הידעת, שליד כול ילד פרפקציוניסט מצוי הורה פרפקציוניסט?

פרפקציוניזם מוגבר עלול לעודד  דחיינות, להוביל לדימוי עצמי  נמוך ובמקרים קיצוניים לגרום להפרעות נפשיות כמו דיכאון והפרעות אכילה (ויקיפדיה)

מסתבר שילד פרפקציוניסט הנו תוצר של הורה פרפקציוניסט.

נתחיל בתובנה ובהבנה .

האם יש לך ציפיות מהילד שלך?

אם התשובה שלך היא כן!!

כדאי להיזכר, איך הגבת כאשר הילד שלך לא עמד בציפיות הללו?

האם כעסת? התרגזת? צעקת? הענשת? 

אם התשובה שלך כן, כעסתי וכו….

או אולי אפילו פחדת,

זה הזמן להבין את הקשר בין התגובה שלך כהורה לתוצאה שהשגת ,דהיינו, התנהגות הילד.

איך יתכן שההורה פועל בדיוק כמו הילד? 

כאשר כהורה לא השגת את מה שרצית כפי שרצית, הגבת בכעס? או אולי פחד?

הורה בדרך כלל אינו בוכה, אך התחושה הפנימית המביאה את הילד לבכי,

הינה שווה לתחושה של המבוגר המביאה אותו לצעוק לכעוס או להעניש.

בשני המקרים, גם הילד וגם ההורה, מאוכזבים מהכישלון, או מאי ההצלחה.

הילד בוכה, כי הוא לא השיג את מה שהוא רוצה

ההורה כועס, כי לא השיג את מה שהוא רוצה.

עד כאן הדמיון

השוני בין השניים עושה את כול העניין.

הילדים פורצים בבכי המבטא את האכזבה שלהם מעצמם. הם לא מתלוננים ולא מאשימים אף אחד בכישלון שלהם .

לעומתם ההורים, היות שלא הצליחו להשיג את מה שרצו
( הילד לא רוצה להתלבש לבד, לא רוצה לסדר את הבלגן שבחדר,
לא רוצה לאכול, או להתקלח נושך ומכה את אחיו קופץ על הספה, ועוד ועוד….)

מאשימים הם את הילדים באכזבה החינוכית שלהם.

מתלוננים עליהם אולי מענישים אותם, או מחפשים מיד פתרון לבעיה

הילדים גדלים בבית פרפקציוניסטי.

ההורים הם המודל של הילדים!

המסקנה, שמסיקים הילדים מהתנהגות ההורים

ואותה מיישמים בחייהם היא שחייבים להשיג את מה שרוצים,

ואם לא מצליחים – חווים לחץ אכזבה, כישלון, ותסכול!!!

ואז מתלוננים….. ומחפשים אשמים!

איך אפשר לעצור זאת?

הילדים זקוקים להדרכה שלך, ההורה, כדי להצליח במשימות היומיומיות שלהם.

לבד הם לא יודעים איך לעשות זאת.

רוב הזמן, ההורים לא מלמדים את הילדים איך להצליח במשימות החיים השונות , משום שהם עסוקים

באכזבה ובתסכול שלהם מההתנהגות של הילדים שלהם , ולכן הם כועסים צועקים ומענישים.

כדי ללהצליח בתפקיד ההורה עליך לשנות את המיקוד,

ובמקום לעסוק באכזבה ותסכול, רצוי להיות עסוקים בהדרכת הילדים. חשוב ללמד את הילדים להצליח בכול

משימות החיים, כולל למצוא דרכים מגוונות להתמודדות עם כול מציאות, גם אם היא מאכזבת.

הורים, כדי להשיג את מה שאתם רוצים אתם נדרשים לחשיבה יצירתית, וכול המרבה הרי זה משובח.

