כיצד להגן על ילדינו מפני השפעות שליליות

כיצד להגן על ילדינו מפני השפעות שליליות את הילדים שלנו אנחנו מגדלים בעולם החשוף יותר מדי להשפעות שליליות של אלימות ,אלכוהול, סמים, בכל רמה. מעשי אלימות מחרידים מהווים את המרכיבים המקובלים היום בבידור במוזיקה, בסרטים, בתוכניות טלוויזיה, במשחקי וידיאו ובספרים.

ואכן ההשפעות השליליות פוגעות גם בילדים שלנו, כי התנהגות שלילית נלמדת, ולעתים קרובות זה נלמד בשלב מוקדם מאוד בחיים.

הורים מפחדים ומחפשים תשובות!

אני לא מתיימרת לדעת את כל הפתרונות , אבל אני יודע שאם יהיה שינוי זה יהיה חייב להתחיל בנו ההורים, וזה צריך להתחיל אצלנו  בבית. בדיוק כפי שילדים יכולים ללמוד להיות אלימים, הם גם יכולים ללמוד להיות נינוחים וטובי מזג.

הם יכולים ללמוד דרכים בונות לפתרון בעיות, להתמודד עם חילוקי דעות, וגם להתמודד עם כעס.
ילדים הלומדים מיומנויות אלה בשלב מוקדם בחיים ומצליחים במניעת אלימות, לומדים משהו בעל ערך עצום לשארית חייהם.

אנחנו, ההורים, צריכים לקבל את העובדה שאנחנו לא יכולים לשלוט במה שאחרים עושים.
אנחנו לא יכולים להשפיע ישירות על מה שקורה בחברה ובעולם.
אבל מה שאנחנו יכולים לעשות זה למקד את כל המאמצים שלנו כדי להשפיע על חיי ילדינו ולהבטיח שאנחנו משפיעים עליהם בכיוון הטוב ביותר שרק אפשר, חשוב שהורים יזכרו תמיד את כוח ההשפעה שיש להם על החיים של ילדיהם.

למרות השפעות העצומות של העולם החיצון הורים, היודעים מה לעשות כדי להשפיע על הילדים עסוקים בזריעת הזרעים המתאימים שלאורך הדרך יניבו ילדים מאושרים ממושמעים ועם ביטחון עצמי, אלה הורים אשר מטפחים את הילדים כך שידעו להגן על עצמם מפני כול השפעה שלילית שתיקרה בדרכם.

כהורים, עלינו לשאול את עצמנו מה חשוב לנו ואיזה ילדים אנחנו רוצים לגדל.
ולבדוק האם אנחנו יודעים בדיוק מה עלינו לעשות כדי להשיג את היעדים שלנו בגידול הילדים.
האם אנחנו מעבירים לילדינו מסר ברור?
האם אנחנו מלמדים אותם ומכוונים אותם לקבל החלטות ולקחת אחריות על התוצאות?
האם אנחנו יוצרים תקשורת של קרבה ואהבה עם הילדים כך שהם רואים בנו כתובת לספר לנו על המצוקות שלהם בלי פחד מהתגובות שלנו?
ואיך עושים זאת?

לפניכם 6 עקרונות פעולה בסיסיים שישפיעו באופן חיובי על גידול הילדים:

• הורים הם המודל אותו הילדים מחקים. עלינו לשמש לילדים שלנו דוגמה חיובית, בהתנהגות אדיבה ומכבדת ובדיבור בנחת. אם אנחנו מגיבים באלימות פיזית או מילולית למצבים. ילדים לומדים ממה שהם רואים, אם דברים שאינם לרוחנו מכעיסים ומתסכלים אותנו , מה נוכל לצפות מילדינו?

• הצטברות של תסכולים כעסים ואכזבות יכולה להביא להתפרצותם בדרך אלימה, כדי למנוע את האלימות יש לעודד ילדים לדבר על תסכולים ומועקות. הורים יכולים לשמש דוגמה אישית לילדיהם כשהם עצמם משתפים את הילדים בקשיים שלהם. (במידה המתאימה)

• חשוב להיות ערים וקשובים למצוקותיהם של הילדים. ילדים רבים מתנהגים באלימות כתוצאה מכעס ותסכול, הורים אשר יֵדעו לחשוף את המצוקות מבעוד מועד יוכלו לעזור לילדים לבטא אותן בדרך אחרת.

