כיצד להגן על ילדינו מפני השפעות שליליות

כיצד להגן על ילדינו מפני השפעות שליליות את הילדים שלנו אנחנו מגדלים בעולם החשוף יותר מדי להשפעות שליליות של אלימות ,אלכוהול, סמים, בכל רמה. מעשי אלימות מחרידים מהווים את המרכיבים המקובלים היום בבידור במוזיקה, בסרטים, בתוכניות טלוויזיה, במשחקי וידיאו ובספרים.

ואכן ההשפעות השליליות פוגעות גם בילדים שלנו, כי התנהגות שלילית נלמדת, ולעתים קרובות זה נלמד בשלב מוקדם מאוד בחיים.

הורים מפחדים ומחפשים תשובות!

אני לא מתיימרת לדעת את כל הפתרונות , אבל אני יודע שאם יהיה שינוי זה יהיה חייב להתחיל בנו ההורים, וזה צריך להתחיל אצלנו  בבית. בדיוק כפי שילדים יכולים ללמוד להיות אלימים, הם גם יכולים ללמוד להיות נינוחים וטובי מזג.

הם יכולים ללמוד דרכים בונות לפתרון בעיות, להתמודד עם חילוקי דעות, וגם להתמודד עם כעס.
ילדים הלומדים מיומנויות אלה בשלב מוקדם בחיים ומצליחים במניעת אלימות, לומדים משהו בעל ערך עצום לשארית חייהם.

אנחנו, ההורים, צריכים לקבל את העובדה שאנחנו לא יכולים לשלוט במה שאחרים עושים.
אנחנו לא יכולים להשפיע ישירות על מה שקורה בחברה ובעולם.
אבל מה שאנחנו יכולים לעשות זה למקד את כל המאמצים שלנו כדי להשפיע על חיי ילדינו ולהבטיח שאנחנו משפיעים עליהם בכיוון הטוב ביותר שרק אפשר, חשוב שהורים יזכרו תמיד את כוח ההשפעה שיש להם על החיים של ילדיהם.

למרות השפעות העצומות של העולם החיצון הורים, היודעים מה לעשות כדי להשפיע על הילדים עסוקים בזריעת הזרעים המתאימים שלאורך הדרך יניבו ילדים מאושרים ממושמעים ועם ביטחון עצמי, אלה הורים אשר מטפחים את הילדים כך שידעו להגן על עצמם מפני כול השפעה שלילית שתיקרה בדרכם.

כהורים, עלינו לשאול את עצמנו מה חשוב לנו ואיזה ילדים אנחנו רוצים לגדל.
ולבדוק האם אנחנו יודעים בדיוק מה עלינו לעשות כדי להשיג את היעדים שלנו בגידול הילדים.
האם אנחנו מעבירים לילדינו מסר ברור?
האם אנחנו מלמדים אותם ומכוונים אותם לקבל החלטות ולקחת אחריות על התוצאות?
האם אנחנו יוצרים תקשורת של קרבה ואהבה עם הילדים כך שהם רואים בנו כתובת לספר לנו על המצוקות שלהם בלי פחד מהתגובות שלנו?
ואיך עושים זאת?

לפניכם 6 עקרונות פעולה בסיסיים שישפיעו באופן חיובי על גידול הילדים:

• הורים הם המודל אותו הילדים מחקים. עלינו לשמש לילדים שלנו דוגמה חיובית, בהתנהגות אדיבה ומכבדת ובדיבור בנחת. אם אנחנו מגיבים באלימות פיזית או מילולית למצבים. ילדים לומדים ממה שהם רואים, אם דברים שאינם לרוחנו מכעיסים ומתסכלים אותנו , מה נוכל לצפות מילדינו?

• הצטברות של תסכולים כעסים ואכזבות יכולה להביא להתפרצותם בדרך אלימה, כדי למנוע את האלימות יש לעודד ילדים לדבר על תסכולים ומועקות. הורים יכולים לשמש דוגמה אישית לילדיהם כשהם עצמם משתפים את הילדים בקשיים שלהם. (במידה המתאימה)

• חשוב להיות ערים וקשובים למצוקותיהם של הילדים. ילדים רבים מתנהגים באלימות כתוצאה מכעס ותסכול, הורים אשר יֵדעו לחשוף את המצוקות מבעוד מועד יוכלו לעזור לילדים לבטא אותן בדרך אחרת.

• לדבר עם ילדים על אלימות שקורית בגן, בביה"ס ובחברה , שואלים את הילדים מה הם היו עושים…וזו דרך לעזור להם להבין שיש דרך אחרת וכבר מאמנים את הילדים לחשוב על פתרונות חלופיים.