לכן JUST DO IT

למשל:

הילד לא רוצה להתלבש לבדבזמן המתאים לכם,
הורים, אפשרו לילד שלכם להתאמן בקצב שלו (לא שלכם) ולהצליח. בזמן שנוח לכם
והחשוב מכול אחרי כול פעולה ואחרי כול הצלחה להתייחס להצלחה.

הילד לא רוצה לסדר את הבלגן שבחדר– הורים, תפנו לעצמכם זמן המתאים לכם, (
כדי שתהיו רגועים וסבלניים) וביחד עם הילד תסדרו את החדר.

רק בשיתוף פעולה הורים וילדים, ילמד הילד שלכם איפה ואיך שמים כול דבר במקום.
חשוב לעשות זאת כמשחק, באהבה ובנחת.
בסיום אל תשכחו לומר לילד שלכם כול הכבוד שהצלחת לסדר יחד איתי את החדר, היית לי לעזר רב.

נושך ומכה את אחיו – שוב נחזור להבין מה התפקיד שלך ההורה בסיטואציה הזו.

התפקיד שלך הוא לאמן את הילד ללטף, לחבק ולאהוב,
ואם הוא כועס לאמן אותו למצוא עוד דרכים מלבד נשיכות ומכות כדי ליישב את ההדורים.

ילד מכה או  נושך אינו ילד רע ,(אל תהיו עסוקים בסיבות לנשיכה, זו אנרגיה מבוזבזת. שהרי הנשיכה כבר בוצעה)
מקדו עצמכם להתנהגות הרצויה, כדי שבעתיד הילד יבחר בה.

הדריכו אותו בסבלנות ובאהבה התייעצו איתו, שאלו אותו מה יעשה במקרה דומה בפעם הבאה, גלו יחד איתו את האפשרויות האחרות, וכמובן תסמכו עליו ותברכו אותו להצלחה.

התפקיד של ההורה לעזור לילד להפוך התנהגות לא רצויה להתנהגות רצויה . וזה אפשרי! זה בידים שלכם.

אם רק תרצו הכול יכול להיות אחרת.

חשוב ורצוי שהמיקוד יהיה על מה שרוצים להשיג, ולא על מה שהוא כבר עשה.
אפשר לומר לילד, אני רואה שאתה כול כך אוהב את אחיך, ואתה רוצה לתת לו נשיקה,

(גם אם קשה לו ללמוד….יש לזכור שהתפקיד שלכם ללמד עד שיצליח (אל תתייאשו)

נכון,

צריך סבלנות, וגם סובלנות, אך זכרו, אתם הורים בתפקיד, אין מישהו אחר שילמד את הילד שלכם.

כעס, צעקות ועונשים, לא מלמדים את הילד שלכם מה כן לעשות.(אך מעליבים ופוגעים בכבודו, לא חבל?)

לכן חייכו, יש לכם לא מעט אתגרים בתפקיד , וכשהילד מצליח, העריכו אותו ואמרו לו באהבה כול הכבוד שהצלחת לנשק את אחיך, עכשיו גם הוא שמח וגם אתה.וכו….

עליך להיות הורה היודע להפוך את האכזבות שלו לאתגרים חינוכיים,

(מומלץ!!לזרוק לפח משפטים כמו "לא נורא", "לא צריך לבכות", "מותר לבכות" ועוד….

הם לא מלמדי את הילד דבר, לכן הם מיותרים!!).

כך גם ילדיך ידעו להתמודד עם אכזבות וכשלונות, ויותר מכך הילדים שלכם ילמדו להאמין ולבטוח בעצמם.

עלו והצליחו אתם כבר הורים טובים יותר

אם יש רצון יש דרך

דבורה עידן

מייסדת את " המרכז להורות כריזמטית – איך להיות הורים טובים יותר"

מומחית בהדרכת הורים

בזמן האחרון יש לי קושי עם הילד שלי בנושא של זמנים.

"בוקר טוב"!

יש לא מעט  הורים להם הברכה "בוקר טוב" הפכה למשאלה.

