מה לעשות כשהילד שלך מתלונן "משעמם לי"

 

מה לעשות כשהילד שלך מתלונן משעמם לי

מה לעשות כשהילד שלך מתלונן "משעמם לי"


ילדים מתלוננים שמשעמם להם לא רק בחופש הגדול.
אחת השאלות שמטרידות הורים היא מה לעשות כשהילד שלך מתלונן "משעמם לי"

פנתה אלי אחת האימהות שנמצאת במועדון ההורים באינטרנט ה"קלות שבהורות"
שלפני החופש כבר תכננה את החופש של ילדיה במסירות רבה
עבדה  על כול  הפרטים הקטנים בנתה לוח פעילויות לחופש.
יצרה חופש מלא בפעילויות מגוונות, יצירה בבית, טיולים , נסיעה לים , ביקור במוזיאונים יציאה לפארק שעשועים מדי פעם.
רוב היום הילדים נמצאים לידה
חלק מהזמן מחייכים , רוב הזמן הם מתלוננים שמשעמם להם
ונראים זועפים ולא מרוצים….
האם תופעה זו מוכרת גם לך?

לאור התיאור המלא בפעילויות ועשייה שהאימא דאגה לתת לילדיה
שאלתי את עצמי האם חופשת קיץ עמוסה בפעילות לא מפספסת את העיקר?

 אחת ההנאות של חופשת הקיץ הארוכה הוא שחרור מהעומס של הגן ושל בית הספר.
ח ו פ ש !!
כילדה אני זוכרת היטב את השמחה להתעורר  בידיעה ששבועות קדימה אין  שום דבר לעשות.
הזמן בידי ואני מחליטה מה לעשות בזמן הפנוי

אלא ש"הבטלה" מפחידה הורים רבים , ונראית בעיניהם כבעיה , משהו לא טוב.
הטענה הנפוצה היא ,שחופשת הקיץ נעשית מעיקה, הילדים משתעממים ומתלוננים  שאין להם מה לעשות.

הורים רבים בימינו מרגישים מחויבים לדאוג לאושר של הילדים.
חשוב להם להפעיל את הילדים כול רגע ורגע בתכנים ובעשייה  מהחשש לשמוע אותם מתלוננים "משעמם לי."
וכשמגיעה התלונה מיד מחפשים פתרונות לתלונה: "למה שלא תעשה. ."
לרוב הצעות נדחות, או מחזיקות זמן קצר….
הפתרון הוא לאפשר להם למצוא  לעצמם את הפתרונות שלהם
איך לשעשע את עצמם, איך לענין את עצמם ואיך ליהנות. 

 ילדים אוהבים לשחק ליצור, ולהרגיש סיפוק רב.

הם רוצים לעשות כיף. הם רוצים להיות מעורבים.
הם אוהבים ליזום ולעזור,ילדים תלויים ברעיון הבא שלהם של מה לעשות,
זה מה שמחזיק את הניצוץ בחיים ובתחושה של ערך ומשמעות.
כאשר הם מאבדים את זה, הם סובלים.

כאשר ילד מתלונן "משעמם לי " מה חשוב לא לעשות?

הניסיון של הורים לתקן את השעמום שלהם מביא לתסכול, של ההורה וגם של הילד.
אתם לא צריכים להציל אותם!
מה שחשוב הוא לשחרר את הטעות הקלאסית שכמעט כול ההורים עושים  כשהם מציעים לילדים שמשעמם להם רעיונות ופתרונות 

בכל פעם שמציעים פתרונות אנחנו מערערים את התושייה ואת האמונה של הילד ביכולת שלו  לפתור בעיות בעצמו.
האמת היא ששעמום הוא קרש קפיצה גדול   כדי  למצוא בתוכם את התשוקה למשהו מעניין את הרצון ליצור
ולפתח את הדמיון שלהם.
אתם תופתעו לגלות מה הילדים יכולים לעשות כשאתם נותנים להם את החופש לבחור לעשות מה שהם רוצים.
בין אם הילד עושה עוגות בוץ, או מטפס על עץ, או ממציא  ארץ דמיונית עם שפה משלו,
או שהוא עושה מחנה  בחדר או בחצר,
או להבדיל יושב וצופה בתכנית מול המסך, או משחק במשחקי מחשב.

