איך שומרים על שפיות ולא מאבדים סבלנות?

איך שומרים על שפיות ולא מאבדים סבלנות?

איך שומרים על שפיות ולא מאבדים סבלנות?

תגידו לי זה נורמלי?

שאין לי טיפת סבלנות לילדים היקרים שלי..

אני מרגישה שאני מתפוצצת מכל שטות!

הצעקות בבית יכולות לשגע…

הבכי מוציא אותי מדעתי!

אז….איך שומרים על שפיות ולא מאבדים סבלנות?

כבר אין לי כוח להקשיב לכל התירוצים שלהם למה לא….

לא רוצה יותר להיאבק… לריב….

אני מרגישה מותשת….

לחוצה

אבל לא יודעת מה לעשות…..
איך שומרים על שפיות ולא מאבדים סבלנות?

כי

כשאני רואה את המריבות וההצקות

מרגישה איך הכעס כבר עולה

וכשכבר לא יכולה לשאת את זה

אני מתחילה לצעוק, לאיים, לכעוס

קיצור

מוציאה עליהם את התסכול.

במקרה הטוב הילדים נבהלים

מהתגובה שלי ועושים את מה שביקשתי,

לרוב יש להם תירוצים ועוד בקשות…

ואין לי אוויר לנשימה….

הסבלנות נגמרת

איך אפשר שמור על שפיות

להיות יותר סבלניים, יותר אמפתיים עם הילדים ?"

במצב הזה כנראה זה בלתי אפשרי!

ולמה?

כי הילדים שלך הם חוקרים ותלמידים מעולים

הם הרי צופים בך 24 /7

הם לומדים מהר דרך התנהגויות שלך

מה הם יכולים לעשות

כדי להצליח להשיג ממך את מה שהם רוצים.

הם רואים אותך פועלת

הם יודעים מהם הנקודות החלשות שלך.

כל זה מילא…

אבל מה שמעצבן יותר

שהם מפנימים את דפוס ההתנהגות שלך

והם מטמיעים אותו בחיים שלהם.

את רואה את הצעקות שלהם?

את התפרצויות הזעם?

את חוסר הסבלנות ?

קיצור

יש להם

שיעור באיבוד שליטה.

אז מה לעשות?

בואי תראי ותפנימי

  •  שלאבד את הסבלנות זה אנושי. וזה בהחלט נורמלי
  • שלהרגיש שקשה לך  ואוטוטו מאבדת שפיות… זה בהחלט נורמלי
  • שחובה עליך  במיידי, למצוא מהי הדרך המתאימה לך
    לפרוק את הכעס. ולהירגע!
    בלי לפגוע בילדים ובטח בלי לפגוע בך
  • שלמרות שהיום אין לך סבלנות את עדיין
    אימא נפלאה ויש לך מלא משאבים פנימיים –

יש לך סבלנות, כוח רצון , אורך-רוח, יכולת הקשבה.
אלא שהיום אלה משאבים שהתרוקנו
כי את מאפשרת לילדים שלך לרוקן לך אותם

לכן את מרגישה רע עם עצמך, חסרת אונים
ותחושה של אי שפיות

אבל החדשות הטובות
את יכולה להתמלא מחדש….

  • וזה הצעד הראשון והכי חשוב שעליך לעשות 
    זה למלא את עצמך
    לדאוג לעצמך, כדי ששוב יחזרו אליך הכוחות.

 

תני לעצמך חיבוק של אהבה, הבנה וכבוד, (אם אין אני לי מי לי?)
קבלי את עצמך, כמו שאת

הנס מתרחש

כאשר תבחרי לצחוק, לשחק, להתבדח, או לשיר

כדי להפיג את המתח של הכאב המאוחסן במוחך…

  וכשתלמדי לתכנן את הפעולות שלך 

והילדים שלך יגלו,

שאת לא פוחדת ולא כועסת,

ושאת מסוגלת לעזור להם בסבלנות לעבור למצב חדש.

ואז

 תני לעצמך מתנה!

 לכי ליהנות ממוסיקה , מטיול קצר ,

ממשהו שישמח אותך וימלא אותך בהנאה ובכייף.

השקיעי בעצמך!

קחי לעצמך עכשיו   – קיצור דרך  להטעין את האנרגיות שלך

קחי את  תכנית הכשרה מואצת

  ובה 6 כלים מעשיים ויעילים 

זו הזדמנות פז

 לבסס את הסבלנות שלך

וכשתתמלאי בכלים , באהבה עצמית ובהנאה

תהיה לך כול הסבלנות והסובלנות להיות עם הילדים.