"יש מצבים בהם אין לי את כל הזמן שבעולם, לדוגמא בבקרים כשאני לא רוצה לאחר לעבודה, אחה"צ לאחר שלקחתי אותו ואני לא רוצה לאחר לאסוף את אחותו מהפעוטון שלה ועוד….

הילד שלי מטבעו קצת מעופף (זה גנטי ממני) אבל יש לי תחושה שהוא כל הזמן מורח את הזמן ופשוט לא מתקדם.

מצד אחד אני לא רוצה לעשות בשבילו דברים (להלביש, להנעיל וכו…) אך מצד שני התחושה שלי היא שהוא עושה דווקא ומורח את הזמן.

כנ"ל ביציאה מהגן, אני ממהרת לאסוף את אחותו והוא פשוט מוצא את כל הדרכים שבעולם להתעכב, לבכות, ופשוט לא מתקדם. ואני לא רוצה לקחת אותו בכוח. אבל הכול מתבצע תוך כדי בכי ויללות ונורא קשה לי עם זה.

ניסיתי כמה דרכים ואני לא מצליחה להיות מספיק יצירתית בנושא ולהפוך את הבקרים (ובכלל את הרגעים התחומים בזמן) לנעימים…

מקווה שתוכלי קצת לעזור לי כי אני כבר מרגישה מתוסכלת וכך גם התגובות שלי נראות ואין לי רצון בזה…"

 

אימא יקרה, התאוששי, והעלי חיוך על פניך.

לפני ההדרכה שלי, בואי נבין את המצב.

אני אעתיק מדברייך, את מה שאני מזהה כמחשבות שלך.

אתייחס להתנהגויות שלך ולהתנהגויות של הילד.

ולבסוף אתמקד במה באמת חשוב לך.

 

מהן המחשבות העולות במוחך ביחס לעצמך

"יש לי בזמן האחרון קושי"

"אין לי את כל הזמן שבעולם"

"אני לא רוצה לאחר לעבודה"

"ואני לא רוצה לקחת אותו בכוח"

"קשה לי עם זה"

"לא מצליחה להיות מספיק יצירתית בנושא"

"אני כבר מרגישה מתוסכלת"

 

מהן המחשבות שלך לגבי הילד שלך?

"הילד שלי מטבעו קצת מעופף"

(מה פירוש? המילה שבחרת מתארת אותו למעשה את מתייגת אותו, שמה עליו תוית,  חבל!!!! אין צורך להצמיד לילדים שלנו תוויות, גם לא חיוביות ובוודאי לא שליליות )

"תחושה שהוא כל הזמן מורח את הזמן"

(כדאי לבדוק של מי הזמן שהוא מורח? שלך?  נראה, שבזמן שלו הוא לא ממהר לשום מקום.)

"הוא עושה דווקא ומורח את הזמן"

(לדעתי, לעולם ילדים לא פועלים דווקא, ולא נגד, (על אף שהורים רבים יתארו זאת כך, ואף יביאו דוגמאות רבות המוכיחות את דעתם. ילדים תמיד פועלים למען עצמם, חשוב להם להיות משמעותיים בעיני עצמם, והם יעשו הכול למען השגת מטרה זו)

"הוא פשוט מוצא את כל הדרכים שבעולם להתעכב,"

 

מסקנות  לגבי המחשבות המתרוצצות לך בראש

נראה, שהמחשבות שלך מסתובבות  בעיקר סביב לקושי, ובשל כך הכול  נראה בעיתי קשה ומתסכל.

לפני הכול:

אני ממליצה להפנים את  האקסיומה : "מחשבה יוצרת מציאות!!!"

במילים אחרות ,אימא יקרה, את מרגישה ופועלת בהתאם למחשבה שיצרת במוחך.

במקרה שלך ברגע שמחשבותיך מסתובבות סביב לקושי או בעיה, אזי יצרת  לעצמך מכשול , ועכשיו את מחפשת דרכים כדי לעבור את המכשול שיצרת בעצמך.

