מה לעשות כדי שהילדים יקשיבו להורים


מה לעשות כדי שהילדים יקשיבו להורים

מה לעשות כדי שהילדים יקשיבו להורים

המציאות שבתוכה חיים הורים נוצרת מהתגובות להתנהגות המפריעה והמרגיזה של הילדים, ובדרך כלל מאופינת

  • במאבקים כוחניים בין ההורה לילד, גם ההורים וגם הילדים נאבקים  כדי לנצח, לשלוט, להחליט, לקבוע ,
  • לילדים חשוב להיות הקובעים, המחליטים, המנהלים – כולם רוצים  להיות בהנהלה ,"אני המחליט, לא  את…" העולם נתפס כמקום שבו יש מנצחים מול מנוצחים, וילדים , בטעות, חשים שיש להם משמעות רק אם עושים מה שהם רוצים.
  • וההורים, גם לכם  חשוב להיות המנהיגים המשפיעים והמובילים בבית, ולכן נאבקים המילה של מי היא הקובעת!

 אבל במאבקי כוח כולם מפסידים, גם ילדים וגם הורים.

מאבקי כוח מלווים תמיד בהרגשה של כעס, תסכול ומרירות גם אצל ההורים וגם אצל הילדים.

 השאלה היא מה לעשות אחרת כדי שהילדים יקשיבו להורים?

 לפני שנענה על השאלה מה לעשות כדי שהילדים יקשיבו להורים 

חשוב לדעת:

  • שהמאבק של הילד הוא לא נגד ההורים, אלא בעד הערך והמשמעות של עצמם.
  • שעל ההורים לעזור לילדים להפיק את המיטב מעצמם, כך שהשימוש במילה כוחות יבטא את היכולת והכישורים.(לא את המאבק)

מתחילים בתצפית ובבניית תכנית

  • ‏‏ מזהים שמערכת היחסים עם הילדים היא מאבקי כוח.
  • ‏ מבינים את הנזק שביחסים כאלה. גם להורים וגם לילדים
  • מחליטים מה באמת חשוב להורים (מה השאיפות והרצונות) ועל מה יכולים לוותר.
  • מחליטים שרוצים לשנות,
  • מוותרים על הטפל ומתרכזים רק במה שחשוב באמת.
  • שומרים על כבוד הדדי גם של הילד,  וגם של ההורה תוך כדי מתן דוגמא אישית.כאשר הורים מדברים מתוך אהבה וכבוד איש אל רעהו, אזי הילדים יעשו זאת אף הם.
  • ‏ פועלים בנחישות בעקביות ובהתמדה , כך  שלילד  הגבול ‏ברור, ןאין לו צורך לבדוק אותו.
  • מקשיבים לילדים, ומבינים את  ההתנהגות של הילדים, ומה הם רוצים להשיג בדרכם.

               הילדים לעולם אינם נגד ההורים (גם אם  הילד מסתכל בעיני ההורה, ונדמה שהוא מרגיז בכוונה),

               הוא אכן מסתכל בעיני ההורה,אך המטרה היא "מחקרית" כדי לגלות מה  הולכת להיות תגובתו  של ההורה

               האם היא מספקת לו את רצונותיו, להיות משמעותי בעיני עצמו.

               במילים אחרות , התנהגות הילד היא תמיד  בעד עצמו-

               הילדים נאבקים על תחושת הערך העצמי  שלהם כאשר הם חשים  פגועים, חלשים, לא שווים בעיני עצמם.‏

  • מחנכים  עם גבולות ברורים כאלה  הברורים קודם כול להורים מבלי לפגוע בכבוד הילד.

בדרך כלל כשמעמידים גבול  ברור לילדים הם  לא מרוצים,

יש לקבל את חוסר המרוצות שלהם  בהבנה, ללא ‏כעס,

מתוך כך שאנו יודעים שגבולות הכרחיים  להתפתחות הדימוי העצמי שלהם בעיני עצמם,

הביטחון שלהם בעצמם , והאמונה של הילדים  בעצמם .