• לדבר עם ילדים על אלימות שקורית בגן, בביה"ס ובחברה , שואלים את הילדים מה הם היו עושים…וזו דרך לעזור להם להבין שיש דרך אחרת וכבר מאמנים את הילדים לחשוב על פתרונות חלופיים.

• בדרך כלל תגובות אלימות באות בצורה ספונטנית או אימפולסיבית, ככול שהילדים יהיו מודעים להתפרצויות ולתגובות אלימות, כך יוכלו לפתח גם תגובה אחרת שתבלום את ההתפרצות הבאה.

• כדאי ללמד ילדים ליהנות ממשחקים המעודדים יחד ושיתוף פעולה לעומת משחקי תחרות בהם יש מקום רק למנצח אחד, ומעוררים כעס ומריבה.

רוצים ללמוד עוד כיצד לשמור על אוירה נעימה ומעצימה בבית

מה לעשות כדי שהילדים יקשיבו להורים


מה לעשות כדי שהילדים יקשיבו להורים

מה לעשות כדי שהילדים יקשיבו להורים

המציאות שבתוכה חיים הורים נוצרת מהתגובות להתנהגות המפריעה והמרגיזה של הילדים, ובדרך כלל מאופינת

  • במאבקים כוחניים בין ההורה לילד, גם ההורים וגם הילדים נאבקים  כדי לנצח, לשלוט, להחליט, לקבוע ,
  • לילדים חשוב להיות הקובעים, המחליטים, המנהלים – כולם רוצים  להיות בהנהלה ,"אני המחליט, לא  את…" העולם נתפס כמקום שבו יש מנצחים מול מנוצחים, וילדים , בטעות, חשים שיש להם משמעות רק אם עושים מה שהם רוצים.
  • וההורים, גם לכם  חשוב להיות המנהיגים המשפיעים והמובילים בבית, ולכן נאבקים המילה של מי היא הקובעת!

 אבל במאבקי כוח כולם מפסידים, גם ילדים וגם הורים.

מאבקי כוח מלווים תמיד בהרגשה של כעס, תסכול ומרירות גם אצל ההורים וגם אצל הילדים.

 השאלה היא מה לעשות אחרת כדי שהילדים יקשיבו להורים?

 לפני שנענה על השאלה מה לעשות כדי שהילדים יקשיבו להורים 

חשוב לדעת:

  • שהמאבק של הילד הוא לא נגד ההורים, אלא בעד הערך והמשמעות של עצמם.
  • שעל ההורים לעזור לילדים להפיק את המיטב מעצמם, כך שהשימוש במילה כוחות יבטא את היכולת והכישורים.(לא את המאבק)

מתחילים בתצפית ובבניית תכנית

  • ‏‏ מזהים שמערכת היחסים עם הילדים היא מאבקי כוח.
  • ‏ מבינים את הנזק שביחסים כאלה. גם להורים וגם לילדים
  • מחליטים מה באמת חשוב להורים (מה השאיפות והרצונות) ועל מה יכולים לוותר.
  • מחליטים שרוצים לשנות,
  • מוותרים על הטפל ומתרכזים רק במה שחשוב באמת.
  • שומרים על כבוד הדדי גם של הילד,  וגם של ההורה תוך כדי מתן דוגמא אישית.כאשר הורים מדברים מתוך אהבה וכבוד איש אל רעהו, אזי הילדים יעשו זאת אף הם.
  • ‏ פועלים בנחישות בעקביות ובהתמדה , כך  שלילד  הגבול ‏ברור, ןאין לו צורך לבדוק אותו.
  • מקשיבים לילדים, ומבינים את  ההתנהגות של הילדים, ומה הם רוצים להשיג בדרכם.