וזה אכן מתסכל!!!!

האמת, אפשר לראות את הדברים גם אחרת, אין כאן שום קושי אמיתי.

את עומדת בכול רגע נתון מול מציאות.

המציאות היא רק מציאות .היא אינה מציאות  טובה אך גם אינה מציאות גרועה. ( טובה, גרועה, אילו מחשבות שלנו, פרשנות שאנו מלבישים על המציאות)

סך הכול מה שנדרש ממך הוא הצורך  להתמודד עם המציאות כמו שהיא.

ההדרכה שלי

לפני הכול, תהיי עסוקה ביש ולא באין!!!

(חזרי  למעלה למחשבות שלך כלפי עצמך – ראי איך בכול משפט את עסוקה במה שאין, במה שאת לא…. ובקושי?)

עצרי לרגע!

חשבי מה בסיפור הנ"ל באמת חשוב לך?

למשל, חשוב  לך מאוד בבוקר להגיע בזמן לעבודה, נכון?

אם כן

חשבי, מה את צריכה לעשות כדי להצליח להגיע בזמן לעבודה. (זה לא קשור כלל לילדים שלך)

מה את צריכה  לעשות כדי להגיע בזמן לעבודה? זה יכול להיות בליווי צחוק של הילדים, או בכי שלהם, גם כך וגם כך זה לא העיקר, (העיקר הוא ,זוכרת? להגיע בזמן לעבודה), לכן התמקדי בעיקר, ותפעלי ממקום של כבוד לעצמך וכבוד לילדים שלך.

למשל, את יכולה לקום מוקדם יותר בבוקר כדי להספיק….

את  יכולה  גם לחשוב איך להתארגן אחרת בבוקר כדי להגיע בזמן לעבודה, כלומר, אם להלביש את הילד שלך, יעזור לך להגיע בזמן, אז תלבישי אותו (את לימודי העצמאות  שלו וכו… תשאירי לשעה אחרת ביום),

כדאי גם  לשתף אותו (לא בבוקר כמובן)  שאת חייבת להגיע בזמן לעבודה.

את יכולה לבקש ממנו, אחרי שהוא  כבר לבוש, עזרה כלשהי  לך לאחותו, או כול דבר אחר, שהוא ירגיש גדול, חשוב, ומשמעותי בעיני עצמו, אני מניחה, שהוא ישתף איתך פעולה.

וגם לא נורא אם הוא בוחר לבכות, הלבישי אותו בלי לדבר יותר מדי,(ובלי להתרגז  או לכעוס) זכרי מה חשוב לך.

(בכי אינו אומר שהתנהגת בחוסר כבוד לילד שלך, עוד על בכי קראי במאמר שכתבתי)

חשוב בבוקר להגיע בזמן לעבודה ועלייך למלא את המשימה בהצלחה.

עוד תוכלי לקרוא במאמר  שכתבתי בנושא האחריות,

עוד דבר שממש חשוב לך  הוא לקחת את התינוקת שלך בזמן  מהפעוטון– גם כאן זו משימה שלך. ועליך להצליח בה בלי שום קשר לילדים.

לכן

חפשי דרכים כדי להצליח במשימות שלך .

ואל תהפכי את ילדייך לקושי או לבעיה שלך, הם לא!!

עשי זאת פשוט ופשוט תצליחי!!!

דבורה עידן

מנחה ומדריכת הורים בכירה (מכון אדלר)

לקבלת סדרת הטיפים למייל, הירשמו בדף אוהדים שלי בפייסבוק

 

למה הילדים לא מקשיבים ולא משתפים פעולה?

 

במאמר זה תקראו

  • מדוע ילדים לא מקשיבים להורים ,
  • מדוע כדאי להם  לא להקשיב להוריהם.
  • איך הם משיגים זאת לעצמם,
  • מה הילדים אומרים לכם ההתנהגות  שלהם?