התכנית התחילה ככנס להורים,
שהיה למעשה סדנה אינטראקטיבית שצולמה במלואה

ובו נבחרו הכלים החזקים והבדוקים ביותר
שכול הורה יכול ליישם, לשנות כיוון ולהצליח
כבר תוך 24 שעות לראות תוצאות

הכנס  הזה צולם במלואו – כולל סיפורי הצלחה של ההורים
כולל השאלות שנשאלו, וההדרכות שנתתי תוך כדי הכנס,

והיום גם את יכולה ללמוד ולהפיק תועלת
מהכלים הפרקטיים.
היום גם לך  יש הזדמנות להתחיל לשנות כיוון

כאן כל הפרטים

באהבה

דבורה עידן

טיפים כיצד ללמד ילדים לדחות סיפוקים מידיים

 טיפים כיצד ללמד ילדים לדחות סיפוקים מידיים

טיפים כיצד ללמד ילדים לדחות סיפוקים מידיים

 מי לא היה רוצה לדעת כיצד ללמד ילדים לדחות סיפוקים מידיים?
טיילת כבר עם הילד שלך בקניון?
מה עשית כשהוא ראה משהו שממש הוא רוצה וביקש ממך, לקנות לו ועכשיו…?

 החלטת שלא לקנות?
מיד גילית שהילד עקשן?  
שמעת  את קולו…. בבקשה בבקשה בבקשה….
או לחלופין באה  התפרצות הכעס בנוסח: "… איזה הורים אתם?
תמיד קונים רק ל…ולי אף פעם לא, לכול החברים כבר קנו… רק אתם …..?"
ומה כבר לא עשית? כבר אמרת לו שבפעם הבאה לא יבוא אתך? איימת, שאם ימשיך כך לא יקבל?

הילדים ממשיכים לדרוש, ולהתעצבן כשהם לא מקבלים עכשיו את מה שהם רוצים.
אימפולסיביות וחוסר שליטה עצמית איננה גזירת גורל, וכנראה גם לא עניין של  "אופי".
נראה,  שזה פחות או יותר חלק מהטבע האנושי לשנוא לחכות ולהמתין.

אם לנו המבוגרים קשה ההמתנה , ומבקשים מהילדים עכשיו לסגור את המחשב… עכשיו להכין שיעורים, וכו..

ילדים- קשה להם  פי כמה,
בעיקר אם לא דאגנו לאמן אותם  בדחיית הסיפוקים המיידים.

מחקרים מצאו שניתן לפתח שליטה עצמית טובה יותר.

עוד נמצא שהיכולת לפתח שליטה עצמית היא התקווה הגדולה ביותר לשינוי שיביא לרווחת האדם.

במאמר היום

נגלה איך אפשר לאמן ילדים להיות סבלניים, ולקבל את העובדה שלא כול מה שהם רוצים הם מיד יקבלו?
איך  יכולים לשאת טוב יותר תסכול, ולמצוא פתרונות לאתגרים וקושי

לפני הכול

האם שמעת על מבחן מרשמלו? אני מביאה אותו כאן רק כדי לעודד אותך
שאולי  הדרך קשה….אך יש מה לעשות, ויותר מכך חשוב  שהילדים יצליחו לדחות סיפוקים.
מה אומר המחקר?
זה מחקר מ -1960  שנערך על ידי ולטר מישל באוניברסיטת סטנפורד בניסוי כול ילד קבל מרשמלו אחד.
החוקרים אמרו לילדים, שאפשר לאכול מרשמלו אחד ברגע שבא להם ,או אם הם יחכו עד שהחוקר יחזור לחדר, הם יקבלו שני מרשמלו. 

לניסוי הזה היה המשך, החוקרים עקבו אחר הילדים בתהליך ההתבגרות שלהם וגילו ,שהילדים שהצליחו להתגבר על הדחף לאכול את המרשמלו האחד
גדלו  כבוגרים עם משמעת עצמית , היו יותר יצרניים ויותר מרוצים מההישגים  של עצמם.
ודאי ברור לך למה חשוב מאוד ללמד את ילדיך  לדחות סיפוקים.

אכן האתגר גדול

 הילדים שלך  ימשיכו בהרגלים שלהם עד שיקבלו את מבוקשם
אך הפעם עליך לשנות את ההרגל שלך כדי שהילדים
יתמידו ……אך יפתחו אורך רוח  וסבלנות בהתמודדות שלהם עם הקשיים, והכישלונות  שבדרך,
משום שהתמדה וסבלנות  הן שתי מעלות שיביאו להם תמיד הצלחות.