               הילדים לעולם אינם נגד ההורים (גם אם  הילד מסתכל בעיני ההורה, ונדמה שהוא מרגיז בכוונה),

               הוא אכן מסתכל בעיני ההורה,אך המטרה היא "מחקרית" כדי לגלות מה  הולכת להיות תגובתו  של ההורה

               האם היא מספקת לו את רצונותיו, להיות משמעותי בעיני עצמו.

               במילים אחרות , התנהגות הילד היא תמיד  בעד עצמו-

               הילדים נאבקים על תחושת הערך העצמי  שלהם כאשר הם חשים  פגועים, חלשים, לא שווים בעיני עצמם.‏

  • מחנכים  עם גבולות ברורים כאלה  הברורים קודם כול להורים מבלי לפגוע בכבוד הילד.

בדרך כלל כשמעמידים גבול  ברור לילדים הם  לא מרוצים,

יש לקבל את חוסר המרוצות שלהם  בהבנה, ללא ‏כעס,

מתוך כך שאנו יודעים שגבולות הכרחיים  להתפתחות הדימוי העצמי שלהם בעיני עצמם,

הביטחון שלהם בעצמם , והאמונה של הילדים  בעצמם .

‏אדרבה, ילדים  שחשים רצויים ואהובים ויודעים שהוריהם מעריכים אותם ,יקשיבו להורים וישמחו למלא את מבוקשם.

לחילופין, ילד שמדוכא תחת שלטון הורים רודנים ימרוד בהזדמנות הראשונה שתזדמן לו.


ההורים הם המנהיגים בבית.

הורים הם  המובילים את המשפחה למה שחשוב לו,  הם המשפיעים על המשפחה

יחד עם זאת חשוב ביותר לזכור עד כמה חשוב גם לילד  להחליט ולקבוע

איך עושים זאת כך  שגם ההורים וגם הילדים יהיו בצד המנצח?

  • משתפים את הילדים מראש  מה חשוב להורים, איך תנהגו כאשר הילד יתנגד 
  • ונותנים לילדים שתי אפשרויות מתוכם יבחרו איך להתנהג, כאשר ברור שמה שחשוב להורה יתבצע
  • ופועלים ללא מילים מיותרות באופן עקבי ובהתמדה עד שההרגל החדש נכנס לחיי היומיום כאוטומט.

 דוגמאות

  1. שעת שינה – הורה מחליט שהולכים לישון בשעה….. הוא משתף את הילד בהחלטה וגם למה זה חשוב לו. נותן לו שתי אפשרויות  "אתה תחליט איך הולכים לישון היום, אם סיפור וחיוך או עם בכי….."

      2. סידור החדר – הורה מחליט "לפני השינה מסדרים את המשחקים" (עובדה)  ואז שתי האפשרויות הן "רוצה יחד עם אימא או

          לבד? 

      3.  שעת מקלחת – הורה מחליט שהולכים להתקלח בשעה…. ושתי האפשרויות הן  “אתה יכול להחליט איך אתה רוצה היום

           להתקלח"…‏(בחירה מתוך אופציות, שמתאימות להורה).

הרעיון – לא להלחם עם הילד אך גם לא להיכנע, לא להיות רודנים, אך גם לא להיות סמרטוטים.

 לסיכום כדי שילדים יקשיבו להורים 

חשוב מאוד 

  • שהורים יקשיבו לילדים וידאגו להזדמנויות מתוכם ירגישו הילדים   שהם בעלי ערך, חשובים, שסומכים עליהם
  • להקשיב לילדים ולאפשר להם לתרום ולעזור בבית (חשוב לתת כבר לילדים קטנים לעזור, ולהכניס את העזרה כערך בבית)
  • לעודד ולפרגן על כול פעולה והתנהגות ולו הקטנה ביותר בה ראיתם שעזר, הועיל ותרם לעצמו ולמשפחה כולה

חשוב לזכור:

עצם שבורה מתרפאת הרבה יותר מהר מאשר לב שבור, הכלל הזה נכון גם לגבי ילדים.

הורים  ביקורתיים ,המטיפים מוסר ו/או צועקים אינם משיגים הרבה.

ליהפך  הם מקלקלים והורסים גם את היחסים וגם תורמים לדימוי עצמי נמוך אצל הילדים.

