בת 5 ואני עדיין יושבת  בחדר שלה בלילה כדי לעזור לה להירדם.

אני רק רוצה להיות אימא "מספיק טובה" כותבת לי יונת

"הבת שלי היא בת 5 ואני עדיין יושבת  בחדר שלה בלילה כדי לעזור לה להירדם. אני עדיין מנסה להבין האם אני עוזרת לילדה או פוגעת בה?

הדילמה הזו  הציקה לי משום שכל כך הרבה אנשים אמרו לי, בגיל הזה, זו האחריות שלי לגרום לה ללכת לישון בעצמה. אז המחשבה שלי הייתה, "אני לא עוזרת לה, אני נכנעת לרצונה, שאני אהיה שם."

ואז התחלתי לדבר עם הרבה הורים  על זה, התייעצתי עם אנשי מקצוע,  ובסופו של דבר החלטתי שאני עוזרת לה יותר ממה שפוגעת בה, מפני שהיא פחדה וסבלה מסיוטים. לשמחתי, הבעל שלי עשה אותה בחירה וזה משהו שהרגיש נכון בשבילי, בשבילה … לכולנו.

ובכל זאת, אני לא שלמה עם ההחלטה . במיוחד כשאני מדמיינת האם אני עוזרת לילדה להתמודד עם הפחדים והסיוטים? האם הבחירה הזו לשבת אתה עד שתירדם  אני עושה את זה בשבילי , כי זה מה שאני יודעת ? או למען הילדה ,  עד מתי היא תסבול מהפחדים הללו? איזה כלים אני נותנת לה כדי שתצליח להתמודד איתם?

זאת שאלה שאני מוצאת את עצמי חוזרת אליה  שוב ושוב כהורה. והעניין הוא, שלא תמיד אני  יודעת  מה התשובה לשאלה הזאת.

אני בהחלט מרגישה את הלחץ והדאגה ,איך הבת שלי תתגבר על הפחדים והסיוטים, ועד איזה גיל  אני אשב  בחדר שלה כדי שתירדם?

 אני מרגישה את חוסר הביטחון שלי, אבל בשורה התחתונה עלי  לזכור שאנחנו שם בשביל הילדים שלנו, ואנחנו אוהבים אותם, והכי טוב שאנחנו יכולים לעשות בשבילם זה לחזק אותם ולעודד אותם להתמודד עם הפחדים והסיוטים שלהם בעצמם,

כשהבנתי שטובת הילדה אינה בהכרח מה שאני חושבת,  הביטחון חזר אלי פעלתי בכוונה שלמה בענייניות  ובאהבה, הפסקתי לנסות "להיות אמא טובה" בעיני עצמי,  והתחלתי להיות מספיק טובה עבור ההתפתחות של הילדה שלי, בצעדים קטנים אני מלמדת אותה מה עליה לעשות כדי להרדים את עצמה גם כשאנחנו לא לידה, "

לקבלת עוד תובנות מידע  ופירוט של דרכי פעולה יעילים לחצו כאן

דבורה עידן

מועדון ההורים "הקלות שבהורות" 

לקבלת המדריך להורות כריזמתית לחצו כאן

3 הטעויות הנפוצות שגורמות לילדים להתעקש בבכי ובהתפרצויות זעם.

התבכיינות של ילדים  זו תופעה שאי אפשר לחזות מתי או איפה היא תקרה. לכאורה  לא בשליטה שלנו, ולכן הורים רבים מתוסכלים ומרגישים חסרי אונים מול התפרצויות הזעם והבכיינות של הילדים.

החדשות הטובות,

לא הבכיינות היא העיקר, אלא מה שעושים עם הבכיינות והתפרצות הזעם , יקבע כמה חזק יהיה הבכי  והתופעות הנלוות וכמה עקשנים יהיו הילדים.

מניסיון של עבודה עם אלפי  הורים לילדים בגילאים  שונים מצאתי שקל וגם פשוט להפסיק את התופעה.

כדי להצליח, על ההורים לשנות את הגישה שלהם.

האמונה  שהבכי והיללות עם הזמן  ייעלמו, בעיקר בפעוטות וילדים צעירים,  לא תמיד מתממשת.

הפרדוקס הוא, שככול שהורים עובדים קשה יותר כדי להפסיק את התופעה, כך היא הולכת ומתעצמת.

אלה  הטעויות  שעשייתן מחזקת ומעצימה את התופעה.

•  מנסים למנוע את הבכי

בטעות  הורים  חושבים שהתפקיד שלהם  להפנות את תשומת לב הילד למשהו אחר כדי שלא יתרגז, מנסים "להסיח" את דעתו  בתקווה שהבכי וההתפרצות הבאה…. ימנעו.

רעיון לא רע! בשלב זה אולי גם  רעיון נהדר שאפילו עובד, עם זאת, ככל שעובר הזמן …

אסטרטגיה זו, מתישה את ההורים  וגם מתקשים לחזות היכן יהיה המשבר הבא….,

זה לא עובד! זה גם בלתי אפשרי!

 זה לא עובד כי הילד אף פעם לא לומד איך להתמודד עם תסכול אכזבה  או דחיית סיפוקים
כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה.

הפתרון,  לנטוש את הגישה.