 

מה חשוב לעשות כשהילד מתלונן "משעמם לי"

התרופה היא ההתיחסות  האוהבת והמכוונת שלכם.
כלי נהדר להורים בכול פעם שמגיעה התלונה "משעמם לי" הוא השימוש במשפט שנאמר באהבה ,
" מה תוכל לעשות כדי שלא יהיה לך משעמם?
ואם התשובה היא אני לא יודע –

חשוב וכדאי
להאמין בילד ולסמוך עליו שהוא ימצא מה לעשות כדי לעניין את עצמו.
לא לפחד לומר לו "אם כך כנראה תמשיך להשתעמם."

 

דרך אחרת להכין מראש רשימה של כול מה שחשוב לעשות בבית.
(אין הכוונה למטלות שהילד יעשה, אלא מה באמת נחוץ לעשות,
שאם לא יעשה הילד, ההורה עצמו ממילא יעשה זאת)
להשקות  את העציצים, למיין כביסה, להאכיל את הכלב,
לנקות את האמבטיה, לסדר את המיטה , למיין צעצועים ולהחליט איזה צעצועים ישנים שרוצה לתת לצדקה.

כשהילד שלכם מתלונן  "משעמם לי", במקום לנסות לשעשע אותו  על ידי המצאת רעיונות…..

או הזמנה לצאת לקפוץ במתנפחים, לפארק, לחוג קרמיקה או ציור,
אפשרו לו לבחור מתוך הרשימה ( קראו לה רשימת השעמום..חחח)

זה לא משנה אם הם לא יעשו  את זה,זו לא הנקודה –
המטרה בהכנת רשימה כזו היא לאפשר להם לבחור מתוך רשימה פעולה,
שתאמן אותם בעשייה אחראית ותורמת למשפחה.
עזרה הדדית היא תהליך  נהדר המקנה לילדים את תחושת המשמעות והערך העצמי שלהם.
(עובד נפלא אם נערכים לעשות זאת יחד עם הילד כשהוא קטן,
אך יכול לעבוד טוב גם עם מתבגרים – בעיקר אם הם מזהים זאת כעזרה אמיתית ולא מניפולציה להעסיק אותם…..)

ילדים בוגרים יכולים לתכנן את הפעילות שהם רוצים  במסגרת תקציבית הידועה להם מראש.
חשוב לאפשר לילדים לחקור לאן הם רוצים ללכת ומה עליהם לעשות כדי להגיע לשם .
כמה עולה החוויה, ואיך הם מתכוונים לממן אותה.
כך הם ילמדו להתמודד גם עם רגעים של שעמום וימצאו מה לעשות בעצמם ולא יתלוננו על כך.

 

יכולת שלך ליישם  באופן מידי תאפשר לך להפיק תועלת מעשית , שתשפיע על הנעשה בבית

book3עוד טיפים יעילים, תובנות, דוגמאות וכלים מעשיים  תוכלו למצוא בספר שכתבה  דבורה עידן  "להעיר את ההורה הכריזמטי" ספר חובה לכול הורה

  שתפו  אותנו כאן בתגובות מה הטיפים שיש לכם בנושא?

איך להיות המודל הטוב ביותר של הילד שלך?

 

הדרכת הורים, התנהגות ילדים, סמכות הורית, יעוץ להורים, הדרכה להורים, מעורבות הרים, הנחיית הורים, סדנאות הורים

 

 

 

האמת  שכהורים אנחנו תמיד המודל של הילדים שלנו.

לאחרונה  אני מרצה הרבה על הנושא ומדוע?

