עונשים משפיעים על התנהגות הילדים

עונשים משפיעים על התנהגות הילדים

עונשים- והשפעתם על ההתנהגות הילדים

הורים בוחרים בגישה של עונשים  כדי להשיג משמעת, כדי ללמד את הילדים  מהו  גבול ומהי התנהגות טובה,
מתברר  שעונשים משפיעים על התנהגות הילדים – אך לא בדיוק בכיוון שרוצים. 

הילדים ממשיכים בהתנהגות המפריעה , ובעצם יש הסלמה בהתנהגות  הרעה.
ההורים  מוצאים עצמם בעימותים עם הילדים, מתוסכלים מחוסר היכולת שלהם להשפיע
ומדוע?
כי הילדים למודי העונשים כבר מצפים  לשמוע מההורים איזה עונש חדש המציאו,
ולא אכפת להם להיענש? הם עצמם יגידו להורים "אז תעניש אותי"

העונש מתגלה כאמצעי הפחדה  ועצמתו תלויה במידת הכעס של ההורים.
אך אינו מלמד את הילד מה לעשות אחרת בפעם הבאה בסיטואציה דומה?

 

העונשים משפיעים על התנהגות הילדים , התוצאות  שעונשים משיגים :

  • פגיעה בהערכה העצמית של הילדים
  • פגיעה בערך שלהם והשפלתם.
  •  אווירה של מתח, כעס ומרירות.
  •  הורים מתוסכלים  ומאוכזבים
  • פגיעה בתקשורת שבין ההורים לילדים

 

העונשים  לא משפיעים על התנהגות הילדים , מה כן ?

מסתבר שלכול פעולה בעולם יש תוצאה
גם להתנהגות הילדים יש תוצאות,

תוצאות אלו הן השיעור האפקטיבי  היחיד שמשפיע על התנהגות הילדים .

איך התוצאות מלמדות ?
במקום להמציא עונש משפיל ופוגע  שאין לו קשר להתנהגות שהילד התנהג
מתאמנים בהמצאת תוצאות  בשלושה שלבים.
זה הרבה יותר פשוט וקל  וגם יותר נעים

שלב אחד – מתכננים מראש

1.  מחליטים מה חשוב לכם, מה אתם רוצים (איפה, מתי, איך ,כמה)
2. מתכננים (תוצאות)מה יקרה אם  הילדים לא יתנהגו לפי מה שחשוב לכם.
3. התוצאות שהמצאתם חייבות להיות מחוברות באופן לוגי למעשה של הילד שלכם.
      דוגמה להמחשה בלבד:
     הורה שחשוב לו שהילד יאכל אחר הצהרים סוכריה אחת .
הילד לא מקשיב ופותח את ארון הממתקים ולוקח ממתקים בלי סוף….
התוצאה למשל יכולה להיות ,

    שאם ייקח עוד ממתק  תיקחו את הממתק ממנו. (רואים כמה זה פשוט?)

שלב שני – שיתוף הילדים בתכנית

קובעים זמן מתאים  לשיחה , ומודיעים לילדים מראש  מה חשוב לכם, ואיך תפעלו מה תהיה התוצאה אם לא יתנהגו בהתאם.
התוצאות צריכות להיות הגיונית, ברורות וידועות לכולם מראש.

שלב שלישי – פועלים ללא מילים בעקביות ובהתמדה

•    סומכים על הילדים הם  יודעים להסיק מסקנות נכונות לחיים.
•    מאפשרים לילדים לפעול כמו שהם רגילים , מכבדים כול החלטה שלהם. 
•    פועלים  על פי התכנית החדשה. גם אם הילד יבכה ויכעס, זו התוצאה של ההתנהגות שלו
•    פועלים בעקביות ומתמידים
•    פועלים  בכבוד ובאהבה  לא מטיפים מוסר
•    מאפשרים  לילדים ללמוד מהניסיון של עצמם ולהסיק מסקנות לגבי ההתנהגות .

 בדרך הזו  משתנה האווירה  בבית .
 החיים הם המלמדים את הילדים לקחת אחריות על המעשים שלהם.
וההורים לא מפריעים לתהליך הלמידה אלא תומכים בילדים, ומכוונים אותם להצליח בפעם הבאה.  

בזמן האחרון יש לי קושי עם הילד שלי בנושא של זמנים.

"בוקר טוב"!

יש לא מעט  הורים להם הברכה "בוקר טוב" הפכה למשאלה.

