במאמר זה תקראו
- מדוע ילדים לא מקשיבים להורים ,
- מדוע כדאי להם לא להקשיב להוריהם.
- איך הם משיגים זאת לעצמם,
- מה הילדים אומרים לכם ההתנהגות שלהם?
במאמר המשך תקראו
- מה יש לעשות אחרת כדי שהילדים ירצו להקשיב לכם ולשתף פעולה בכיוון של מועילות ותרומה למשפחה.
למרות התסכול, והאכזבה,
למרות חוסר האונים שאתם חשים בהתמודדות עם הילדים….
הצטידו בסבלנות ובסובלנות
לאחר שתבינו מה אתם עושים היום שמדרבן את הילדים לא להקשיב
פעלו בהתאם להדרכה וההמלצות כדי לעשות אחרת.
ואני בטוחה שתשיגו שיפור ענק!
למה הילדים לא מקשיבים להורים?
הנחת היסוד,
שעשויה לעזור לכול ההורים בדרכם החינוכית.
בניגוד לדעת רבים, הילדים לא שלנו. (אל תיבהלו….)
הם נשמות יקרות אשר הופקדו (ולא הופקרו!) בידי ההורים למטרות של צמיחה וחינוך,
עד שיוכלו לצאת לעולם הרחב עצמאים ואחראיים לחייהם.
לפיכך : הילדים הם לא המשרתים של ההורים, הם גם לא העבדים של ההורים.
התפקידים שמטילים עליהם בבית, מטרתם לעזור להם להרגיש משמעותיים בעיני עצמם, חשובים ורצויים.
ככול שהילדים חשים תחושה אמיתית של משמעות,
( זו תחושה סובייקטיבית של הילד, ולא קשורה למחשבות ההורים)
הילדים יותר יתרמו ויותר ישתפו פעולה.
אם התנהגות היא שפה- בואו נבין את השפה!
מטרת על:
של כול אדם בכלל ושל כול ילד בפרט היא לחוש משמעותי בעיני עצמו.
ילדים הם מדענים צעירים.
איך משיגים ילדים את מטרותיהם?
כמובן, על ידי פעולות התנהגות,
שהן תוצאה של תצפיות בתגובות ההורים להתנהגות שלהם.(מחקר ופיתוח)
הם מנסים ומתנסים בדרכים מגוונות ויצירתיות,
ולבסוף מתקבעים על הדרך,
שעליה הם מקבלים את מירב התייחסות ההורים, או ההורה המסוים.
הילדים מתאמנים מספיק פעמים ומספיק זמן,
וכך הדרך הנבחרת הופכת למטרת ביניים.
ילדים מתנסים בפעולות מועילות כמו:
- לעזור לפנות צלחות מהשולחן,
- לפנות מדיח כלים,
- לעמוד ליד השיש ולסייע בבישול ובהכנת הארוחה,
- להגיש אטבים כשתולים כביסה,
- לסדר מצרכים במקרר ובארונות כשחוזרים מקניות,
- להשליך ניירות לפח האשפה,
- ועוד פעולות שתורמות לבית ולמשפחה
והורים מזכים את הפעולות שלו
- בהתייחסות המעודדת את התרומה שלו,
- מוקירים את עזרתו האמיתית,
- מכירים ביכולותיו ובמאמציו,
- שמחים ומודים על כול גילוי של עזרה ,
הילדים יתמידו בדרך הזו,
יחפשו עוד פעולות של תרומה ומועילות, (מטרת הביניים של הילד בדרך לשייכות תהיה – מועילות, תרומה, עזרה לזולת וכו').
שימו לב לכך
שכול הילדים מנסים לתרום מרגע שהם צועדים, ופעמים עוד קודם.
הילדים (לפעמים בניגוד להוריהם) יודעים שהם יכולים!
ומדוע?
כי הורים משמשים דוגמא אישית .