כי למודל שלנו כהורים יש השפעה מכרעת על ההתנהגות של הילדים.

       

 

 

 

 

 

 

 

 

השבוע הייתה לי שיחה עם אחת הלקוחות שלי על בנה בן ה-8 . היא דיברה על ההתנהגות השלילית של הילד, שהולכת ומתעצמת, איך היא לא מסוגלת להיות בסביבתו, כי תמיד הוא מתווכח, תמיד הוא צריך לומר את המילה האחרונה, הוא לא מסתדר עם האחים שלו, רב איתם על כול שטות, ועד כמה מתסכל אותה לשמוע את הילד מתלונן שוב ושוב על כול דבר,היא גם הסבירה לי שהיא עושה מאמצים רבים לטפח  ולעודד את הילד שלה להיות עצמאי, שיעזור בבית…

התסכול והאכזבה  רק גדלים, כי היא לא מצליחה לשכנע את הילד שלה להפסיק להאשים  את האחרים בחוסר ההצלחה שלו , ובאומללות שלו.
 
שימו לב איך הלקוחה מנצלת  את הזמן שיש לה איתי.

היא מתלוננת על בנה, מאשימה אותו… ואפילו לא שמה לב לכך!

יחד עם זאת כך עובד המודל!

כפי שההורה פועל, כך בדיוק פועלים הילדים  .

ההורה לא רואה זאת, משום שהוא עסוק בסיפור הרגשי של עצמו, בתסכול, באכזבה ובעיקר הוא מודאג מהנטיות האלימות של הילד שלו, ומההתנהגות השלילית שלו, והוא עיוור לגבי הנטיות  וההתנהגות שלו עצמו.

הוא רואה את ההתנהגויות השליליות של הילד, את התלונות, את הוויכוחים בהם הילד תמיד צריך להגיד את המילה האחרונה…..

אלא שהמציאות היא שההורים  תמיד מתלוננים על התנהגות הילדים!

ההורים חושבים כול הזמן מחשבות שליליות על התנהגות הילדים.

ההורים הם אלה שרוצים לומר את המילה האחרונה בבית.

האם התמונה ברורה  מספיק!!

הבעיה אינה בכך שההורה לא מדייק בתיאור המציאות, סביר להניח שהילד הוא האתגר הגדול שיש לו בבית.

ההורה-  חסרה  לו ידיעת  העובדה שהוא  המודל, המלמד את הילדים  את ההתנהגות שהוא לא רוצה שתהיה לילדים שלו.

המטרה המרכזית של המאמר הזה היא להגביר את המודעות של ההורים  לכוח העצום שיש לדוגמא האישית .  למודל ההתנהגות של ההורים יש השפעה מכרעת על התנהגות הילדים, מפני
שהילדים לומדים את ה"איך" להתנהג רק  מתצפית היכן ממוקדת תשומת הלב ,והיכן הורים משקיעים את מירב האנרגיה.

הורים בטעות מסבירים מה לא בסדר, מתלוננים ומאשימים, ממקדים את תשומת הלב למה שלא רוצים.

בעוד  הורים מייחסים חשיבות למילים, לשיחות ולהסברים  בחינוך הילדים, החלק החזק והמשפיע יותר מכול על הילדים הוא הדרך בה ההורים חיים פועלים ומתנהגים. 

 

 

<

לקבלת טיפים תובנות וכלים נוספים לחצו כאן  ונתראה בפעילויות הבאות

כיצד התלונות שיש להורים משפיעות על התנהגות הילדים ?

 

כיצד התלונות שיש להורים משפיעות על  התנהגות הילדים ?