"יש מצבים בהם אין לי את כל הזמן שבעולם, לדוגמא בבקרים כשאני לא רוצה לאחר לעבודה, אחה"צ לאחר שלקחתי אותו ואני לא רוצה לאחר לאסוף את אחותו מהפעוטון שלה ועוד….

הילד שלי מטבעו קצת מעופף (זה גנטי ממני) אבל יש לי תחושה שהוא כל הזמן מורח את הזמן ופשוט לא מתקדם.

מצד אחד אני לא רוצה לעשות בשבילו דברים (להלביש, להנעיל וכו…) אך מצד שני התחושה שלי היא שהוא עושה דווקא ומורח את הזמן.

כנ"ל ביציאה מהגן, אני ממהרת לאסוף את אחותו והוא פשוט מוצא את כל הדרכים שבעולם להתעכב, לבכות, ופשוט לא מתקדם. ואני לא רוצה לקחת אותו בכוח. אבל הכול מתבצע תוך כדי בכי ויללות ונורא קשה לי עם זה.

ניסיתי כמה דרכים ואני לא מצליחה להיות מספיק יצירתית בנושא ולהפוך את הבקרים (ובכלל את הרגעים התחומים בזמן) לנעימים…

מקווה שתוכלי קצת לעזור לי כי אני כבר מרגישה מתוסכלת וכך גם התגובות שלי נראות ואין לי רצון בזה…"

 

אימא יקרה, התאוששי, והעלי חיוך על פניך.

לפני ההדרכה שלי, בואי נבין את המצב.

אני אעתיק מדברייך, את מה שאני מזהה כמחשבות שלך.

אתייחס להתנהגויות שלך ולהתנהגויות של הילד.

ולבסוף אתמקד במה באמת חשוב לך.

 

מהן המחשבות העולות במוחך ביחס לעצמך

"יש לי בזמן האחרון קושי"

"אין לי את כל הזמן שבעולם"

"אני לא רוצה לאחר לעבודה"

"ואני לא רוצה לקחת אותו בכוח"

"קשה לי עם זה"

"לא מצליחה להיות מספיק יצירתית בנושא"

"אני כבר מרגישה מתוסכלת"

 

מהן המחשבות שלך לגבי הילד שלך?

"הילד שלי מטבעו קצת מעופף"

(מה פירוש? המילה שבחרת מתארת אותו למעשה את מתייגת אותו, שמה עליו תוית,  חבל!!!! אין צורך להצמיד לילדים שלנו תוויות, גם לא חיוביות ובוודאי לא שליליות )

"תחושה שהוא כל הזמן מורח את הזמן"

(כדאי לבדוק של מי הזמן שהוא מורח? שלך?  נראה, שבזמן שלו הוא לא ממהר לשום מקום.)

"הוא עושה דווקא ומורח את הזמן"

(לדעתי, לעולם ילדים לא פועלים דווקא, ולא נגד, (על אף שהורים רבים יתארו זאת כך, ואף יביאו דוגמאות רבות המוכיחות את דעתם. ילדים תמיד פועלים למען עצמם, חשוב להם להיות משמעותיים בעיני עצמם, והם יעשו הכול למען השגת מטרה זו)

"הוא פשוט מוצא את כל הדרכים שבעולם להתעכב,"

 

מסקנות  לגבי המחשבות המתרוצצות לך בראש

נראה, שהמחשבות שלך מסתובבות  בעיקר סביב לקושי, ובשל כך הכול  נראה בעיתי קשה ומתסכל.

לפני הכול:

אני ממליצה להפנים את  האקסיומה : "מחשבה יוצרת מציאות!!!"

במילים אחרות ,אימא יקרה, את מרגישה ופועלת בהתאם למחשבה שיצרת במוחך.

במקרה שלך ברגע שמחשבותיך מסתובבות סביב לקושי או בעיה, אזי יצרת  לעצמך מכשול , ועכשיו את מחפשת דרכים כדי לעבור את המכשול שיצרת בעצמך.

וזה אכן מתסכל!!!!

האמת, אפשר לראות את הדברים גם אחרת, אין כאן שום קושי אמיתי.

את עומדת בכול רגע נתון מול מציאות.

המציאות היא רק מציאות .היא אינה מציאות  טובה אך גם אינה מציאות גרועה. ( טובה, גרועה, אילו מחשבות שלנו, פרשנות שאנו מלבישים על המציאות)

סך הכול מה שנדרש ממך הוא הצורך  להתמודד עם המציאות כמו שהיא.

ההדרכה שלי

לפני הכול, תהיי עסוקה ביש ולא באין!!!

(חזרי  למעלה למחשבות שלך כלפי עצמך – ראי איך בכול משפט את עסוקה במה שאין, במה שאת לא…. ובקושי?)

