עונשים משפיעים על התנהגות הילדים

הורים בוחרים בגישה של עונשים  כדי להשיג משמעת, כדי ללמד את הילדים  מהו  גבול ומהי התנהגות טובה,
מתברר  שעונשים משפיעים על התנהגות הילדים – אך לא בדיוק בכיוון שרוצים. 
הילדים ממשיכים בהתנהגות המפריעה , ובעצם יש הסלמה בהתנהגות  הרעה.
ההורים  מוצאים עצמם בעימותים עם הילדים, מתוסכלים מחוסר היכולת שלהם להשפיע
ומדוע?
כי הילדים למודי העונשים כבר מצפים  לשמוע מההורים איזה עונש חדש המציאו,
ולא אכפת להם להיענש? הם עצמם יגידו להורים "אז תעניש אותי"

העונש מתגלה כאמצעי הפחדה  ועצמתו תלויה במידת הכעס של ההורים.
אך אינו מלמד את הילד מה לעשות אחרת בפעם הבאה בסיטואציה דומה?

העונשים משפיעים על התנהגות הילדים , התוצאות  שעונשים משיגים :

• פגיעה בהערכה העצמית של הילדים
• פגיעה בערך שלהם והשפלתם.
•  אווירה של מתח, כעס ומרירות.
•  הורים מתוסכלים  ומאוכזבים
• פגיעה בתקשורת שבין ההורים לילדים

העונשים  לא משפיעים על התנהגות הילדים , מה כן ?

מסתבר שלכול פעולה בעולם יש תוצאה
גם להתנהגות הילדים יש תוצאות,

תוצאות אלו הן השיעור האפקטיבי  היחיד שמשפיע על התנהגות הילדים .

איך התוצאות מלמדות ?
במקום להמציא עונש משפיל ופוגע  שאין לו קשר להתנהגות שהילד התנהג
מתאמנים בהמצאת תוצאות  בשלושה שלבים.
זה הרבה יותר פשוט וקל  וגם יותר נעים

שלב אחד – מתכננים מראש

1.  מחליטים מה חשוב לכם, מה אתם רוצים (איפה, מתי, איך ,כמה)
2. מתכננים (תוצאות)מה יקרה אם  הילדים לא יתנהגו לפי מה שחשוב לכם.
3. התוצאות שהמצאתם חייבות להיות מחוברות באופן לוגי למעשה של הילד שלכם.
      דוגמה להמחשה בלבד:
     הורה שחשוב לו שהילד יאכל אחר הצהרים סוכריה אחת .
הילד לא מקשיב ופותח את ארון הממתקים ולוקח ממתקים בלי סוף….
התוצאה למשל יכולה להיות ,
    שאם ייקח עוד ממתק  תיקחו את הממתק ממנו. (רואים כמה זה פשוט?)

שלב שני – שיתוף הילדים בתכנית

קובעים זמן מתאים  לשיחה , ומודיעים לילדים מראש  מה חשוב לכם, ואיך תפעלו מה תהיה התוצאה אם לא יתנהגו בהתאם.
התוצאות צריכות להיות הגיונית, ברורות וידועות לכולם מראש.

שלב שלישי – פועלים ללא מילים בעקביות ובהתמדה

•    סומכים על הילדים הם  יודעים להסיק מסקנות נכונות לחיים.
•    מאפשרים לילדים לפעול כמו שהם רגילים , מכבדים כול החלטה שלהם. 
•    פועלים  על פי התכנית החדשה. גם אם הילד יבכה ויכעס, זו התוצאה של ההתנהגות שלו
•    פועלים בעקביות ומתמידים
•    פועלים  בכבוד ובאהבה  לא מטיפים מוסר
•    מאפשרים  לילדים ללמוד מהניסיון של עצמם ולהסיק מסקנות לגבי ההתנהגות .

 בדרך הזו  משתנה האווירה  בבית .
 החיים הם המלמדים את הילדים לקחת אחריות על המעשים שלהם.
וההורים לא מפריעים לתהליך הלמידה אלא תומכים בילדים, ומכוונים אותם להצליח בפעם הבאה.  

האם הכעס והעונשים  משפרים את ההתנהגות של הילדים שלכם?