 

כיצד התלונות שיש להורים משפיעים על  התנהגות הילדים

ישנם שני סוגים של אנשים בעולם הזה:
סוג אחד של אנשים הנוטה להתלונן, לא משנה כמה טוב  הם  מקבלים בחייהם. אפילו  יש להם את כל הכסף בעולם, ואפילו נתברכו  בבריאות ובילדים בריאים, מאושרים,.. עדין יש להם על מה להתלונן.
הסוג השני  אלו אנשים שאף פעם לא מתלוננים  גם כשהחיים לא לגמרי מחייכים להם. הם יכולים לשבת בפקקים, וליהנות מהשיר שבדיוק מושמע ברדיו,
רואים את ההבדל?

איך הייתם רוצים  שהילדים שלכם יהיו?
כאלה שממוקדים   בקושי ובמה לא עובד, ולא מצליח
או מהסוג השני הממוקד בלחפש ולמצוא מה לעשות כדי להצליח.
אין ספק שהרצון  שלכם  הוא לגדל ילדים שימצאו תמיד דרכים כדי  להתקדם ולהצליח .
אלא שנכון להיום  ברוב הבתים המציאות שונה , ילדים מתלוננים שקשה להם,  שהם לא יכולים,
שהם לא מצליח, רבים מהילדים פונים לעזרת ההורים בבקשות כמו :תעשו לי, תבנו לי, תציירו לי,  
ועוד…
כלל הזהב אומר :
 ילדים נוטים לראות את העולם (ואחרים בו), באותה דרך בה הוריהם רואים אותו.
ברגע שהילדים תופסים אמונה מסוימת, שאנחנו ההורים מאמינים בה, היא הופכת  למציאות
שמתבטאת בהתנהגות הילדים.
האם אתם מכירים את האמונות הללו?
קשה לי, אף אחד לא אוהב אותי, אני מטומטם, אף פעם אני לא משיג את מה שאני רוצה , אין לי מספיק, אני כישלון, אני לא יכול

טעות  קלאסית שהורים רבים עושים
היא ברגע שהילדים מבטאים אמונות שליליות, יש נטייה לתקן אותם, (בטח שאתה יכול) להתווכח אתם, להטיף להם, מיד.

ומדוע זו טעות?
מחקרים מצביעים על כך שככול שמגיבים יותר למשמע אמונות שליליות של הילד שלנו, כך  מעודדים ילדים להאמין יותר באותן אמונות שליליות, המוח של הילדים קולט שיש דאגה סביב לאמונה הזאת והוא דבק בה יותר מתמיד, והפלא ופלא  ההתנהגות השלילית מתעצמת גם כן. (צועקים זורקים על הרצפה וכו..)
מה  אפשר וגם נכון לעשות?
•    להתמקד רק באמונות החיוביות ובפעולות החיוביות תוך כדי :טיול, סיפורים, או במשחק.
•    משחקים ללא תחרות  במקום התמקדו ביחד ובשותפות. תעבירו מסר שהמשחק נועד כדי ליהנות!!
•    הדגישו את ההתנהגויות המוצלחות של הילדים וחברו אותן לאמונה, למשל, כשמשחקים עם ילדים בכול פעם שמישהו מצליח מכריזים אני מצליחן, אני יכול, גם ההורים וגם הילדים, זו הזדמנות של ההורים להכות בברזל בעודו חם, להנחיל להם, אמונות כגון: אני סומך עליך, אתה חכם- אתה יכול לעשות את זה,- אתה נולדת מנצח, יש לך יכולת, הכול אפשרי בעולם הזה ועוד…אמונות אלו יהפכו עם הזמן לאוצר שישפיע על התנהגות הילדים.
ילדים יצליחו להתמודד עם כישלונות ויחפשו דרכים להצליח למרות הכישלונות. ובכך הופכים כישלונות  ל"אבני דרך להצלחה".
הם בטוחים בעצמם ,מאמינים שהם יכולים לעשות ולהצליח. והם מעיזים לקחת אתגרים חדשים בכול הזדמנות,

כלים טיפים ותובנות נוספות ניתן לקבל כאן

מה קרה לילד שאפשרו לו לטעות?

מה קרה לילד שאפשרו לו לטעות?