עצרי לרגע!

חשבי מה בסיפור הנ"ל באמת חשוב לך?

למשל, חשוב  לך מאוד בבוקר להגיע בזמן לעבודה, נכון?

אם כן

חשבי, מה את צריכה לעשות כדי להצליח להגיע בזמן לעבודה. (זה לא קשור כלל לילדים שלך)

מה את צריכה  לעשות כדי להגיע בזמן לעבודה? זה יכול להיות בליווי צחוק של הילדים, או בכי שלהם, גם כך וגם כך זה לא העיקר, (העיקר הוא ,זוכרת? להגיע בזמן לעבודה), לכן התמקדי בעיקר, ותפעלי ממקום של כבוד לעצמך וכבוד לילדים שלך.

למשל, את יכולה לקום מוקדם יותר בבוקר כדי להספיק….

את  יכולה  גם לחשוב איך להתארגן אחרת בבוקר כדי להגיע בזמן לעבודה, כלומר, אם להלביש את הילד שלך, יעזור לך להגיע בזמן, אז תלבישי אותו (את לימודי העצמאות  שלו וכו… תשאירי לשעה אחרת ביום),

כדאי גם  לשתף אותו (לא בבוקר כמובן)  שאת חייבת להגיע בזמן לעבודה.

את יכולה לבקש ממנו, אחרי שהוא  כבר לבוש, עזרה כלשהי  לך לאחותו, או כול דבר אחר, שהוא ירגיש גדול, חשוב, ומשמעותי בעיני עצמו, אני מניחה, שהוא ישתף איתך פעולה.

וגם לא נורא אם הוא בוחר לבכות, הלבישי אותו בלי לדבר יותר מדי,(ובלי להתרגז  או לכעוס) זכרי מה חשוב לך.

(בכי אינו אומר שהתנהגת בחוסר כבוד לילד שלך, עוד על בכי קראי במאמר שכתבתי)

חשוב בבוקר להגיע בזמן לעבודה ועלייך למלא את המשימה בהצלחה.

עוד תוכלי לקרוא במאמר  שכתבתי בנושא האחריות,

עוד דבר שממש חשוב לך  הוא לקחת את התינוקת שלך בזמן  מהפעוטון– גם כאן זו משימה שלך. ועליך להצליח בה בלי שום קשר לילדים.

לכן

חפשי דרכים כדי להצליח במשימות שלך .

ואל תהפכי את ילדייך לקושי או לבעיה שלך, הם לא!!

עשי זאת פשוט ופשוט תצליחי!!!

דבורה עידן

מנחה ומדריכת הורים בכירה (מכון אדלר)

לקבלת סדרת הטיפים למייל, הירשמו בדף אוהדים שלי בפייסבוק

 

10 טיפים להורים איך לחנך ילד, שלא יתחצף  וישתף  פעולה?

 10 טיפים להורים 

איך לחנך ילד, שלא יתחצף  וישתף  פעולה?

10 טיפים וכלים להורים  איך לחנך ילד שלא יתחצף ושישתף פעולה

לחוצפה אין גיל, פעם חוצפה הייתה אחת ממאפייני גיל ההתבגרות,
היום מגיל צעיר ביותר ילדים עונים להורים בזו הלשון:
"לא בא לי…" "את לא תחליטי עלי…"  ועוד כהנה וכהנה משפטי התנגדות.
הורים מחפשים את המתכון ובו טיפים  איך לחנך ילד, שלא יתחצף  וישתף  פעולה

הורים סך הכול  רוצים לדעת איך לחנך ילד, שלא יתחצף  וישתף  פעולה?

איך לגדל ילדים אסרטיביים ועצמאיים, ילדים שיודעים מה הם רוצים ועומדים על שלהם, שיאמינו בעצמם,  שיבטחו בעצמם, ועוד כאלה תוצאות רצויות.

הרבה הורים  מתלוננים על הילדים, שלא מקבלים סמכות. ילדים שמרשים לעצמם לזלזל, להשפיל, להתייחס בחוסר כבוד.

לפניכם 10 טיפים להורים איך לחנך ילד, שלא יתחצף  וישתף  פעולה

שאם תפעלו לפיהם,  תצליחו בוודאות לחנך את ילדיכם לכבוד ושיתוף פעולה.