בעזרת הטיפים שהיום אני מביאה כאן אפשר להתחיל לאמן את הילדים

וזה מה שעושים:

  • מתחילים עם עצמנו – הדרך היחידה שאנחנו באמת יכולים ללמד את היכולת הזו ולאמן בה את ילדינו היא אם אנחנו נצליח לתרגל את ×–×” בעצמנו.

כאשר הילדים מתים לעשות משהו עכשיו אבל עליהם לחכות , אנחנו, הורים, צריכים ללמוד להמתין לחכות לדחות את הסיפוקים המיידים שלנו.

למשל, אם הילד שלך לא רוצה ארוחת ערב ורוצה עכשיו קינוח במקום. גם אם ינדנד לך יכעס ישליך עצמו על הארץ –
השיטה היעילה והמוכרת  ביותר היא להיכנע  לא?
ברגעים אלה אנו חייבים לדחות את הדחף שיש לנו והוא הרצון שיהיה כבר שקט,  הרצון להשתיק אותם מיד.
ולהכין מראש פעולות מה תעשו כדי להצליח לדחות את הרצון את הסיפוק המידי לשקט –

  • מאמנים ילדים  להודות  באמת (לא רק להגיד תודה, אלא להתכוון לכך) כי ולא כל מה שרוצים מקבלים.
    ומה שיש להם הוא  לא מובן מאליו.
    זה יקרה רק  כאשר הורים  יבינו שהתפקיד שלהם אינו לרצות ילדים, אלא לאמן אותם לפתח שליטה עצמית וסבלנות.
    הפתרון  לבכי ולתלונות של הילדים אינו בהבטחה שאם…. אז יקבל….. לכן ההמלצה להפסיק להבטיח.
  • מאמנים  אותם לשלוט ברגשות שלהם.
    עושים זאת כאשר מטפחים התייחסות לרגשות חיוביים
    כמו אהבה, שמחה, תקווה ואמונה
    ונמנעים מהתייחסות  לרגשות השליליים כמו כעס, קנאה, שנאה, ותאוות בצע  המתבטאים בבכי או בפרצוף נפגע  – ×–×” אומר שלא מתייחסים ,
    הבנת נכון- פשוט לא מגיבים. (מתעלמים מההתנהגות השלילית – אבל לא מתעלמים מהילד)
    כמובן משתפים ילדים מראש שכך תפעלו בכל פעם שהם יבכו… או יתעקשו… וכשזה קורה שוב
    ממשיכים להיות עסוקים ברוגע בעניינים שלך -  למרות הכעס והבכי שלהם.
    מלמדים אותם שגם אם  הם יתפרצו ויתנגדו, וינדנדו, הם לא יקבלו,
    שהרי אם החלטתם לא לאפשר זו  החלטה ערכית ראויה ולא סתמית "כי ככה אני החלטתי".
    רק כך הם ילמדו לנהל את הרגשות שלהם בעצמם.
    הם לא רק יהיו מאושרים ובריאים, הם גם יהיו מוצלחים יותר בחיים.(שתפו אותי כאן למטה בתגובות  איך הצלחתם לעמוד בזה בלי להתעצבן ולכעוס)
  • מאמנים  אותם לנהל את הזמן שלהם בצורה יעילה. לא הכול צריך לקרות  ע ×› ש ×™ ו .
    אולי זה אומר שהם צריכים  להכין שעורים או לעשות מטלות אחרות לפני שהם יכולים לשחק
    או לצאת לחברים,
    או כי הם צריכים לסיים  פרויקט או משימה שהם התחילו בטרם יוכלו להמשיך הלאה אל הדבר הבא.
    חשוב ללמד ילדים לעבוד תחילה  ולשחק מאוחר יותר.
    זה מעודד את הילדים  לסיים את מה שהם התחילו ולא לצפות לתוצאות מידיות.
    דחיית סיפוקים ומשמעת עצמית יועילו להם באופן משמעותי לאורך כול מסלול חייהם.
  • מלמדים  את הערך של חיסכון תוך כדי שמירה למשל, על חלק מכספי המתנות
    (או דמי הכיס שהם מקבלים) באופן עקבי, לצורך חיסכון וקנייה של משהו שהם רוצים וערכו רב. (טלפון, מחשב , אופנים, וכו..)
  • מאמנים אותם להמתין לפני קבלת החלטה לקנות משהו.
    למשל מכוונים אותם לעשות סקר שוק באינטרנט,  או בחנויות לפני ביצוע רכישה. (עושים זאת יחד אתם)
    זה מפתיע ,שילדים בעקבות סקר שוק יכולים להחליט גם לוותר על מה שרצו לקנות  או אפילו מחליטים לקנות משהו שיתרום להם יותר.
  •  מאמנים אותם להתמודד עם קשים או עם שעמום לפעמים ×–×” מרגיש כואב והרצון לעזור ×›×™ מרחמים עליהם,
    או רוצים להקל  על הקושי …. ובוחרים לעשות את ×–×” עבורם מהר ולעבור הלאה. זו גישה מוטעית שפוגעת בילד.
    הרגעים האלה שלילד קשה…הם הזדמנות עבורכם הורים להאמין בילד "שזה בסדר, הילד שלי יכול לעשות את ×–×”, והוא יצליח."
    חשוב לגייס את הסבלנות  לאמן אותו ברוגע ובנחת למצוא את הדרך שלו להצליח להתמודד עם כול אתגר.