את המאמר הזה אני כותבת  מעט לפני יום הכיפורים.

עיתוי מצוין  לבדוק את עצמנו, בתפקיד החשוב , להיות הורים, ולסלוח!!

לסלוח לעצמנו, לסלוח לילדינו, ולאפשר לכולנו הזדמנות לחיים טובים יותר.

מדוע הורים בוחרים בכעס ובעונש כדרך מחנכת

כול הורה ממלא את מוחו במחשבות ובציפיות.

ציפיות מעצמו כהורה, וציפיות מהילדים שלו.

כאשר הורה לא מקבל את התוצאות, להם הוא מצפה מהתנהגות הילד שלו, ומעצמו,

הכעס נכנס לפעולה

ומייד מפעיל את ההורה .

ברגע זה ההורה בוחר בעונש או בסדרת עונשים כדי "לסדר" את ההתנהגות של הילד.

אני רוצה לשתף אתכם בכמה עובדות חשובות העולות ממחקרים שנעשו בנושא הכעס:

• כעס גורם לירידה ביכולת תפקוד המוח

• מחלות קשות רבות מקורן בין היתר בכעס

• כעס גורם לעומס פעילות על הלב

• כעס מחליש את המערכת החיסונית

• כעס גורם לירידה ביכולת הריכוז וההתמקדות

• כעס גורם למתח פיסי וחוסר מנוחה

כעס מיצר עוד כעס שמיצר עוד כעס, שמביא אותך ההורה לפעולות של ענישה ועוד ענישה ועוד…

עכשיו שימו לב,

אם כעס הוא משהו שאתם , ההורים, עושים עם עצמכם,

ואם כעס הוא משהו שגורם לכם נזק גדול כל כך

ואם כעס לא מביא לכם את התוצאות החינוכיות הרצויות

מדוע בכול זאת הורים בוחרים בכעס ובעונש כדרכי הפעולה בחינוך הילדים?

מסתבר,

• כי זה מה שהורים  יודעים  ורגילים לעשות.

• כי הורים מאמינים, שזו הדרך הטובה ביותר בחינוך, כי אם לא יענישו איך ילמד הילד לפעמים הבאות?

הבעייתיות בעונש

העונש הוא פעולה שהורים עושים כאשר הם מאוד כועסים, כשבכוונתם לחנך את

הילד, בין העונש לבין המעשה אין כל קשר ‏הגיוני, העונש משפיל ומדכא את הילד,

וגם ההורה לא יוצא מכך מנצח, העונש מקלקל את היחסים, מעכיר את האווירה

ויוצר מרירות.

היתרון בסליחה

אחת הדרכים שתאפשר לכם ההורים לתפקד נכון כהורים , היא להתחיל

ב ס ל י ח ה !!

תחשבו על כך, שבסליחה יש רווחים הרבה יותר גדולים עבורכם, הורים,

שהסליחה חשובה מאוד עבור החיים והבריאות שלכם, כדי שתהיו במיטבכם כהורים?

שהסליחה היא אחד הגורמים החשובים ביותר

לחיזוק ההצלחה שלכם בכל תחום, ובתחום ההורות בפרט?

מה שהתרחש בעבר – נעשה. האמת, זה גם ממש לא חשוב,

הדבר החשוב הוא שתדעו:

שכול עוד אתם, הורים, חשים תחושות כעס – אתם הנפגעים העיקריים.

ומדוע?

כי אתם משלמים מחיר כפול,

גם אתם ממשיכים לשמור  בתוככם תחושות שפוגעות בכם,

גם אתם מרחיקים את הילדים , ויוצרים אצלם התנגדות גדולה יותר לבקשות שלכם.

וגם הילדים שלכם משלמים מחיר כבד, כבד מאוד, הם לא מקבלים את ההדרכה

לה הם זקוקים!!

האם זה הגיוני להמשיך ולכעוס ולהעניש?

יום הכיפורים  הוא רק עוד הזדמנות  , לכפרה, לסליחה

(אפשר, כמובן, לסלוח בכול ימות השנה)

סליחה היא סך הכול תהליך- בו אתם מפסיקים לחוש תחושת כעס כלפי אדם אחר.