• בדרך כלל תגובות אלימות באות בצורה ספונטנית או אימפולסיבית, ככול שהילדים יהיו מודעים להתפרצויות ולתגובות אלימות, כך יוכלו לפתח גם תגובה אחרת שתבלום את ההתפרצות הבאה.

• כדאי ללמד ילדים ליהנות ממשחקים המעודדים יחד ושיתוף פעולה לעומת משחקי תחרות בהם יש מקום רק למנצח אחד, ומעוררים כעס ומריבה.

רוצים ללמוד עוד כיצד לשמור על אוירה נעימה ומעצימה בבית

הידעת, שליד כול ילד פרפקציוניסט מצוי הורה פרפקציוניסט?

פרפקציוניזם מוגבר עלול לעודד  דחיינות, להוביל לדימוי עצמי  נמוך ובמקרים קיצוניים לגרום להפרעות נפשיות כמו דיכאון והפרעות אכילה (ויקיפדיה)

מסתבר שילד פרפקציוניסט הנו תוצר של הורה פרפקציוניסט.

נתחיל בתובנה ובהבנה .

האם יש לך ציפיות מהילד שלך?

אם התשובה שלך היא כן!!

כדאי להיזכר, איך הגבת כאשר הילד שלך לא עמד בציפיות הללו?

האם כעסת? התרגזת? צעקת? הענשת? 

אם התשובה שלך כן, כעסתי וכו….

או אולי אפילו פחדת,

זה הזמן להבין את הקשר בין התגובה שלך כהורה לתוצאה שהשגת ,דהיינו, התנהגות הילד.

איך יתכן שההורה פועל בדיוק כמו הילד? 

כאשר כהורה לא השגת את מה שרצית כפי שרצית, הגבת בכעס? או אולי פחד?

הורה בדרך כלל אינו בוכה, אך התחושה הפנימית המביאה את הילד לבכי,

הינה שווה לתחושה של המבוגר המביאה אותו לצעוק לכעוס או להעניש.

בשני המקרים, גם הילד וגם ההורה, מאוכזבים מהכישלון, או מאי ההצלחה.

הילד בוכה, כי הוא לא השיג את מה שהוא רוצה

ההורה כועס, כי לא השיג את מה שהוא רוצה.

עד כאן הדמיון

השוני בין השניים עושה את כול העניין.

הילדים פורצים בבכי המבטא את האכזבה שלהם מעצמם. הם לא מתלוננים ולא מאשימים אף אחד בכישלון שלהם .

לעומתם ההורים, היות שלא הצליחו להשיג את מה שרצו
( הילד לא רוצה להתלבש לבד, לא רוצה לסדר את הבלגן שבחדר,
לא רוצה לאכול, או להתקלח נושך ומכה את אחיו קופץ על הספה, ועוד ועוד….)

מאשימים הם את הילדים באכזבה החינוכית שלהם.

מתלוננים עליהם אולי מענישים אותם, או מחפשים מיד פתרון לבעיה

הילדים גדלים בבית פרפקציוניסטי.

ההורים הם המודל של הילדים!

המסקנה, שמסיקים הילדים מהתנהגות ההורים

ואותה מיישמים בחייהם היא שחייבים להשיג את מה שרוצים,

ואם לא מצליחים – חווים לחץ אכזבה, כישלון, ותסכול!!!

ואז מתלוננים….. ומחפשים אשמים!

איך אפשר לעצור זאת?

הילדים זקוקים להדרכה שלך, ההורה, כדי להצליח במשימות היומיומיות שלהם.

לבד הם לא יודעים איך לעשות זאת.

רוב הזמן, ההורים לא מלמדים את הילדים איך להצליח במשימות החיים השונות , משום שהם עסוקים

באכזבה ובתסכול שלהם מההתנהגות של הילדים שלהם , ולכן הם כועסים צועקים ומענישים.

כדי ללהצליח בתפקיד ההורה עליך לשנות את המיקוד,

ובמקום לעסוק באכזבה ותסכול, רצוי להיות עסוקים בהדרכת הילדים. חשוב ללמד את הילדים להצליח בכול

משימות החיים, כולל למצוא דרכים מגוונות להתמודדות עם כול מציאות, גם אם היא מאכזבת.

הורים, כדי להשיג את מה שאתם רוצים אתם נדרשים לחשיבה יצירתית, וכול המרבה הרי זה משובח.