מסקנות

חשוב ביותר לא תמיד לתת לילדים כל מה שהם רוצים ברגע שהם רוצים אותו.

חשוב גם למצוא דרך להרגיע את עצמנו כשזה קורה.

חשוב לבנות  תכנית  ברורה ומפורטת מה הצעדים שעליך לעשות כדי ללמד את  המיומנות הזו .
דחיית  הרצון לקבל סיפוקים מידיים אינה מיומנות שנופלת מהשמיים פתאום……

התפקיד שלך כהורה הוא ללמד את הילדים שלך ולאמן אותם שוב ושוב בדחיית סיפוקים (וזה לא הולך לקרות ביום אחד…)

באמצעות המודל האישי שלך, וכמובן על ידי בניית תכנית והתנסויות יומיומיות.

אף פעם לא מוקדם מדי, וגם לא מאוחר מדי, להתחיל לאמן את הילדים לדחות סיפוקים ולחכות בסבלנות.

אז מה נשאר? נכון, לפעול וליישם !

היכולת שלך ליישם  באופן מידי תאפשר לך להפיק תועלת מעשית , שתשפיע על הנעשה בבית

book3עוד כלים מעשיים, טיפים יעילים ודוגמאות תוכלו למצוא בספר שכתבה  דבורה עידן  "להעיר את ההורה הכריזמטי" ספר חובה לכול הורה, 

  שתפו  אותנו כאן בתגובות מה הטיפים שיש לכם בנושא תודה!

כיצד להגן על ילדיך מפני השפעות חיצוניות שליליות

כיצד להגן על ילדיך מפני השפעות חיצוניות שליליות

כיצד להגן על ילדיך מפני השפעות חיצוניות שליליות

את הילדים אנחנו מגדלים בעולם החשוף להשפעות שליליות של ,אלכוהול, סמים, אלימות בכל רמה.
מעשי אלימות מחרידים מהווים את המרכיבים המקובלים היום
בבידור במוזיקה, בסרטים, בתוכניות טלוויזיה, במשחקי וידיאו בספרים וברחוב.
לפעמים מגלים שלחברים של הילדים שלנו יש השפעה רעה עליהם
 יש ילדים הסובלים מהשפלה, הצקות, אלימות, חרם חברתי מבני כיתתם,
ואחרים שלומדים להתנהג התנהגות בריונית. 

ההשפעות השליליות פוגעות  בילדים שלנו, כי התנהגות שלילית נלמדת, ולעתים
קרובות זה נלמד בשלב מוקדם מאוד בחיים.

הורים מפחדים ומחפשים תשובות כיצד להגן על ילדיך מפני  פגיעות ומהשפעות חיצוניות שליליות !
אני לא מתיימרת לדעת את כל הפתרונות

אבל אני יודעת, שאם רוצים להיות רגועים יותר חייב להיות שינוי.
שינוי זה יהיה חייב להתחיל בנו ההורים, וזה צריך להתחיל אצלנו  בבית.
בדיוק כפי שילדים יכולים ללמוד להיות אלימים, הם גם יכולים ללמוד להיות נינוחים וטובי מזג.
הם יכולים ללמוד דרכים בונות לפתרון בעיות, להתמודד עם חילוקי דעות, וגם להתמודד עם כעס, השפלות וחרמות.
ילדים לומדים לעשות בחירות מושכלות, ולהחליט עם מי להתחבר, ואיך לפעול.
ילדים הלומדים מיומנויות אלה בשלב מוקדם בחיים  לומדים משהו בעל ערך עצום לשארית חייהם.

