עונשים משפיעים על התנהגות הילדים

עונשים משפיעים על התנהגות הילדים

עונשים- והשפעתם על ההתנהגות הילדים

הורים בוחרים בגישה של עונשים  כדי להשיג משמעת, כדי ללמד את הילדים  מהו  גבול ומהי התנהגות טובה,
מתברר  שעונשים משפיעים על התנהגות הילדים – אך לא בדיוק בכיוון שרוצים. 

הילדים ממשיכים בהתנהגות המפריעה , ובעצם יש הסלמה בהתנהגות  הרעה.
ההורים  מוצאים עצמם בעימותים עם הילדים, מתוסכלים מחוסר היכולת שלהם להשפיע
ומדוע?
כי הילדים למודי העונשים כבר מצפים  לשמוע מההורים איזה עונש חדש המציאו,
ולא אכפת להם להיענש? הם עצמם יגידו להורים "אז תעניש אותי"

העונש מתגלה כאמצעי הפחדה  ועצמתו תלויה במידת הכעס של ההורים.
אך אינו מלמד את הילד מה לעשות אחרת בפעם הבאה בסיטואציה דומה?

 

העונשים משפיעים על התנהגות הילדים , התוצאות  שעונשים משיגים :

  • פגיעה בהערכה העצמית של הילדים
  • פגיעה בערך שלהם והשפלתם.
  •  אווירה של מתח, כעס ומרירות.
  •  הורים מתוסכלים  ומאוכזבים
  • פגיעה בתקשורת שבין ההורים לילדים

 

העונשים  לא משפיעים על התנהגות הילדים , מה כן ?

מסתבר שלכול פעולה בעולם יש תוצאה
גם להתנהגות הילדים יש תוצאות,

תוצאות אלו הן השיעור האפקטיבי  היחיד שמשפיע על התנהגות הילדים .

איך התוצאות מלמדות ?
במקום להמציא עונש משפיל ופוגע  שאין לו קשר להתנהגות שהילד התנהג
מתאמנים בהמצאת תוצאות  בשלושה שלבים.
זה הרבה יותר פשוט וקל  וגם יותר נעים

שלב אחד – מתכננים מראש

1.  מחליטים מה חשוב לכם, מה אתם רוצים (איפה, מתי, איך ,כמה)
2. מתכננים (תוצאות)מה יקרה אם  הילדים לא יתנהגו לפי מה שחשוב לכם.
3. התוצאות שהמצאתם חייבות להיות מחוברות באופן לוגי למעשה של הילד שלכם.
      דוגמה להמחשה בלבד:
     הורה שחשוב לו שהילד יאכל אחר הצהרים סוכריה אחת .
הילד לא מקשיב ופותח את ארון הממתקים ולוקח ממתקים בלי סוף….
התוצאה למשל יכולה להיות ,

    שאם ייקח עוד ממתק  תיקחו את הממתק ממנו. (רואים כמה זה פשוט?)

שלב שני – שיתוף הילדים בתכנית

קובעים זמן מתאים  לשיחה , ומודיעים לילדים מראש  מה חשוב לכם, ואיך תפעלו מה תהיה התוצאה אם לא יתנהגו בהתאם.
התוצאות צריכות להיות הגיונית, ברורות וידועות לכולם מראש.

שלב שלישי – פועלים ללא מילים בעקביות ובהתמדה

•    סומכים על הילדים הם  יודעים להסיק מסקנות נכונות לחיים.
•    מאפשרים לילדים לפעול כמו שהם רגילים , מכבדים כול החלטה שלהם. 
•    פועלים  על פי התכנית החדשה. גם אם הילד יבכה ויכעס, זו התוצאה של ההתנהגות שלו
•    פועלים בעקביות ומתמידים
•    פועלים  בכבוד ובאהבה  לא מטיפים מוסר
•    מאפשרים  לילדים ללמוד מהניסיון של עצמם ולהסיק מסקנות לגבי ההתנהגות .

