותר, ולדסקס יותר…..
מלי
הלחץ מנהל אותך, במקום שאת תנהלי את עצמך.
לכן לפני הכול יש להסיר את המכשול!
מלי הטיפ שלי
מטרתו לעזור לך לעשות אחרת. כדי להשיג את התוצאות הרצויות לך, אם תמשיכי במה שאת רגילה – התוצאות שתשיגי יהיו אלה שאת רגילה להם
מאחלת לך הצלחה רבה בדרך להיות הורה טוב יותר
אני יודעת שקשה לאנשים לשחרר הרגלים,
אני מאמינה שבצעדים קטנים את תצליחי!!
בברכת שנה טובה
דבורה
אני חושבת שיש כמה עצות שרשמת שהם מאוד באויר .
לדעתי גם הסדר לא נכון .
הצעד הראשון, הוא לפתח גישה חיובית ואוהבת כלפי עצמנו כהורים כדי שנוכל לנהוג כך כלפי ילדינו .
דבר שני , אומרים לנו המון כהורים לשחרר את המטח והתהיות אבל זה לא ראלי , כי הוא שם ואנחנו מאוד מטוחים במצב בו הילד שלנו נכנס למסגרת חדשה , בעיקר אם יש לנו כהורים משקעים בנושא .
להגיד לשחרר זה כמו להגיד לנו לסמוך על מישהו שלא מכירים , מה שמוכר לנו זו תחושת הלחץ הזו שאנחנו מצויים בה ואנחנו חשים אותה בצורה אידיאלית .. זה מה שאנחנו יודעים לעשות . להלחץ .
אני חושבת כאמא, שבישביל הילדה שלי אני צריכה לשחק את המשחק, להתרגש איתה ולהפגין כלפי חוץ עבודה כרגיל, הכול נהדר . לידלה שלי יש מורה שעשתה עליה רושם ראישוני שלילי (גם עלי בעקבות זאת), הילדה עלתה לכיתה א' , והיא מחפשת דמות סמכות שתיהיה נעימה ומקבלת והמורה שלה היתה הכול חוץ מזה . אז ישבתי איתה והמצאתי לה סיפור על המורה שלה כמה היא נהדרת ונפלאה, כמה שהיא מנוסה וכמה היא אוהבת ילדים .
הילדה שלי קולטת אותי מאוד בדרך כלל ויודעת מה אני חושבת לפני שאני מדברת, אבל אמרתי לה שבית הספר הוא נפלא והכיתה היא הכיתה הכי טובה והמורה היא המורה הכי טובה היא שאלה איך אני יודעת את כל אלה, אמרתי לה שמי שנמצא לידה היא גורמת לו להיות הכי טוב שאפשר . המשפט הזה מאוד הרגיע אותה .
בכול העצות שלך כמעט כתבת נורא באויר , אנחנו לא באמת יכולים לשחרר ציפיות, אנחנו יכולים להבין מצבים חדשים , אני חושבת שעדיף שלא נשחרר את הציפיות שלנו , כי אם אנחנו לא נצפה מהילדים שלנו מי יעשה זאת ?
לברר מה העזרה שהילדים שלנו צריכים – איך ? אני לא כל כך מבינה את המשפט הזה .. הילדים שלנו צריכים שנבין אותם , אז מה , זה אומר שאנחנו מצליחים להבין אותם ? לא תמיד ..
בנוגע לבניית גישה חיובית , כל השאלות שנתת לדוגמא אלה שאלות שהבת שלי העלתה לפני שהיא נכנסה לכיתה א' היא רצתה שאספר לה מהחוויות שלי ולא כל כך ידעתי לענות, ניסינו לחשוב יחד מה ילמדו אבל השאלה הגדולה – איך היא תלמד לקרוא? אילו משימות יהיו בבית הספר .. אמרתי לה שגם אני אף פעם לא הכנסתי ילדה לכיתה א' .. ואני מאוד מתרגשת לקראת .ושאם נחשוב טוב יהיה טוב .
עוד דבר קטן , יש משהו שאני באמת לא אוהבת כאמא – זה כשאומרים לי להיות יצירתית . אני לא מרגישה יצירתית , אני לא יצירתי . יש לי ילדה מאוד יצירתי ואני משתדלת לזרום איתה אבל אני מאוד מרובעת . אני מבינה הוראות אני לא מצליחה להיות "יצירתית" וכשמציעים לי להיות יצירתית זה כמו להגיד לי תנהגי בחוכמה – זה כל כך לא ברור .
אני מעירה את כל הערות האלה כי אני קוראת את העצות שלך באדיקות ומאוד נהנת וחשוב לי להבהיר כמה נושאים שהפריעו לי .
אני מאחלת לכולנו שנת לימודים פוריה, שנה טובה ומבורכת .