מאחר ואת תהליך הסליחה עושים עם עצמנו,

המסקנה המתבקשת:

הורים, התחילו לסלוח, קודם לכול לעצמכם, ואז תגלו שקל לכם גם לקבל את

הילדים שלכם ולסלוח גם להם.

סליחה אינה תלויה ואינה מותנית בשום גורם חיצוני אלא אך ורק בכם.

אפשרו לילד שלכם להתמודד עם המציאות.

‏ כבני אדם אנחנו לומדים תוך כדי עשייה והתנסות. כך גם הילד שלך ילמד בעצמו על פי התנסותו.

כך יבין בכוחות עצמו כיצד עליו לפעול לטובת עצמו ולטובת הסביבה, ללא התערבות של גורם חיצוני.

הילד לומד ומסיק מסקנות מהאירוע עצמו ומתוצאותיו ללא התערבות ההורים.

לדוגמה:

ילד שנפל וקיבל מכה ילמד להיזהר

ילד ששכח מפתח – יחכה בחוץ עד לבוא ההורה

ילד ששכח את הסנדוויץ' – יישאר רעב

הורים למדו לא להיות המתווכים

אין טעם לכעוס על הילד, לא לומר "אמרתי לך…." ולא "בפעם הבאה תדע…:", לא

להטיף אלא להכיל את הילד, את התסכול שלו, להיות נעימים להתייחס לקושי

ולהתמודדות של הילד עם הקושי "אני מבינה ש…" .

על ההורה לזוז הצידה ולפנות מקום לפעולה של המציאות או התוצאה הידועה מראש.

הורים למדו לא להיות המתווכים בין הילד ובין החיים תנו לילד להתמודד!!

כדאי לזכור שלא תמיד נהייה שם כדי לתווך, ולכן חשוב שידע להתמודד עם החיים בלעדינו.

נכון, קשה לעמוד מהצד ולראות את הסבל והתסכול של הילד ,

ולכן

ההורה ממהר לפתור את הקושי או מנסה למנוע מהילד את הכאב או הסבל.

מה הורים בסך הכול רוצים? ומה התפקיד שלהם?

כול ההורים רוצים שהילד יגדל להיות עצמאי , אחראי למעשיו וילמד לשאת בתוצאות פעולותיו.

נכון?

אם כן כדאי מאוד להדריך ולאמן את הילד שלנו כדי שיצליח!!

לכן הורים, אל תיקחו על עצמכם את האחריות למעשיו- המעשים הם שייכים לילד וכך גם התוצאות.

‎התוצאה הטבעית הינה פועל יוצא של פעולה.

‏ (למעט במקרים של פיקוח נפש או נזק גופני חמור) אם ההורים יאפשרו ויעניקו לילד רק ‏התייחסות אמיתית

ופשוטה לכאב לצער וכו. יפיק הילד את הלקח בעצמו, וידע איך לפעול בהמשך. ‏

הילד ידע מראש את התוצאה וידע אם להימנע ממעשה או לפעול.

התוצאה ההגיונית

תואמת את המעשה שעשה הילד, רק שהפעם התוצאות מאורגנות על ידי המבוגר.

אלו מצבים הבאים באופן הגיוני בעקבות מעשה שלא לפי המצופה מהילד. הילד יודע מראש מה צפוי לו.

ההורים דואגים להסביר לילד מראש מה תהיה התוצאה ההגיונית למעשיו, כלומר, מה הם יעשו בעקבות האירוע.

יש אמירה ברורה של הורה לילד.

לדוגמה,

אם מראש ילד יודע שבחדר מבולגן לא יספרו לו סיפור לפני השינה, הילד יוכל לבחור לסדר את החדר  כדי לזכות בסיפור.

אם ילד יודע מראש שלא משחקים עם האוכל בארוחה, וכי מייד  הארוחה שלו מסתימת, מה שנשאר להורה

זה להוריד את הילד מהכיסא ולקחת את הצלחת, להיות עקבי ולהתמיד. והילד יבחר אם לאכול, או לסיים את הארוחה.

בכל אחת מהדוגמאות הכללים ברורים מראש:

• הילד ייקח אחריות על מעשיו וילמד מהניסיון של עצמו

• יש קשר ישיר בין מעשה לא מקובל לבין התוצאה.