 

וגורמים לכך שילדים לא יקשיבו להורים .

עונשים גופניים הם גרועים אף יותר.

ברגע שהורה מרים יד או קול על ילדו, הוא מאבד שליטה.

לעומתם

הורים  מקשיבים הם הורים המשמשים דוגמא אישית לילדיהם

ואינם זקוקים לכוח או לאיומים.

כשמדברים מתוך אהבה וכבוד איש אל רעהו, אזי הילדים יקשיבו להורים ויכבדו אותם

לכן הקשיבו לילדים ובדרכי כבוד ונעם הביאו אותם לרצות לשתף אתכם פעולה.

מאמינה שתגלו שגישה זו קלה יותר ומשיגה את התוצאות שחשובות לכם כול כך.




איך לעבור ארוחת חג עם ילדים קטנים בשלום

בארוחות משפחתיות, בחגים או בימי שישי

ההתרגשות גדולה

הבית מתמלא בבני המשפחה 

וכמובן בילדים של כול בני הבית.

השמחה גדולה, ועמה גם ההמולה.

המטרה במפגשים כאלה

להעביר את המסורת המשפחתית לילדים

ללמד דרכה את הערכים והיחד המשפחתי.

 

המציאות – ארוחת החג עם הילדים קשה מנשוא.

 בין התכנית לבין הביצוע חוצצת ההתנהגות.

בתוך הבית הצפוף הילדים מוצאים לעצמם מה לעשות

ולא בהכרח מה שההורים אוהבים שהם עושים.

התוצאה ידועה, קצת מאבקים, קצת בכי,

ולעתים החגיגה הופכת להיות עבור הורים סיוט אחד גדול.

רוב הילדים מאבדים עניין מהר,

משתעממים ומתחילים להפריע.

 ההורים, נלחצים, מנסים להרגיע בכל דרך אפשרית:

 אם על ידי פיתויים ושוחד או  על ידי איומים ועונשים …..

וכשמוגש האוכל, מהר מאוד ממצים את הארוחה

ויורדים……

מה עושים? איך הופכים את ארוחת החג  עם הילדים הקטנים לחוויה מהנה?

ההדרכה החשובה מכול היא

ילדים זקוקים לגבולות ובמיוחד בעת היותם במקום זר.

חשוב לפני שמגיעים להתארח

  • לתכנן  מה חשוב ואיך תתנהגו (ההורים)
  •  ולשתף את הילדים מה בדיוק מותר, ואיך להתנהג בכבוד
  • ואיך תפעלו אם ילדים לא יעמדו בכללים ובתכנית.

אך כדי להפוך כול ארוחה לחגיגה משפחתית

הכנתי לכם סרטון ובו כמה הדרכות וטיפים

שיעזרו לכם ליצור כול מפגש משפחתי כחגיגה

 ויותר מכך , הארוחות יהפכו לארוחות ערכיות 

ילדים ירגישו משמעותיים בעיני עצמם 

    .ויהיו שותפים לחגיגה ולהנאה

 

מאחלת לכם הנאה 

ומבקשת שתגיבו כאן למטה 

 מחכה לקרוא תגובות שלכם

 

 

ליום המשפחה- מה אפשרי לעשות כדי לעזור לילדייך לחזק את הביטחון העצמי שלהם ?

מה מביא ילד להאמין שהוא יכול?

ממה הוא לומד לבטוח בעצמו?

ולמה גם הילדים שמתעקשים… שעומדים על שלהם

כשנתקלים בקושי… במשימה או אתגר לא מוכר

לרוב מרימים ידיים?

"מתבכיינים" שהם לא יכולים, שקשה להם, שהם לא רוצים…

ליום המשפחה

משתפת כאן את הסיפור שסיפר  ד"ר דניאל איימן, פסיכיאטר מומחה בADHD

סיפור הפינגווין יכול ללמד כל אחד מאתנו משהו על הורות.

ערכתי ותרגמתי את הסיפור במיוחד עבורכם.