במאמר המשך תקראו

  • מה יש לעשות אחרת  כדי שהילדים ירצו להקשיב לכם ולשתף פעולה בכיוון של מועילות ותרומה למשפחה.

 

למרות התסכול, והאכזבה,

למרות חוסר האונים שאתם חשים בהתמודדות עם הילדים….

הצטידו בסבלנות ובסובלנות

לאחר שתבינו מה אתם עושים היום שמדרבן את הילדים לא להקשיב

פעלו בהתאם להדרכה וההמלצות כדי לעשות אחרת.

ואני בטוחה שתשיגו שיפור ענק!

למה הילדים לא מקשיבים להורים?

הנחת היסוד,

שעשויה לעזור לכול ההורים בדרכם החינוכית.

בניגוד לדעת רבים, הילדים לא שלנו. (אל תיבהלו….)

הם נשמות יקרות אשר הופקדו (ולא הופקרו!) בידי ההורים למטרות של צמיחה וחינוך,

עד שיוכלו לצאת לעולם הרחב עצמאים ואחראיים לחייהם.

לפיכך : הילדים הם לא המשרתים של ההורים, הם גם לא העבדים של ההורים.

התפקידים שמטילים עליהם בבית, מטרתם  לעזור להם להרגיש משמעותיים בעיני עצמם, חשובים ורצויים.

ככול שהילדים חשים תחושה אמיתית של משמעות,

( זו תחושה סובייקטיבית של הילד, ולא קשורה למחשבות ההורים)

הילדים יותר יתרמו ויותר ישתפו פעולה.

אם התנהגות היא שפה- בואו נבין את השפה!

מטרת על:

של כול אדם בכלל ושל כול ילד בפרט  היא לחוש משמעותי בעיני עצמו.

ילדים הם מדענים צעירים.

איך משיגים ילדים את מטרותיהם?

כמובן, על ידי  פעולות התנהגות,

שהן תוצאה של תצפיות בתגובות ההורים להתנהגות שלהם.(מחקר ופיתוח)

הם מנסים ומתנסים בדרכים מגוונות ויצירתיות,

ולבסוף מתקבעים  על הדרך,

שעליה הם מקבלים את מירב התייחסות ההורים, או ההורה המסוים.

הילדים מתאמנים מספיק פעמים ומספיק זמן,

וכך הדרך הנבחרת הופכת  למטרת ביניים.


ילדים מתנסים בפעולות מועילות כמו:

  • לעזור לפנות צלחות מהשולחן,
  • לפנות מדיח כלים,
  • לעמוד ליד השיש ולסייע בבישול ובהכנת הארוחה,
  • להגיש אטבים כשתולים כביסה,
  • לסדר מצרכים במקרר ובארונות כשחוזרים מקניות,
  • להשליך ניירות לפח האשפה,
  • ועוד פעולות שתורמות לבית ולמשפחה

והורים מזכים את הפעולות שלו

  • בהתייחסות המעודדת את התרומה שלו,
  • מוקירים את עזרתו האמיתית,
  • מכירים ביכולותיו ובמאמציו,
  • שמחים ומודים על כול גילוי של עזרה ,

הילדים יתמידו בדרך הזו,

יחפשו עוד פעולות של תרומה ומועילות, (מטרת הביניים של הילד בדרך לשייכות תהיה – מועילות, תרומה, עזרה לזולת וכו').

שימו לב לכך

שכול הילדים מנסים לתרום מרגע שהם צועדים, ופעמים עוד קודם.

הילדים (לפעמים בניגוד להוריהם) יודעים שהם יכולים!

ומדוע?

כי הורים משמשים דוגמא אישית .

הילדים (זוכרים שהם מדענים חוקרים.וכו.) הם רואים מה ההורים עושים מסביבם כל היום,

הם מסיקים שלהיות משמעותי  זה לעשות כמו כולם.