• אנו הופכים להורה יוזם ולא הורה נגרר ומשפיל. איננו משפילים את הילד תוך מתן

עונש וכעס. אנו שומרים על כבודו ומאפשרים לו להסיק את המסקנות בעצמו,

בדרך זו הוא יפנים את הערך.

• אנחנו הורים היודעים לסלוח, ומאפשרים בחירה של הילד במקום עונש

•  ההורים ממוקדים בעתיד, מה יקרה בפעם הבאה, ולא במה שקרה בעבר (בניגוד לעונש)

• חשובה ההתנהגות העקבית של ההורים

• ההורה סומך על הילד שלו, ומאפשר לו להתנסות במצבים שונים יחד עם עידוד הבנה ותמיכה.

לסיכום

הקפידו הורים:

• לא להפוך את התוצאה לעונש.

• לא לנזוף בילד ולהוכיח אותו.

• לא לדבר על התוצאה, ולא להשתמש בתוצאות כאיום על הילד,

כי אז הדבר יהפוך לעונש, ויש חשש שהוא ישיב במלחמה.

‎תוצאה הגיונית הינה פעולה חינוכית שההורים עושים ברוח טובה, כדי לשמור על הסדר התקין ‏של החיים, על

אותם חוקים ותקנות שהם עצמם קבעו.

מבלי להטיף מוסר ,‏תוך השתתפות כנה בצערו של הילד, שהתנסה באי הנוחות ובנזק של אי שמירה על סדרי

החיים ‏ואי קבלת הגבולות.

סילחו לעצמכם, וסילחו לילדים שלכם!

בידידות ובהערכה

דבורה עידן

מייסדת "איך להיות הורים טובים"

אם אהבתם את המאמר ואתם חושבים שהוא יכול לעזור לאחרים?

אתם מוזמנים להעביר אותו הלאה ולהזמין את החברים שלכם להרשם לסדרה של טיפים חינם.

להרשמה לחצו כאן

אתם מוזמנים להתייעץ איתי בכל הקשור להורות שלכם

פרפקציוניזם מוגבר עלול לעודד  דחיינות, להוביל לדימוי עצמי  נמוך ובמקרים קיצוניים לגרום להפרעות נפשיות כמו דיכאון והפרעות אכילה (ויקיפדיה)

מסתבר שילד פרפקציוניסט הנו תוצר של הורה פרפקציוניסט.

נתחיל בתובנה ובהבנה .

האם יש לך ציפיות מהילד שלך?

אם התשובה שלך היא כן!!

כדאי להיזכר, איך הגבת כאשר הילד שלך לא עמד בציפיות הללו?

האם כעסת? התרגזת? צעקת? הענשת? 

אם התשובה שלך כן, כעסתי וכו….

או אולי אפילו פחדת,

זה הזמן להבין את הקשר בין התגובה שלך כהורה לתוצאה שהשגת ,דהיינו, התנהגות הילד.

איך יתכן שההורה פועל בדיוק כמו הילד? 

כאשר כהורה לא השגת את מה שרצית כפי שרצית, הגבת בכעס? או אולי פחד?

הורה בדרך כלל אינו בוכה, אך התחושה הפנימית המביאה את הילד לבכי,

הינה שווה לתחושה של המבוגר המביאה אותו לצעוק לכעוס או להעניש.

בשני המקרים, גם הילד וגם ההורה, מאוכזבים מהכישלון, או מאי ההצלחה.

הילד בוכה, כי הוא לא השיג את מה שהוא רוצה

ההורה כועס, כי לא השיג את מה שהוא רוצה.

עד כאן הדמיון

השוני בין השניים עושה את כול העניין.

הילדים פורצים בבכי המבטא את האכזבה שלהם מעצמם. הם לא מתלוננים ולא מאשימים אף אחד בכישלון שלהם .

לעומתם ההורים, היות שלא הצליחו להשיג את מה שרצו
( הילד לא רוצה להתלבש לבד, לא רוצה לסדר את הבלגן שבחדר,
לא רוצה לאכול, או להתקלח נושך ומכה את אחיו קופץ על הספה, ועוד ועוד….)