 

"הרשו לי לספר משהו מוזר על עצמי, 

אני אוסף בובות פינגווין,

יש לי מעל 300 פינגווינים במשרד שלי והיום קיבלתי עוד שלושה ממטופל שלי.

לפני כמה שבועות בזמן טיפול משפחתי, לאחר שסרק האב את אוסף הפינגווינים אמר:

"תגיד לי ד"ר איימן, איך יתכן שאדם מבוגר שאוסף פינגווינים יוכל לעזור לנו?"

 

כדי להגן על האמינות שלי החלטתי לספר לו את הסיפור הבא:

פעם כאשר גרתי בהוואי החלטתי לקחת את בני אנטון למקום שנקרא "פארק החיים הימיים"

שם מתקיימים מופעים של חיות ימיות.

פינגווין בשם פרדי השמן ביצע פעלולים מדהימים.

הוא קפץ ממקפצה בגובה 7 מטרים,

העיף כדור בעזרת אפו, ואפילו קפץ דרך טבעת אש.

בסוף המאמנת ביקשה ממנו להביא חפץ מסוים ופרדי ביצע זאת

 

ואני חשבתי לעצמי

כשאני מבקש מבני להביא לי משהו מתנהל בינינו ויכוח קולני בן 20 דקות

ובסוף הוא גם לא עושה את מה שביקשתי.

מוכר גם לכם, נכון?

אחרי המופע ניגשתי למאמנת ושאלתי אותה

איך הצליחה לגרום לפרדי לעשות כל מה שביקשה ממנו.

המאמנת הביטה בי ובבן שלי ואז אמרה

"זה לא כמו הורים,

בכל פעם שפרדי מבצע משהו שהוא קרוב למה שאני מבקשת ממנו,

אני מתייחסת אליו! מחבקת אותו ונותנת לו דג!"

 

אז נדלקה הנורה בראשי

ראיתי איך אני  מתעלם  לחלוטין כשבני אנטון עושה את שביקשתי ממנו

זה נראה לי מובן מאיליו…

אבל בכל פעם שלא עושה את מה שביקשתי

הוא מקבל ממני את מלוא תשומת הלב

 משום שחשוב לי לגדל ילד טוב

אבל יותר מכך מפחיד אותי  לגדל ילד רע.

בלי כוונה

חינכתי אותו להיות מפלצת קטנה!

 

מאז אני אוסף פינגווינים

זו הדרך שלי להזכיר לעצמי

להיות ער ולהתייחס יותר

לטוב שבאנשים שבחיי מאשר לחסרונות שלהם."

 

ועכשיו תגידו לי

מה היה קורה לפרדי אם נניח לא היה מביא למאמנת  את החפץ אשר בקשה?

מה היה קורה אם המאמנת הייתה צועקת עליו, מטיפה לו שהוא לא בסדר?

מאיימת עליו ?

איך פרדי היה מגיב?

נראה   שהוא לעולם לא היה מופיע בשבילה,

ולמה?

כי לא היה סומך עליה.

 

ומה לגבי הילדים שלכם?

האם זה בדיוק מה שקורה לילדים

כאשר מבקרים אותם על מעשים לא רצויים

ואילו את המעשים הטובים שהם כן עושים

 מקבלים כמובן מאליו …

וזה מה שאומר ד"ר דניאל איימן

אם חשוב לך לגדל ילד בעל ערכים בריאים

הוא צריך להרגיש בריא בתוכו.

דומה הדבר לתוכנה,

 לעיתים קרובות אנחנו שולטים בתוצאות ע"י התכנון שלנו.

 

השיגי לעצמך פינגווין

שיזכיר לך

להיות ערה לדברים שאת אוהבת בילדך

(ואולי גם בבן הזוג שלך)

לשים לב למה שהם אוהבים בעצמם

הרבה יותר ממה שהם לא אוהבים בעצמם או באחרים,

זו התחלה ,כך הם מתחילים להבריא,

הדיכאון מתחיל להיעלם, החרדה פוחתת והבטחון משתפר.

כאן כל הפרטים

שימו לב למה שאתם אוהבים אצל הילד שלכם..
שתפו אותנו כאן בתגובות מה אתם אוהבים בילד שלכם?