לכן JUST DO IT

למשל:

הילד לא רוצה להתלבש לבדבזמן המתאים לכם,
הורים, אפשרו לילד שלכם להתאמן בקצב שלו (לא שלכם) ולהצליח. בזמן שנוח לכם
והחשוב מכול אחרי כול פעולה ואחרי כול הצלחה להתייחס להצלחה.

הילד לא רוצה לסדר את הבלגן שבחדר– הורים, תפנו לעצמכם זמן המתאים לכם, (
כדי שתהיו רגועים וסבלניים) וביחד עם הילד תסדרו את החדר.

רק בשיתוף פעולה הורים וילדים, ילמד הילד שלכם איפה ואיך שמים כול דבר במקום.
חשוב לעשות זאת כמשחק, באהבה ובנחת.
בסיום אל תשכחו לומר לילד שלכם כול הכבוד שהצלחת לסדר יחד איתי את החדר, היית לי לעזר רב.

נושך ומכה את אחיו – שוב נחזור להבין מה התפקיד שלך ההורה בסיטואציה הזו.

התפקיד שלך הוא לאמן את הילד ללטף, לחבק ולאהוב,
ואם הוא כועס לאמן אותו למצוא עוד דרכים מלבד נשיכות ומכות כדי ליישב את ההדורים.

ילד מכה או  נושך אינו ילד רע ,(אל תהיו עסוקים בסיבות לנשיכה, זו אנרגיה מבוזבזת. שהרי הנשיכה כבר בוצעה)
מקדו עצמכם להתנהגות הרצויה, כדי שבעתיד הילד יבחר בה.

הדריכו אותו בסבלנות ובאהבה התייעצו איתו, שאלו אותו מה יעשה במקרה דומה בפעם הבאה, גלו יחד איתו את האפשרויות האחרות, וכמובן תסמכו עליו ותברכו אותו להצלחה.

התפקיד של ההורה לעזור לילד להפוך התנהגות לא רצויה להתנהגות רצויה . וזה אפשרי! זה בידים שלכם.

אם רק תרצו הכול יכול להיות אחרת.

חשוב ורצוי שהמיקוד יהיה על מה שרוצים להשיג, ולא על מה שהוא כבר עשה.
אפשר לומר לילד, אני רואה שאתה כול כך אוהב את אחיך, ואתה רוצה לתת לו נשיקה,

(גם אם קשה לו ללמוד….יש לזכור שהתפקיד שלכם ללמד עד שיצליח (אל תתייאשו)

נכון,

צריך סבלנות, וגם סובלנות, אך זכרו, אתם הורים בתפקיד, אין מישהו אחר שילמד את הילד שלכם.

כעס, צעקות ועונשים, לא מלמדים את הילד שלכם מה כן לעשות.(אך מעליבים ופוגעים בכבודו, לא חבל?)

לכן חייכו, יש לכם לא מעט אתגרים בתפקיד , וכשהילד מצליח, העריכו אותו ואמרו לו באהבה כול הכבוד שהצלחת לנשק את אחיך, עכשיו גם הוא שמח וגם אתה.וכו….

עליך להיות הורה היודע להפוך את האכזבות שלו לאתגרים חינוכיים,

(מומלץ!!לזרוק לפח משפטים כמו "לא נורא", "לא צריך לבכות", "מותר לבכות" ועוד….

הם לא מלמדי את הילד דבר, לכן הם מיותרים!!).

כך גם ילדיך ידעו להתמודד עם אכזבות וכשלונות, ויותר מכך הילדים שלכם ילמדו להאמין ולבטוח בעצמם.

עלו והצליחו אתם כבר הורים טובים יותר

אם יש רצון יש דרך

דבורה עידן

מייסדת את " המרכז להורות כריזמטית – איך להיות הורים טובים יותר"

מומחית בהדרכת הורים

איך מתמודדים עם בכי של ילדים?

במחקר שערך מומחה להנדסה אקוסטית, שפורסם בעיתון הבריטי "גרדיאן", דירגו יותר ממיליון גולשים את הצלילים והקולות המעצבנים ביותר בעולם. הקול המנצח: אדם מקיא; אחריו: פידבק של מגבר, בכי  תינוקות. אני מוסיפה גם בכי של ילדים. הורים רבים,  כששומעים את בכי ילדיהם, הבכי מוציא אותם מדעתם.

לפניכם שאלה אחת מיני רבות בנושא:

"בתי בת ה- 4 נשכבת על הרצפה כאשר היא מתעצבנת ופורצת בבכי קורע לב איך אני פותרת את הבעיה הזאת ?"

אימא יקרה!