מאשימים הם את הילדים באכזבה החינוכית שלהם.

מתלוננים עליהם אולי מענישים אותם, או מחפשים מיד פתרון לבעיה

הילדים גדלים בבית פרפקציוניסטי.

ההורים הם המודל של הילדים!

המסקנה, שמסיקים הילדים מהתנהגות ההורים

ואותה מיישמים בחייהם היא שחייבים להשיג את מה שרוצים,

ואם לא מצליחים – חווים לחץ אכזבה, כישלון, ותסכול!!!

ואז מתלוננים….. ומחפשים אשמים!

איך אפשר לעצור זאת?

הילדים זקוקים להדרכה שלך, ההורה, כדי להצליח במשימות היומיומיות שלהם.

לבד הם לא יודעים איך לעשות זאת.

רוב הזמן, ההורים לא מלמדים את הילדים איך להצליח במשימות החיים השונות , משום שהם עסוקים

באכזבה ובתסכול שלהם מההתנהגות של הילדים שלהם , ולכן הם כועסים צועקים ומענישים.

כדי ללהצליח בתפקיד ההורה עליך לשנות את המיקוד,

ובמקום לעסוק באכזבה ותסכול, רצוי להיות עסוקים בהדרכת הילדים. חשוב ללמד את הילדים להצליח בכול

משימות החיים, כולל למצוא דרכים מגוונות להתמודדות עם כול מציאות, גם אם היא מאכזבת.

הורים, כדי להשיג את מה שאתם רוצים אתם נדרשים לחשיבה יצירתית, וכול המרבה הרי זה משובח.

לכן JUST DO IT

למשל:

הילד לא רוצה להתלבש לבד– בזמן המתאים לכם,
הורים, אפשרו לילד שלכם להתאמן בקצב שלו (לא שלכם) ולהצליח. בזמן שנוח לכם
והחשוב מכול אחרי כול פעולה ואחרי כול הצלחה להתייחס להצלחה.

הילד לא רוצה לסדר את הבלגן שבחדר– הורים, תפנו לעצמכם זמן המתאים לכם, (
כדי שתהיו רגועים וסבלניים) וביחד עם הילד תסדרו את החדר.

רק בשיתוף פעולה הורים וילדים, ילמד הילד שלכם איפה ואיך שמים כול דבר במקום.
חשוב לעשות זאת כמשחק, באהבה ובנחת.
בסיום אל תשכחו לומר לילד שלכם כול הכבוד שהצלחת לסדר יחד איתי את החדר, היית לי לעזר רב.

נושך ומכה את אחיו – שוב נחזור להבין מה התפקיד שלך ההורה בסיטואציה הזו.

התפקיד שלך הוא לאמן את הילד ללטף, לחבק ולאהוב,
ואם הוא כועס לאמן אותו למצוא עוד דרכים מלבד נשיכות ומכות כדי ליישב את ההדורים.

ילד מכה או  נושך אינו ילד רע ,(אל תהיו עסוקים בסיבות לנשיכה, זו אנרגיה מבוזבזת. שהרי הנשיכה כבר בוצעה)
מקדו עצמכם להתנהגות הרצויה, כדי שבעתיד הילד יבחר בה.

הדריכו אותו בסבלנות ובאהבה התייעצו איתו, שאלו אותו מה יעשה במקרה דומה בפעם הבאה, גלו יחד איתו את האפשרויות האחרות, וכמובן תסמכו עליו ותברכו אותו להצלחה.

התפקיד של ההורה לעזור לילד להפוך התנהגות לא רצויה להתנהגות רצויה . וזה אפשרי! זה בידים שלכם.

אם רק תרצו הכול יכול להיות אחרת.

חשוב ורצוי שהמיקוד יהיה על מה שרוצים להשיג, ולא על מה שהוא כבר עשה.
אפשר לומר לילד, אני רואה שאתה כול כך אוהב את אחיך, ואתה רוצה לתת לו נשיקה,

(גם אם קשה לו ללמוד….יש לזכור שהתפקיד שלכם ללמד עד שיצליח (אל תתייאשו)

נכון,

צריך סבלנות, וגם סובלנות, אך זכרו, אתם הורים בתפקיד, אין מישהו אחר שילמד את הילד שלכם.