 בדרך הזו  משתנה האווירה  בבית .
 החיים הם המלמדים את הילדים לקחת אחריות על המעשים שלהם.
וההורים לא מפריעים לתהליך הלמידה אלא תומכים בילדים, ומכוונים אותם להצליח בפעם הבאה.  

הידעת, שליד כול ילד פרפקציוניסט מצוי הורה פרפקציוניסט?

פרפקציוניזם מוגבר עלול לעודד  דחיינות, להוביל לדימוי עצמי  נמוך ובמקרים קיצוניים לגרום להפרעות נפשיות כמו דיכאון והפרעות אכילה (ויקיפדיה)

מסתבר שילד פרפקציוניסט הנו תוצר של הורה פרפקציוניסט.

נתחיל בתובנה ובהבנה .

האם יש לך ציפיות מהילד שלך?

אם התשובה שלך היא כן!!

כדאי להיזכר, איך הגבת כאשר הילד שלך לא עמד בציפיות הללו?

האם כעסת? התרגזת? צעקת? הענשת? 

אם התשובה שלך כן, כעסתי וכו….

או אולי אפילו פחדת,

זה הזמן להבין את הקשר בין התגובה שלך כהורה לתוצאה שהשגת ,דהיינו, התנהגות הילד.

איך יתכן שההורה פועל בדיוק כמו הילד? 

כאשר כהורה לא השגת את מה שרצית כפי שרצית, הגבת בכעס? או אולי פחד?

הורה בדרך כלל אינו בוכה, אך התחושה הפנימית המביאה את הילד לבכי,

הינה שווה לתחושה של המבוגר המביאה אותו לצעוק לכעוס או להעניש.

בשני המקרים, גם הילד וגם ההורה, מאוכזבים מהכישלון, או מאי ההצלחה.

הילד בוכה, כי הוא לא השיג את מה שהוא רוצה

ההורה כועס, כי לא השיג את מה שהוא רוצה.

עד כאן הדמיון

השוני בין השניים עושה את כול העניין.

הילדים פורצים בבכי המבטא את האכזבה שלהם מעצמם. הם לא מתלוננים ולא מאשימים אף אחד בכישלון שלהם .

לעומתם ההורים, היות שלא הצליחו להשיג את מה שרצו
( הילד לא רוצה להתלבש לבד, לא רוצה לסדר את הבלגן שבחדר,
לא רוצה לאכול, או להתקלח נושך ומכה את אחיו קופץ על הספה, ועוד ועוד….)

מאשימים הם את הילדים באכזבה החינוכית שלהם.

מתלוננים עליהם אולי מענישים אותם, או מחפשים מיד פתרון לבעיה

הילדים גדלים בבית פרפקציוניסטי.

ההורים הם המודל של הילדים!

המסקנה, שמסיקים הילדים מהתנהגות ההורים

ואותה מיישמים בחייהם היא שחייבים להשיג את מה שרוצים,

ואם לא מצליחים – חווים לחץ אכזבה, כישלון, ותסכול!!!

ואז מתלוננים….. ומחפשים אשמים!

איך אפשר לעצור זאת?

הילדים זקוקים להדרכה שלך, ההורה, כדי להצליח במשימות היומיומיות שלהם.

לבד הם לא יודעים איך לעשות זאת.

רוב הזמן, ההורים לא מלמדים את הילדים איך להצליח במשימות החיים השונות , משום שהם עסוקים

באכזבה ובתסכול שלהם מההתנהגות של הילדים שלהם , ולכן הם כועסים צועקים ומענישים.

כדי ללהצליח בתפקיד ההורה עליך לשנות את המיקוד,

ובמקום לעסוק באכזבה ותסכול, רצוי להיות עסוקים בהדרכת הילדים. חשוב ללמד את הילדים להצליח בכול

משימות החיים, כולל למצוא דרכים מגוונות להתמודדות עם כול מציאות, גם אם היא מאכזבת.