•  מדברים ומרגיעים יותר מדי.

כשהבכי נשמע….רגש הרחמים נכנס לפעולה, והורים פונים לילד מלטפים ומרגיעים במילים ולאחר כמה דקות נראה שהמצב משתפר.

הבעיה , כשהורים לוקחים על עצמם את תפקיד המרגיעים הם מונעים מהילדים למצוא את דרכם להרגעה עצמית.

הרגעה עצמית זו מיומנות  שמאפשרת לילדים להתקדם ולהתפתח, בלעדיה הילדים  מתקשים להרגיע עצמם ובכל פעם שהם נתקלים באכזבה או תסכול, הם מתלוננים ובוכים לחברים שלהם, למורים  שלהם, או אפילו אליכם, בתקווה שאחרים יסדרו להם את המציאות.

•   נותנים , העיקר שלא יבכה!

איך הנתינה מאכילה  את "מפלצת הבכיינות" שמתעצמת וגוברת?

1.    ההורים  נכנעים לדרישות הילד על ידי הבכיינות וההתפרצויות  ונותנים לו את מה שהוא רוצה.

2.    הורים לא נותנים,  לא נכנעים ליללות,  אבל מעניקים  לילד אנרגיה רבה מאוד על ידי הסברים למה הוא לא  יקבל  את  מה  שמבקש. גם  במקרה הזה הילדים זוללים את האנרגיה של ההורים.

כול זמן ש"תאכילו" את הבכי וההתפרצויות, התופעה תגדל ותתעצם על חשבון  ההתפתחות האישית של הילד שלכם.

לקבלת ידע ותובנות נוספות לחצו כאן.

אני מאחלת לכם רק את הטוב ביותר.

דבורה

טיפים איך לחגוג את חג החנוכה בשמחה

לפניכם כמה טיפים איך לחגוג את חג החנוכה בשמחה

חג החנוכה הוא הזדמנות ליצור אווירה משפחתית לבנות מסורת תרבותית ערכית, וליהנות מייחד משפחתי.

כחברת קיבוץ בעבר, בין היתר הייתי גם אחראית על התרבות בכול ימי החג . זוכרת שהיה חשוב לנו לייצר 8 ערבי חג  מגוונים שהחברים והילדים משחקים, ונהנים .

(נס חנוכה  לא?!)

תכננו מראש תכנית לכול אחד מערבי החג. כול ערב תכנית אחרת,

ההתרגשות סביב העשייה, החשיבה המשותפת, הרעיונות ,  המפגשים החברתיים

העניקו לכולם הרגשה של משפחה אחת גדולה.

אם זה היה אפשרי בקיבוץ, זה וודאי אפשרי בחיק המשפחה.

הנה כמה טיפים איך לחגוג את החג  שמונה ערבים בחנוכה?

מתחילים במסורת של הדלקת הנרות ושירי חנוכה,

מתכננים מסורת ערכית משפחתית  לכול ערב מערבי החג.

אפשר לפי מספר הנרות,, או לבחור ערכים ובכול יום לייחד לערך

ורצוי לתכנן מראש תכנית חג המאורגנת בלוח זמנים ברור בשיתוף הילדים.

 אוירה של חג ושמחה סביב מאכלים האופיניים לחג, שירים קטעי קריאה וכו…. 

זו הזדמנות לפרגן בגדול לכול בני המשפחה,

ולשתף מה נקודת  האור  בכול אחד מבני המשפחה.

הבטיחו לעצמכם  חג מדהים ללא הוצאות כספיות  גבוהות

אך עם שפע הנאות משפחתיות מרגשות!

איך בונים תכנית? תמצאו במדריך המעשי המצורף כאן 

בלחיצה כאן תעברו אל המדריך

בנוסף עוד טיפים למשחק סביבון ודמי חנוכה ללא תחרות:

חומרים:

• סביבון 1
• 7 מטבעות  שוקולד של דמי חנוכה לכול משתתף
• קערה

מטרת המשחק:

• להשתעשע ליהנות לצחוק
• למלא את הקערה בכול המטבעות של כול המשתתפים
• בסיום לחלק את כול המטבעות שבקערה שווה בשווה לכול המשתתפים

מהלך המשחק

• מסבירים לילדים מה פירוש כול אות:

                       *נ =  נס   להכניס מטבע  1 לקערה המרכזית,

                       *ג = גדול  להכניס  2 מטבעות ,

                       *ה = היה  לקחת מהקערה 2 מטבעות ,

                       *פ = פה  לקחת 1 מטבע מהקערה

• מניחים קערה במרכז השולחן
• כול אחד בתורו מסובב את הסביבון
• אם  הוא מסובב על נ הוא מכניס מטבע 1 לקערה  
• אם הוא מסובב "ג", הוא מכניס 2.
• אם הוא מסובב "ה", הוא לוקח 2 מטבעות מהקערה
• ואם הוא מסובב "פ", הוא לוקח מהקערה מטבע 1

משחקים עד שכול המטבעות  של כול המשתתפים בתוך הקערה ,

מחלקים בין כול הילדים שווה בשווה את המטבעות

 נהנים  גם מאכילת המטבעות.

חג שמח!

לקבלת המדריך המעשי

איך לתכנן יחד עם הילדים את חופשת החג לחצו כאן