מה קרה לילד שאפשרו לו לטעות

באמת מה קרה לילד שאפשרו לו לטעות?

מה קורה לך כשגילית שהילד שלך עשה משהו  משה ושלא הרשית לו?
האם התרגזת? כעסת? , אולי התפרצת בצעקות איימת ואפילו הענשת?
ואיך הגיב הילד?

כעס?  התפרץ בצעקות  , קילל?
אין כמעט בית שזה לא חוזר על עצמו
ואני מניחה שזה מוכר לך היטב, נכון?

כמה מבאס, ומאכזב  לרצות התנהגות ראויה מהילדים שלנו,
ולקבל  את ההיפך, התנהגות בלתי רצויה.
מתסכל יותר כשמסבירים שוב ושוב
ומנסים לשכנע את הילדים ,
אבל או אין הקשבה…. או נוצר ויכוח גדול והרבה כעס ,
אווירה בבית של לחץ, פשוט לא נעים
ואין שיפור .

אז מה אפשר לעשות?

אשתף אתכם במקרה של ילד שההוריםאיפשרו לו לטעות
החליטו להפסיקו לכעוס עליו ,
עצרו את עצמם כדי לא לצעוק  ולא להעניש אותו,
ובמקום בחרו לפעול אחרת.
"עכשיו כשההורים שלי הפסיקו לצעוק עלי ולהעניש אותי זה כאילו יש לי משפחה אחרת,
אתמול , כשההורים קראו לי לאכול איתם , לא רציתי לבוא
אבל ההורים אמרו לי מראש , שזו החלטה שלי אם לבוא לאכול עכשיו
אבל גם אמרו לי  שאם לא אוכל יחד איתם  אצטרך לחכות עד לארוחה הבאה,
גם אם אהיה רעב, רעב מאוד…. הארוחה הבאה תהיה הפתרון לרעב שלי.
לא היה אכפת לי ולא באתי לאכול כשקראו לי.
מאוחר יותר  הרגשתי בבטן שאני רעב מאוד…..
וכמה שבכיתי וצעקתי וביקשתי שיתנו לי לאכול כי אני רעב…. לא עזר
ההורים עמדו במילה שלהם. (ולא כעסו, וגם לא אמרו לי אמרנו לך…..)
היה לי קשה…… והם לא ויתרו לי….
ואני הבנתי, שלהחלטה שלי לא לאכול יש תוצאה… אני הייתי רעב.
בדרך הקשה למדתי ,ובלית ברירה חיכיתי  עד לארוחה הבאה,
היום אני יודע מה אני צריך לעשות כדי לא להרגיש רעב,
ניסיתי כמו שאני רוצה….. והיה לי כול כך קשה……
היום  אני מסכים יותר להקשיב לאבא ואימא,
כשהם מציעים לי את ההצעות שלהם,
אני גם יודע שההורים לא יריבו איתי ולא יכעסו עלי
אם אחליט להתנהג כמו שאני רוצה גם
אם התוצאות יהיו קשות לי…

אני  עדין עושה טעויות,
ומתמודד עם תוצאות, ולומד מהן  הכי הרבה,

היום, הרבה יותר כייף בבית, ואני מרגיש שאבא ואימא סומכים עלי שאני אלמד בדרך שלי…"

רוצים לדעת איך לפעול נכון כדי שגם הילדים שלכם ירגישו שאתם סומכים עליהם?
מזמינה אתכם להצטרף  אלי וללמוד בסדנת הורים מיוחדת   מה ניתן לעשות
נתראה בסדנה
דבורה עידן

עונשים משפיעים על התנהגות הילדים

עונשים משפיעים על התנהגות הילדים

עונשים- והשפעתם על ההתנהגות הילדים

הורים בוחרים בגישה של עונשים  כדי להשיג משמעת, כדי ללמד את הילדים  מהו  גבול ומהי התנהגות טובה,
מתברר  שעונשים משפיעים על התנהגות הילדים – אך לא בדיוק בכיוון שרוצים. 