כל הילדים גם עושים דברים אחרים: ("לא מקשיבים להורים")

  • הילדים נוגעים בדברים שבירים,
  • הם זורקים חפצים ואוכל על הרצפה,
  • הם נדחפים למשחקי האחים הגדולים,
  • הם פותחים מגירות ועושים בהן סדר חדש,
  • הם מעלעלים בספרים ואולי גם קורעים חלק מהדפים,
  • הם מטפסים על כסאות ואולי גם על שולחנות,
  • הם מפזרים צעצועים ולא אוספים אותם,
  • הם מכים את אחיהם הקטנים ועוד ועוד דברים מרגיזים מעצבנים ומכעיסים!

מה בודקים הילדים ?

את מידת ההתייחסות של ההורים אל הפעולות שלהם, מבחינת הכמות והאיכות!!

ואיך הורים מגיבים?

  • ילדכם טיפס בפעם הראשונה על הכסא וממנו עלה אל השולחן של המטבח.
  • הוא עמד כולו חיוכים עם תחושה של מנצח, נהנה מהמצב החדש ומהמראה החדש הנשקף מהגובה.
  • ופתאום עולות צעקות,"תזהר!!" "זה מסוכן" "לא עולים לשם"  "אסור",
  • כול הנוכחים  בבית קופצים ממקומם (אימא, אבא, סבא וסבתא, אחים ואחיות),
  • בריצה  אמא מגיעה אליו מתנשפת מלחץ,  מאמצת אותו אל ליבה  אבא מוסיף מילה או שתיים,
  • כולם נושמים לרווחה,הילד בריא ושלם….

מסקנת הילד

מהאירוע (זוכרים שהוא מדען קטן, וגם מפיק היוצר את סרט חייו?)

  • כדאי לעשות שוב,
  • הרבה יותר מסעיר,
  • מרכז הרבה יותר עניין והתייחסות, מאשר מילים כמו  "כל הכבוד, איזה יופי אתה עוזר לאמא" –  כשהוא השליך את החיתול קודם לפח!

התגובה  המסעירה של ההורים – לפעולות "רעות" של הילדים

חוסמת לילד את הבחירה בדרך  החיובית של מועילות ותרומה ,שם התגובות פחות מסעירות.

איך יפעל הילד?

  • ימשיך לטפס על השולחן שוב כדי לזכות בהתייחסות המסעירה,(צעקות כעס, איומים עונשים ועוד)
  • אם התגובה המסעירה תימשך, ימשיך גם הוא, וישכלל את ההתנהגות וימצא עוד ועוד מצבים שבהם יזכה לכזו התייחסות.

עד כמה שזה נשמע אבסורד, יעדיפו הילדים את הבחירה בהתנהגות ה"הרעה".

כי כך הם מקבלים התייחסות גם רבה, וגם בעלת עוצמה,

ובזכות ההתייחסות הזו הם חשים משמעותיים מאוד בעיני עצמם.

היות והתנהגות כזו של הילדים,

היא לא בזמן, לא במקום, ותובענית בכמותה.
היא מפריעה להורה מסוים , במשפחה מסוימת

ההתנהגות הזו של הילדים

  • מתורגמת אצל ההורים ל"ילדים שאין להם גבולות",
  • או "שלא מקשיבים להורים".
  • מכאן יוצא ההורה למאבק  "כי הילד חייב שיהיו לו גבולות".

 

הטעות הנפוצה של ההורים היא חזרה על סיפור  פרעה, (שמות א' 12) "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"

כך גם הקשר בין ההורה לילד הופך להיות כוחני יותר ויותר……

ההורה- מותש, כועס, ומתוסכל,

והילד? התנהגותו הפרועה מתרבה מתעצמת  ופורצת את כול הגבולות……

במאמר הבא תגלו

מה לעשות כדי שהילדים יקשיבו וישתפו פעולה.