הילדים (זוכרים שהם מדענים חוקרים.וכו.) הם רואים מה ההורים עושים מסביבם כל היום,
הם מסיקים שלהיות משמעותי זה לעשות כמו כולם.
כל הילדים גם עושים דברים אחרים: ("לא מקשיבים להורים")
- הילדים נוגעים בדברים שבירים,
- הם זורקים חפצים ואוכל על הרצפה,
- הם נדחפים למשחקי האחים הגדולים,
- הם פותחים מגירות ועושים בהן סדר חדש,
- הם מעלעלים בספרים ואולי גם קורעים חלק מהדפים,
- הם מטפסים על כסאות ואולי גם על שולחנות,
- הם מפזרים צעצועים ולא אוספים אותם,
- הם מכים את אחיהם הקטנים ועוד ועוד דברים מרגיזים מעצבנים ומכעיסים!
מה בודקים הילדים ?
את מידת ההתייחסות של ההורים אל הפעולות שלהם, מבחינת הכמות והאיכות!!
ואיך הורים מגיבים?
- ילדכם טיפס בפעם הראשונה על הכסא וממנו עלה אל השולחן של המטבח.
- הוא עמד כולו חיוכים עם תחושה של מנצח, נהנה מהמצב החדש ומהמראה החדש הנשקף מהגובה.
- ופתאום עולות צעקות,"תזהר!!" "זה מסוכן" "לא עולים לשם" "אסור",
- כול הנוכחים בבית קופצים ממקומם (אימא, אבא, סבא וסבתא, אחים ואחיות),
- בריצה אמא מגיעה אליו מתנשפת מלחץ, מאמצת אותו אל ליבה אבא מוסיף מילה או שתיים,
- כולם נושמים לרווחה,הילד בריא ושלם….
מסקנת הילד
מהאירוע (זוכרים שהוא מדען קטן, וגם מפיק היוצר את סרט חייו?)
- כדאי לעשות שוב,
- הרבה יותר מסעיר,
- מרכז הרבה יותר עניין והתייחסות, מאשר מילים כמו "כל הכבוד, איזה יופי אתה עוזר לאמא" – כשהוא השליך את החיתול קודם לפח!
התגובה המסעירה של ההורים – לפעולות "רעות" של הילדים
חוסמת לילד את הבחירה בדרך החיובית של מועילות ותרומה ,שם התגובות פחות מסעירות.
איך יפעל הילד?
- ימשיך לטפס על השולחן שוב כדי לזכות בהתייחסות המסעירה,(צעקות כעס, איומים עונשים ועוד)
- אם התגובה המסעירה תימשך, ימשיך גם הוא, וישכלל את ההתנהגות וימצא עוד ועוד מצבים שבהם יזכה לכזו התייחסות.
עד כמה שזה נשמע אבסורד, יעדיפו הילדים את הבחירה בהתנהגות ה"הרעה".
כי כך הם מקבלים התייחסות גם רבה, וגם בעלת עוצמה,
ובזכות ההתייחסות הזו הם חשים משמעותיים מאוד בעיני עצמם.
היות והתנהגות כזו של הילדים,
היא לא בזמן, לא במקום, ותובענית בכמותה.
היא מפריעה להורה מסוים , במשפחה מסוימת
ההתנהגות הזו של הילדים
- מתורגמת אצל ההורים ל"ילדים שאין להם גבולות",
- או "שלא מקשיבים להורים".
- מכאן יוצא ההורה למאבק "כי הילד חייב שיהיו לו גבולות".
הטעות הנפוצה של ההורים היא חזרה על סיפור פרעה, (שמות א' 12) "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"
כך גם הקשר בין ההורה לילד הופך להיות כוחני יותר ויותר……
ההורה- מותש, כועס, ומתוסכל,
והילד? התנהגותו הפרועה מתרבה מתעצמת ופורצת את כול הגבולות……
במאמר הבא תגלו
מה לעשות כדי שהילדים יקשיבו וישתפו פעולה.