דעו  בבהירות מהו התפקיד ההורי,  ושננו זאת כול יום כול היום.
התפקיד  העיקרי של ההורה הוא ללמד ולאמן את הילד לחזק ולהעצים את היכולות הפנימיות שלו , כדי שהוא יאמין בעצמו ויבטח בעצמו,
ויקבל את עצמו כמו שהוא, לא כמו שאחרים רוצים שהוא יהיה, ויאהב את עצמו כפי שהוא. וכול זה כדי שהוא יצליח להתמודד בהצלחה עם אתגרי החיים.

בררו לעצמכם מהם הערכים החשובים לכם לאורם אתם רוצים  לגדל את כול המשפחה שלכם.
הבחינו בין מה באמת חשוב לכם, כי זה  תואם עם התפקיד ההורי, וגם מקדם אתכם לתוצאות הרצויות, ומה לא באמת חשוב.
למשל: כבוד הילד , מול מקלחת, מה מהשניים באמת יותר חשוב, ואם אתם מתעקשים על מקלחת,
האם אתם מקלחים את הילד המסרב למקלחת ממקום של כבוד לילד, או מעליבים אותו, ופוגעים בו על ידי צעקות עונשים וכו..

הגדירו מה באמת חשוב. סמנו את הגבולות, והיו עקביים באכיפת החוקים והגבולות.
גבולות הברורים להורים ולילדים מאפשרים לילדים ולהורים להגיע לתוצאות שרוצים.
כאשר לא מגדירים גבולות, או כאשר אין אכיפה עקבית, נוצר בלבול אצל הילדים.
במקום שהילד יהיה עסוק במשימה עצמה, הוא עסוק בבדיקת המסגרת של המשימה, קרי, גבולות.
הילדים הם מדענים קטנים, הם עסוקים במחקר ופיתוח. הם יודעים להסיק מסקנות, ולהבדיל מההורים הם עקביים.
העקביות שלהם בטעות נתפסת אצל ההורים כנודניקיות, או חוצפה
 

הורים, אל תתווכחו מול הילדים.
צרו אווירה של כבוד והערכה בזוגיות שלכם.
אם אחד מבני הזוג עשה משהו, שלדעתך אינו "חינוכי", תאפשרו לבן הזוג, שהחל את הקשר עם הילד, לסיים את התהליך בדרכו.
תפרגנו זה לזו, גם אם זה לא עולה בקנה אחד עם דעתכם.
בערב כשהילדים כבר ישנים תעלו את הנושא ותדונו, מה אתם רוצים להשיג, ואיך אפשר לעשות זאת אחרת.
אם אתם רוצים כבוד במשפחה תהיו מודל לבני המשפחה בהתנהגות שלכם.
כך
ילמדו הילדים, שגם אם יש חילוקי דעות, אפשר להעריך ולאהוב את מי שחולקים על דעותיו 

אהבו את הילדים בכול מצב ובכול מקרה ללא תנאים.
ילדים כמו ההורים הם בני אדם. בני אדם טועים, עושים שגיאות, ואף נכשלים.
זה לא רע , זה לא טוב, זו פשוט המציאות.
השכילו לאהוב את הילדים בכול מצב, אין להם מטרה לאכזב אתכם, לכן אל תתאכזבו.
ראו בטעויות ובכישלונות הזדמנויות לקדם ולפתח את ילדיכם.
שאלו שאלות כמו  "אם תיתקלו מחר שוב בסיטואציה דומה, איך תצליחו להתמודד עם המצב?"
(
היו יצירתיים והתאימו את השאלות לגיל ולרמת הילד, ותזרמו, עשו זאת פשוט )
רק כך תצליחו לעזור לילדים שלכם להתמודד עם כול מציאות.

עודדו את הילדים עוד ועוד.
 
משום מה קל לראות את  הפגמים החסרונות ואת מה שאין בילדים.
עליכם להתאמץ ולמצוא אין סוף מעשים טובים שהילדים עושים,
ולהתייחס אל המעשים כמדריכים המחזקים את האמונה של הילד בעצמו.
ככול שההורים יראו לילדים איך העשייה, או ההתנהגות של הילד תרמה והועילה,
כך ישיגו מהר יותר את התוצאות החינוכיות הרצויות. רצוי שההורים יעודדו זה את זו והרבה, כמובן, גם לפני הילדים.