‏אדרבה, ילדים  שחשים רצויים ואהובים ויודעים שהוריהם מעריכים אותם ,יקשיבו להורים וישמחו למלא את מבוקשם.

לחילופין, ילד שמדוכא תחת שלטון הורים רודנים ימרוד בהזדמנות הראשונה שתזדמן לו.


ההורים הם המנהיגים בבית.

הורים הם  המובילים את המשפחה למה שחשוב לו,  הם המשפיעים על המשפחה

יחד עם זאת חשוב ביותר לזכור עד כמה חשוב גם לילד  להחליט ולקבוע

איך עושים זאת כך  שגם ההורים וגם הילדים יהיו בצד המנצח?

  • משתפים את הילדים מראש  מה חשוב להורים, איך תנהגו כאשר הילד יתנגד 
  • ונותנים לילדים שתי אפשרויות מתוכם יבחרו איך להתנהג, כאשר ברור שמה שחשוב להורה יתבצע
  • ופועלים ללא מילים מיותרות באופן עקבי ובהתמדה עד שההרגל החדש נכנס לחיי היומיום כאוטומט.

 דוגמאות

  1. שעת שינה – הורה מחליט שהולכים לישון בשעה….. הוא משתף את הילד בהחלטה וגם למה זה חשוב לו. נותן לו שתי אפשרויות  "אתה תחליט איך הולכים לישון היום, אם סיפור וחיוך או עם בכי….."

      2. סידור החדר – הורה מחליט "לפני השינה מסדרים את המשחקים" (עובדה)  ואז שתי האפשרויות הן "רוצה יחד עם אימא או

          לבד? 

      3.  שעת מקלחת – הורה מחליט שהולכים להתקלח בשעה…. ושתי האפשרויות הן  “אתה יכול להחליט איך אתה רוצה היום

           להתקלח"…‏(בחירה מתוך אופציות, שמתאימות להורה).

הרעיון – לא להלחם עם הילד אך גם לא להיכנע, לא להיות רודנים, אך גם לא להיות סמרטוטים.

 לסיכום כדי שילדים יקשיבו להורים 

חשוב מאוד 

  • שהורים יקשיבו לילדים וידאגו להזדמנויות מתוכם ירגישו הילדים   שהם בעלי ערך, חשובים, שסומכים עליהם
  • להקשיב לילדים ולאפשר להם לתרום ולעזור בבית (חשוב לתת כבר לילדים קטנים לעזור, ולהכניס את העזרה כערך בבית)
  • לעודד ולפרגן על כול פעולה והתנהגות ולו הקטנה ביותר בה ראיתם שעזר, הועיל ותרם לעצמו ולמשפחה כולה

חשוב לזכור:

עצם שבורה מתרפאת הרבה יותר מהר מאשר לב שבור, הכלל הזה נכון גם לגבי ילדים.

הורים  ביקורתיים ,המטיפים מוסר ו/או צועקים אינם משיגים הרבה.

ליהפך  הם מקלקלים והורסים גם את היחסים וגם תורמים לדימוי עצמי נמוך אצל הילדים.

 

וגורמים לכך שילדים לא יקשיבו להורים .

עונשים גופניים הם גרועים אף יותר.

ברגע שהורה מרים יד או קול על ילדו, הוא מאבד שליטה.

לעומתם

הורים  מקשיבים הם הורים המשמשים דוגמא אישית לילדיהם

ואינם זקוקים לכוח או לאיומים.

כשמדברים מתוך אהבה וכבוד איש אל רעהו, אזי הילדים יקשיבו להורים ויכבדו אותם

לכן הקשיבו לילדים ובדרכי כבוד ונעם הביאו אותם לרצות לשתף אתכם פעולה.

מאמינה שתגלו שגישה זו קלה יותר ומשיגה את התוצאות שחשובות לכם כול כך.