כעס, צעקות ועונשים, לא מלמדים את הילד שלכם מה כן לעשות.(אך מעליבים ופוגעים בכבודו, לא חבל?)

לכן חייכו, יש לכם לא מעט אתגרים בתפקיד , וכשהילד מצליח, העריכו אותו ואמרו לו באהבה כול הכבוד שהצלחת לנשק את אחיך, עכשיו גם הוא שמח וגם אתה.וכו….

עליך להיות הורה היודע להפוך את האכזבות שלו לאתגרים חינוכיים,

(מומלץ!!לזרוק לפח משפטים כמו "לא נורא", "לא צריך לבכות", "מותר לבכות" ועוד….

הם לא מלמדי את הילד דבר, לכן הם מיותרים!!).

כך גם ילדיך ידעו להתמודד עם אכזבות וכשלונות, ויותר מכך הילדים שלכם ילמדו להאמין ולבטוח בעצמם.

עלו והצליחו אתם כבר הורים טובים יותר

דבורה עידן

מייסדת את " המרכז להורות כריזמטית – איך להיות הורים טובים יותר"

מומחית בהדרכת הורים

מה אפשר לעשות בנידון?

 לעיתים הורים, לאחר שמתבוננים בהתנהגות של ילדיהם, מגיעים למסקנה, שהילד החמוד  והמקסים חסר בטחון.

ההורים נכנסים למצוקה, שהרי הם רוצים ילד עם בטחון עצמי , שיוכל להתמודד עם משימות החיים. ומחפשים דרכים לשנות את הביטחון  העצמי הנמוך.

במאמר זה אתמקד דווקא בהורים,  בראייה הסובייקטיבית שלהם את המציאות, ומה מביא אותם למסקנה כזו.

את הרעיון שלמחשבות שלנו יש השפעה על יצירת המציאות בה אנו חיים הגה אלפרד אדלר לפני יותר מ-100 שנה.

מרגע לידתנו אנו מתחילים לאסוף התרשמויות ומסקנות לגבי המציאות ולגבי עצמנו. המסקנות האלה, ברגע שהן מגובשות, הופכות להיות תבניות חשיבה, אשר דרכן, כמו דרך משקפיים סובייקטיביות, אנו רואים את העולם. מרגע שגיבשנו מסקנה (פירוש) לגבי המציאות, הפירוש הופך להיות יותר "אמיתי" עבורנו מהמציאות עצמה, במילים אחרות, אנו תופסים את המציאות דרך הפירושים שלנו. המחשבות הן הפירוש הסובייקטיבי שלנו למציאות. בעקבות הפרוש הסובייקטיבי אנו יוצרים ציפיות, ועל פיהן אנו מתנהגים.  

רגשות הן ה"דלק", האנרגיה שמאפשרת לנו להוציא מחשבות מהכוח אל הפועל. הרגשות כפופות למחשבה, גם כשלא נראה כך. הפעולות שלנו יוצרות מציאות חדשה. מציאות זו היא תמיד בהתאמה לפירוש שכבר היה לנו.

המסקנה:

הדברים המפריעים לאדם הם לא הדברים עצמם אלא התפיסה שלו את הדברים, המחשבות והרעיונות שלו על מה שהוא רואה.

כאשר נתקלים בבעיות או קשיים, נעשים חרדים או מדוכאים או כואבים,  אין את מי להאשים לבד מדעותינו על המציאות.                                             

אמחיש את התהליך דרך הדוגמא הבאה.

 הורים פנו להתייעצות וכך סיפרו :

 "הבן שלנו  בן 4 .   לנו הוריו ישנה תחושה שיש לו ביטחון עצמי נמוך.

הרבה פעמים הוא אומר שלא מסוגל לעשות דברים (פחות מאמין בעצמו), בין חברים נראה שהוא נוטה לרצות אותם, ופחות מעיז ולא עומד על שלו. הרבה פעמים החברים שלו , בזמן פעילות חברתית (בגן וגם אחרי הצהרים) לא נענים להצעות שהוא מציע.