אנחנו, ההורים, צריכים לקבל את העובדה שאנחנו לא יכולים לשלוט במה שאחרים עושים,
אנחנו לא יכולים להשפיע ישירות על מה שקורה בחברה ובעולם,
אבל מה שאנחנו יכולים לעשות זה למקד את כל המאמצים שלנו כדי להשפיע על חיי ילדינו ולהבטיח
שאנחנו משפיעים עליהם בכיוון הטוב ביותר שרק אפשר.

חשוב לזכור!

לנו ההורים, יש  יכולת ההשפעה על הילדים ועל החיים שלהם,
למרות השפעות העצומות של העולם החיצון הורים,
הורים שיודעים מה לעשות כדי להשפיע על הילדים בנחת ובאהבה,
עסוקים בזריעת הזרעים המתאימים, שלאורך הדרך יצמחו  ויניבו ילדים מאושרים ממושמעים ועם ביטחון עצמי.
אלה ההורים אשר מטפחים את הילדים ומלמדים אותם את המיומנויות כדי להגן על עצמם מפני השפעה שלילית שתיקרה בדרכם.

כהורים, עלינו לשאול את עצמנו מה חשוב לנו ואיזה ילדים אנחנו רוצים לגדל.
ולבדוק האם אנחנו יודעים בדיוק מה עלינו לעשות כדי להשיג את היעדים שלנו בגידול הילדים.
האם אנחנו מעבירים לילדינו מסר ברור?
האם אנחנו מלמדים אותם ומכוונים אותם לקבל החלטות ולקחת אחריות על התוצאות?
האם אנחנו יוצרים תקשורת של קרבה ואהבה עם הילדים כך שהם רואים בנו כתובת לספר לנו על המצוקות שלהם בלי פחד מהתגובות שלנו?

לפניכם 6 עקרונות פעולה בסיסיים שישפיעו באופן חיובי על גידול הילדים:

  1. הורים הם המודל אותו הילדים מחקים.
    רצוי לשמש לילדים שלנו דוגמה חיובית, בהתנהגות אדיבה ומכבדת, בדיבור בנחת, וגם להיות מודל לחיקוי מדיה טובה.
    ילדים לומדים ממה שהם רואים, אם דברים שאינם לרוחנו מכעיסים ומתסכלים אותנו ומגיבים באלימות פיזית או מילולית למצבים. מה נוכל לצפות מילדינו?
  2. הצטברות של תסכולים כעסים ואכזבות יכולה להביא להתפרצותם בדרך אלימה,
    כדי למנוע את האלימות יש לעודד ילדים לדבר על תסכולים ומועקות.
    הורים יכולים לשמש דוגמה אישית לילדיהם כשהם עצמם משתפים את הילדים בקשיים שלהם. (במידה המתאימה)
  3. רצוי  להיות ערים וקשובים למצוקותיהם של הילדים. התנהגות אלימה היא תוצאה של כעס ותסכול, חשוב לדעת שהרבה פעמים ילדים מספרים, כמיטב יכולתם,
    אבל לפעמים אנחנו תופסים אותם כשקרנים, חושבים שהם ממציאים או מגזימים.
    הקשיבו להם, אל תבטלו ואל תזלזלו בהם.
    לפעמים לחברים של הילדים  יש השפעה רעה עליהם. אל תעבירו ביקורת על הילד השני בבית.
    בני נוער, בעיקר,  לא רוצים שהורים יתערבו, כול התערבות  יוצרת בעיה אצל הילד כי עליו  לבחור בין נאמנוות לחברים ובין נאמנות להורים.
    החוכמה,  מתוך יחסי הערכה והידידות לאפשר לילדים להמשיך לספר לכם ולשתף .
    להקשיב בנחת לסיפור גם אם הוא מפחיד, מרגיז, מלחיץ…. ואתם רוצים להציל את הילד….. להיות רגועים.
    ומתוך השיתוף חשוב ללמוד איך לגלות את המצוקות מבעוד מועד כדי לעזור לילדים, בעזרת שאלות מכוונות  למצוא דרכים לצאת מהמצוקה .
  4.  שיחה על טהרת השאלות עם ילדים על אלימות שקורית בגן, בביה"ס ובחברה ,
    יכולה להתבצע רק כשההורה איננו מפחד, או לחוץ, אלא כשהוא  מבין שעליו לנהל את הפחד והרצון להציל את הילד
    כדי להיות פנוי להקשיב לילדים במטרה לעזור להם למצוא דרך אחרת להתמודד עם המציאות אליה נקלעו , ולהצליח להשיג את רצונם.
    (השאלות ששואלים את הילדים הן מכוונות קדימה, מה יעשו בפעם הבאה, מה עוד יכולים לעשות?)
    וכך מאמנים את הילדים לחשוב על פתרונות חלופיים.
    הילדים שלנו (ובמיוחד בני הנוער שלנו) זקוקים נואשות לאוזן קשבת.
    הם משתוקקים לדעת כי הם יכולים לדבר איתנו על כל דבר, אפילו נושאים קשים כמו אלימות, סקס וסמים. (בלי שניכנס לפניקה..)
    כשהילדים שלנו מספרים על משהו מזעזע שקשה לשמוע,
    אנחנו צריכים להיות זהירים כיצד  מגיבים.
    במקום להיכנס ללחץ ומיד להתרגז או להפנות אצבע מאשימה,
    רצוי לשאול שאלות עדינות,שאלות מקדמות, שיפתחו דיאלוג בעניין.
    (להבין מה עובר על הילד או הנער … ואיך הוא חושב שיוכל להתמודד בהמשך אחרת.)
    הילדים שלנו צריכים לדעת שאנחנו באמת  מאמינים בהם, ובאמת מעוניינים להיות לצידם כשהם נאבקים או  כשהם עומדים מול פיתוי.
  5. מודעות של הילדים להתפרצויות ולתגובות אלימות של עצמם, (בדרך כלל תגובות אלימות באות בצורה ספונטנית או אימפולסיבית),
    תעזור  לפתח גם תגובה אחרת שתבלום את ההתפרצות הבאה.
  6. מעודדים ילדים  לשחק משחקים של יחד ושיתוף פעולה לעומת משחקי תחרות בהם יש מקום רק למנצח אחד, ומעוררים כעס ומריבה.
    (ניתן להפוך משחקי תחרות למשחקי שת"פ)
    הופכים פעילויות מדיה לפעילויות אפקטיביות.
    מומלץ לקבוע  את הרגלי הצפייה בבית , להיות  עם הילדים  מול הטלוויזיה
    כך שתוכלו לשוחח ולהוציא גם מהחיסרון שבתכנית את היתרון, זו דרך ללמד ילדים צפייה ביקורתית.