הורים, כדי להשיג את מה שאתם רוצים אתם נדרשים לחשיבה יצירתית, וכול המרבה הרי זה משובח.

לכן JUST DO IT

למשל:

הילד לא רוצה להתלבש לבדבזמן המתאים לכם,
הורים, אפשרו לילד שלכם להתאמן בקצב שלו (לא שלכם) ולהצליח. בזמן שנוח לכם
והחשוב מכול אחרי כול פעולה ואחרי כול הצלחה להתייחס להצלחה.

הילד לא רוצה לסדר את הבלגן שבחדר– הורים, תפנו לעצמכם זמן המתאים לכם, (
כדי שתהיו רגועים וסבלניים) וביחד עם הילד תסדרו את החדר.

רק בשיתוף פעולה הורים וילדים, ילמד הילד שלכם איפה ואיך שמים כול דבר במקום.
חשוב לעשות זאת כמשחק, באהבה ובנחת.
בסיום אל תשכחו לומר לילד שלכם כול הכבוד שהצלחת לסדר יחד איתי את החדר, היית לי לעזר רב.

נושך ומכה את אחיו – שוב נחזור להבין מה התפקיד שלך ההורה בסיטואציה הזו.

התפקיד שלך הוא לאמן את הילד ללטף, לחבק ולאהוב,
ואם הוא כועס לאמן אותו למצוא עוד דרכים מלבד נשיכות ומכות כדי ליישב את ההדורים.

ילד מכה או  נושך אינו ילד רע ,(אל תהיו עסוקים בסיבות לנשיכה, זו אנרגיה מבוזבזת. שהרי הנשיכה כבר בוצעה)
מקדו עצמכם להתנהגות הרצויה, כדי שבעתיד הילד יבחר בה.

הדריכו אותו בסבלנות ובאהבה התייעצו איתו, שאלו אותו מה יעשה במקרה דומה בפעם הבאה, גלו יחד איתו את האפשרויות האחרות, וכמובן תסמכו עליו ותברכו אותו להצלחה.

התפקיד של ההורה לעזור לילד להפוך התנהגות לא רצויה להתנהגות רצויה . וזה אפשרי! זה בידים שלכם.

אם רק תרצו הכול יכול להיות אחרת.

חשוב ורצוי שהמיקוד יהיה על מה שרוצים להשיג, ולא על מה שהוא כבר עשה.
אפשר לומר לילד, אני רואה שאתה כול כך אוהב את אחיך, ואתה רוצה לתת לו נשיקה,

(גם אם קשה לו ללמוד….יש לזכור שהתפקיד שלכם ללמד עד שיצליח (אל תתייאשו)

נכון,

צריך סבלנות, וגם סובלנות, אך זכרו, אתם הורים בתפקיד, אין מישהו אחר שילמד את הילד שלכם.

כעס, צעקות ועונשים, לא מלמדים את הילד שלכם מה כן לעשות.(אך מעליבים ופוגעים בכבודו, לא חבל?)

לכן חייכו, יש לכם לא מעט אתגרים בתפקיד , וכשהילד מצליח, העריכו אותו ואמרו לו באהבה כול הכבוד שהצלחת לנשק את אחיך, עכשיו גם הוא שמח וגם אתה.וכו….

עליך להיות הורה היודע להפוך את האכזבות שלו לאתגרים חינוכיים,

(מומלץ!!לזרוק לפח משפטים כמו "לא נורא", "לא צריך לבכות", "מותר לבכות" ועוד….

הם לא מלמדי את הילד דבר, לכן הם מיותרים!!).

כך גם ילדיך ידעו להתמודד עם אכזבות וכשלונות, ויותר מכך הילדים שלכם ילמדו להאמין ולבטוח בעצמם.

עלו והצליחו אתם כבר הורים טובים יותר

אם יש רצון יש דרך

דבורה עידן

מייסדת את " המרכז להורות כריזמטית – איך להיות הורים טובים יותר"

מומחית בהדרכת הורים