הילדים ממשיכים בהתנהגות המפריעה , ובעצם יש הסלמה בהתנהגות  הרעה.
ההורים  מוצאים עצמם בעימותים עם הילדים, מתוסכלים מחוסר היכולת שלהם להשפיע
ומדוע?
כי הילדים למודי העונשים כבר מצפים  לשמוע מההורים איזה עונש חדש המציאו,
ולא אכפת להם להיענש? הם עצמם יגידו להורים "אז תעניש אותי"

העונש מתגלה כאמצעי הפחדה  ועצמתו תלויה במידת הכעס של ההורים.
אך אינו מלמד את הילד מה לעשות אחרת בפעם הבאה בסיטואציה דומה?

 

העונשים משפיעים על התנהגות הילדים , התוצאות  שעונשים משיגים :

  • פגיעה בהערכה העצמית של הילדים
  • פגיעה בערך שלהם והשפלתם.
  •  אווירה של מתח, כעס ומרירות.
  •  הורים מתוסכלים  ומאוכזבים
  • פגיעה בתקשורת שבין ההורים לילדים

 

העונשים  לא משפיעים על התנהגות הילדים , מה כן ?

מסתבר שלכול פעולה בעולם יש תוצאה
גם להתנהגות הילדים יש תוצאות,

תוצאות אלו הן השיעור האפקטיבי  היחיד שמשפיע על התנהגות הילדים .

איך התוצאות מלמדות ?
במקום להמציא עונש משפיל ופוגע  שאין לו קשר להתנהגות שהילד התנהג
מתאמנים בהמצאת תוצאות  בשלושה שלבים.
זה הרבה יותר פשוט וקל  וגם יותר נעים

שלב אחד – מתכננים מראש

1.  מחליטים מה חשוב לכם, מה אתם רוצים (איפה, מתי, איך ,כמה)
2. מתכננים (תוצאות)מה יקרה אם  הילדים לא יתנהגו לפי מה שחשוב לכם.
3. התוצאות שהמצאתם חייבות להיות מחוברות באופן לוגי למעשה של הילד שלכם.
      דוגמה להמחשה בלבד:
     הורה שחשוב לו שהילד יאכל אחר הצהרים סוכריה אחת .
הילד לא מקשיב ופותח את ארון הממתקים ולוקח ממתקים בלי סוף….
התוצאה למשל יכולה להיות ,

    שאם ייקח עוד ממתק  תיקחו את הממתק ממנו. (רואים כמה זה פשוט?)

שלב שני – שיתוף הילדים בתכנית

קובעים זמן מתאים  לשיחה , ומודיעים לילדים מראש  מה חשוב לכם, ואיך תפעלו מה תהיה התוצאה אם לא יתנהגו בהתאם.
התוצאות צריכות להיות הגיונית, ברורות וידועות לכולם מראש.

שלב שלישי – פועלים ללא מילים בעקביות ובהתמדה

•    סומכים על הילדים הם  יודעים להסיק מסקנות נכונות לחיים.
•    מאפשרים לילדים לפעול כמו שהם רגילים , מכבדים כול החלטה שלהם. 
•    פועלים  על פי התכנית החדשה. גם אם הילד יבכה ויכעס, זו התוצאה של ההתנהגות שלו
•    פועלים בעקביות ומתמידים
•    פועלים  בכבוד ובאהבה  לא מטיפים מוסר
•    מאפשרים  לילדים ללמוד מהניסיון של עצמם ולהסיק מסקנות לגבי ההתנהגות .

 בדרך הזו  משתנה האווירה  בבית .
 החיים הם המלמדים את הילדים לקחת אחריות על המעשים שלהם.
וההורים לא מפריעים לתהליך הלמידה אלא תומכים בילדים, ומכוונים אותם להצליח בפעם הבאה.