 אנחנו יודעים שזה לא בא משום מקום (גם אנחנו לא עם ביטחון גבוה מאוד), אבל עדיין מאוד רוצים לחזק אותו ולגרום לו להאמין בעצמו. כואב לנו לפעמים לראות אותו בסיטואציות מסוימות שמדגישות ביטחון נמוך.

מה אפשר לעשות בנידון?  

 נשמע מוכר?

בשלב ראשון

אפריד בין מה שההורים חושבים ובין התנהגות הילד.

איך עושים זאת?

אצבע בצבע ירוק את התנהגות הילד. ובצבע אדום את המחשבות ואת הפרשנויות של ההורים .

הרבה פעמים הוא אומר שלא מסוגל לעשות דברים (פחות מאמין בעצמו), בין חברים נראה שהוא נוטה לרצות אותם, ופחות מעיז ולא עומד על שלו. הרבה פעמים החברים שלו , בזמן פעילות חברתית (בגן וגם אחרי הצהרים) לא נעניםלהצעות שהוא מציע.

אמנם אנחנו יודעים שזה לא בא משום מקום (גם אנחנו לא עם ביטחון גבוה מאוד), אבל עדיין מאוד רוצים לחזק אותו ולגרום לו להאמין בעצמו. כואב לנו לפעמים לראות אותו בסיטואציות מסוימות שמדגישות ביטחון נמוך. 

בשלב שני

אתייחס אך ורק להתנהגות של הילד.

1. הוא אומר שלא מסוגל לעשות דברים

2. ולא עומד על שלו

3. החברים שלו לא נענים להצעות שהוא מציע

 שלב שלישי

אתייחס אל המחשבות שמתרוצצות להורים בראש. אילו מחשבות של ההורים ואין למחשבות הללו שום קשר להתנהגות הילד.

מניין המחשבות הללו?

את התשובה אפשר למצוא בתוך הדברים שכתבו ההורים, "גם אנחנו לא עם ביטחון גבוה מאוד" היות וההורים לא מספיק בטוחים בעצמם, הם חוששים מאוד שגם הילד שלהם יהיה עם בטחון עצמי נמוך.

החשש והפחד הזה מובילים אותם לפעולות. הם מסתכלים על התנהגות הילד, רואים את אי ההצלחות, וזה מייד מחזק את המחשבה שלהם,  והם קופצים להסקת המסקנה  שובן אין לו בטחון עצמי גבוה!!!

 שלב רביעי

מה אפשר לעשות אחרת? איך להגיב  לבן החמוד, כאשר הוא אומר שהוא לא מסוגל לעשות דברים?                                            

1. יש לשים לב מתי הוא אומר זאת?  מי עומד לידו? כמה פעמים אומר זאת?
2. חשוב לשים לב איך מגיבים  לילד כשהוא אומר זאת, כלומר: מה אומרים לו?איך פועלים? האם אומרים לו שהוא מדהים ונפלא וכו…האם מחזקים ספציפית את מה שעשה?
3.  מה שכדאי לעשות זה לעודד אותו לעשייה.  מה אתה כן מסוגל לעשות? מה אתה כן יכול  לעשות? אתה צריך עזרה? במה לעזור לך?  להיות ממוקדים במה הוא  כן  יכול.
4.  לעודד אותו על כול עשייה שלו, ועל כול פעילות מוצלחת ותהא זאת הקטנה ביותר.
5.  יש להתייחס אך ורק לפעולות והעשיות של הילד  ולא לילד עצמו. עלינו להראות לילד את הפעולות שהביאו להצלחת המשימה.
6. תאמינו בילד שלכם ותסמכו עליו.

 כיוון שאין לנו דרך לתפוש את העולם אלא דרך העיניים שלנו, שהן תמיד-תמיד סובייקטיביות, הפרשנות שלנו לכל מצב נתון קובעת גם את הרגש, ומכאן גם את התגובה.

 אם נשכיל להפריד בין המחשבות שלנו והפרשנויות שאנחנו נותנים למציאות, ובין התנהגות הילדים שלנו יהיה יותר פשוט, וגם יותר קל להיות הורה טוב יותר המחזק ומעצים את ילדיו. 

בברכה

דבורה עידן

מייסדת והבעלים של

המדריך להורות כריזמטית