הבת החמודה שלך, היא גם חכמה להפליא, היא גם יצירתית, ובעיקר יודעת מה לעשות בחיים כדי להשיג את מבוקשה. (תכונות שכול אם הייתה גאה בהם)

במה דברים אמורים?

א. בכול פעם שהילדה מבקשת או רוצה משהו היא יודעת מה עליה לעשות כדי להשיג את רצונה. (בין אם היא אומרת זאת באופן מילולית, ובין אם היא רק מתנהגת -"מתעצבנת או בוכה או  נשכבת על הרצפה ")

ב. את כאימא או כול מבוגר אחר הנמצאים בסביבה מגיבים תגובה התנהגותית כלשהי. (לא חשוב, כרגע, מהי התגובה, כעס, צעקות, הענשה, חיבוק, נשיקה, וכו….)

ג. גם אם אין  יודעים מהו  רצונה המדויק. (חשוב שההורים ידעו, שהילדה יודעת בבירור מה היא רוצה, חשוב לה להיות משמעותית בעיני עצמה, להרגיש חשובה ובעלת ערך, ובשפה של אדלר,להרגיש שייכת), בסופו של דבר הילדה מקבלת את רצונה (שימי לב מתי זה בדיוק קורה)

ד. האם נפסקה ההתנהגות המתוארת לעיל?

התנהגות  היא שפה ככול השפות.

התנהגות  היא  עוד שפה ככול השפות (אנגלית, עברית, וכו, ) עם הבדל אחד ע נ ק !!! בשפה זו אנו מדברים גם כשאיננו מבינים אותה!!!

חשוב ואף רצוי להבין את השפה  הזו, כדי  להשתמש בה בחוכמה

כך הכול יהיה פשוט יותר.

מה יש לעשות כדי להבין את שפת ההתנהגות?

להיות קשובים להתנהגות ולדרכי התגובה להתנהגות המסוימת.

במילים אחרות, לשים לב בעיקר להתנהגות שלנו ההורים.  אנחנו מגיבים להתנהגות של הילדים שלנו,אך גם הילדים מגיבים להתנהגות שלנו.

אם ילדתך משתרעת בבכי על הרצפה, זו הדרך שהיא בחרה כדי להשיג ממך את רצונה האמיתי (חשוב לה להיות משמעותית בעיני עצמה, להרגיש חשובה ובעלת ערך, ובשפה של אדלר, להרגיש שייכת ).יתכן שבדרכים אחרות, שהיא ניסתה, היא לא זכתה לקבל ממך את מה שהיא זוכה, כשהיא מתנהגת כפי שמתנהגת.(ורק היא מחליטה לעצמה אם היא מרגישה משמעותית וחשובה בעיני עצמה במשימה המסוימת.)

הילדים הם מדענים קטנים

 הילדים מפתחים שיטות מחקר משל עצמם. לילדה החמודה שלך יש ניסיון ארוך (4 שנים זה המון זמן,) ובעיקר יש לה כבר מסקנות שהסיקה מה עליה לעשות כדי להפעיל אותך כך שתקבל את מה שחשוב לה באמת. (וזה לאו דווקא החפץ שמעניין אותה , אלא כפי שכבר ציינתי,את תחושת השייכות והמשמעות)

נקודה למחשבה

  לו בתך הייתה מתנהגת כפי שאת רוצה, התנהגות  אוהבת מה שאנו קוראים "נורמאלית" האם היית מוטרדת? האם היית שואלת את השאלה? האם הייתה זוכה לאותה כמות של התייחסות ממך, כפי שזה קורה כשהיא צורחת, בוכה, ומשתרעת על הרצפה?

מכאן ברור לך שהילדה שלך היא גם חכמה להפליא, היא גם יצירתית, ובעיקר יודעת מה לעשות בחיים כדי להשיג את מבוקשה?

לסיום אימא יקרה

לאחר שתתבונני לאורך זמן בדרכי ההתנהגות שלך, בתגובותיך המעשיות:  מילים, טון דיבור, התנהגות פיזית ורגשית, חיוך, כעס, רוך, דרכי חינוך וכו….

הפעילי מחשבה יצירתית ומצאי דרך אחרת להעניק לבתך את הנדרש, בדרכי נעם, בדרכים של תרומה ומועילות. וכשבתך תקבל את מה שחשוב לה באמת בדרכים אחרות, היא בוודאי תוותר על הדרכים שבחרה בטעות.

בהצלחה בדרך להיות הורה טוב יותר

לקבלת מתנה ממני סדרה של הדרכות וטיפים

דבורה עידן