אל תענישו ,קבעו גבולות ברורים, ותנו לתוצאות ללמד את הילדים.
התוצאות צריכות להיות ברורות וידועות לכולם מראש.
סמכו על הילדים, הם יודעים להסיק מסקנות נכונות לחיים.
והיאזרו בסבלנות!
למשל,  אם ילדכם פותח את הפריזר (לעיתים הפריזר נמצא בחלק התחתון של המקררים)
ולוקח ארטיק, וכשמסיים לוקח עוד אחד, ועוד אחד. ואתם רוצים, שיאכל אחד בלבד, מה תעשו?
הגדירו לילד בדיוק מה הולך לקרות אם ייקח את הארטיק השני.
וכך תאמרו לו בטון דיבור נוח "אתה יכול לאכול רק אחד.
(אין צורך להסביר למה וכו…) ואם תיקח את  הארטיק השני ניקח אותו ממך.."
והנה האירוע מתקיים והילד לוקח ארטיק מס
2. עליכם לעמוד בדיבורכם, גם אם הילד בוכה.
אתם יכולים לתת לו חיבוק ונשיקה, בלי לדבר .
אפשר כמובן להעביר את הארטיקים למקום שהילד לא מגיע, כדי לא להכשיל אותו,
ואפשר למצוא עוד אין סוף רעיונות, החשוב מכול, שהאווירה תהיה אווירה של כבוד גם לעצמכם וגם לילד שלכם.

אמרו כמה שפחות "לא" וכמה שיותר "כן", הגדירו מה מותר.
המילים "לא" או "אסור" יוצרות אווירה שלילית והמסר ברור,
מישהו לא בסדר מישהו לא רצוי, אך אינן מסבירות מה כן גבולות המגרש.
ולכן מלכתחילה אילו מילים המכשילות את הילדים.
כמובן, יש להשתמש במילים לא ואסור, כאשר יש סיבה טובה לכך (ולא כמפלט של נוחות),
במקרה כזה יש לומר את הלא בתקיפות אדיבה.

שנו את מוקד ההתעניינות.
מעשים שאינם לרוחכם, והייתם מעדיפים שהילדים לא יעשו,
אבל אלו הם מעשים לא חמורים, ולא או הרימו אותם,
חבקו אותם והעבירו אותם באהבה לזירה אחרת.
גם אם זה לא הולך אל תעירו להם.
הילדים הם לא רובוטים שלכם, ואין יכולת להכריח אותם לעשות מה שההורים רוצים,
חשוב יותר לשמור על כבוד הילדים , לא לפגוע בהם, לא להעליב אותם, ולפתח איתם תקשורת של יחסים טובים.     

                     

כאשר נעשים מעשים שלא יעשו,
כמו להתחצף להורים, להרביץ להורים (גם בצחוק לא) לשבור בכוונה דברים בבית וכו'
עדיין נקטו בשיטה "דברי חכמים בנחת נשמעים".
,
זה הזמן לאכוף את הגבולות בתקיפות אדיבה.
(להיות  גם חד משמעיים בתגובה, וגםלא לפגוע או להעליב את הילדים).
במקרים אילו רצוי  פעם אחת להזהיר ,
ולהסביר מה תהיינה התוצאות אם ימשיכו בדרכם, וזהו!!!!
למשל, "תקשיב טוב, ילד, לא משנה מה אתה חושב עלי ולא משנה איך אני מנהלת דברים בבית הזה. אתה לא מתחצף אלי יותר!
אני אימא שלך ומבקשת שתדבר רק בכבוד ובדרך ארץ ויהי מה.
זה ברור?
אתייחס אליך ואגיב רק כשתפנה אלי בדרך שאני ארגיש מכובדת".
אם הילדים ממשיכים במעשים האסורים
אין לדבר, אין לומר מילה, אלא לפעול בהתאם לתוצאות הידועות מראש.
(לא לענות, או לצאת, או להכניס לחדר עד שיחליט להתנהג בכבוד, ועוד רעיונות כיד המחשבה היצירתית שלכם, בהתאם לגילאי הילדים ולרמתם.)
כעס לא מקדם את הילדים לתוצאות הרצויות אלא חוסם את הדרך  להתפתחות האישית.
(אלה מכם, שבכול זאת חושבים, שמותר לכעוס, אז אכן מותר,
השאלה, מה אתם רוצים להשיג באמצעות הכעס,
והאם אתם מצליחים להשיג את מה שאתם רוצים,
או שאתם משיגים עוד ועוד התנגדויות.. )

"דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים"

פירושו: חכמים אינם משמיעים את דבריהם בצעקות, אלא בנחת, בשקט ובסבלנות.

החכמה שבדברים והאמת שבבסיסם הן המייצגות את המסר,
כך שאין צורך בתוספת שכנוע או בגישה חיצונית שאינם מוסיפים מאומה לגופם של הדברים.

עוד   כלים המכוונים לפתרון בעיות נפוצות מחיי היומיום תוכלי למצוא כאן

book3