 אהבתם? שתפו את המאמר כדי שהורים רבים אחרים יהנו ילמדו ויעזרו לילדיהם.

איך ללמד את הילדים לשלוט ברגשות שלהם?

איך ללמד ילדים לשלוט ברגשות שלהםמי לא רוצה שהילדים שלו ילמדו לשלוט  ברגשות שלהם?
מספיק שאנחנו אומרים לא לילדים…..
ומיד רואים את התגובה הרגשית שלהם מתפרצת בעצמה.
אנחנו רוצים ללמד ילדים שהם  לא יכולים לרוץ לכביש, או שאין לזרוק את האוכל שלהם אחד על השני, או שלא יכו את האח התינוק.
אבל כשמלמדים את הילדים מה מותר ומכוונים ומגבילים התנהגות שלהם,
אין זה אומר שאנחנו צריכים להציב גבולות על הרגשות שלהם.

למעשה, אין לנו אפשרות לשלוט ברגשות של הילדים שלנו,
ובוודאי לא לכפות עליהם לא להתפרץ בכעס או לא להתרגז…,
בואו נודה בזה, זה יכול להיות קשה לכולנו לנהל את הרגשות שלנו,
כולם מאבדים שליטה מעת לעת.

ובכול זאת התפקיד שלנו הוא ללמד את הילדים  לווסת את הרגשות שלהם ולשלוט בהם.

מה פירוש ללמד את הילדים לשלוט ברגשות שלהם?

פירושו להיות מסוגלים לחשוב באופן יעיל ומובנה
מה עליהם לעשות כדי להתמודד עם הרגשות.
אנו רוצים שהילדים יחוו  את הרגשות השונים, אבל שלא יהיו שקועים ברגשות.
למה הכוונה?
ילד וודאי יכול להרגיש מיואש , מאוכזב  או מתוסכל אבל לא לוותר;
יכול להרגיש חרדה, אך לא להישאר בבית ;
יכול להיות  נרגש אבל לא להיסחף בהתלהבות שלו,

במילים אחרות  עלינו ללמד את הילד לפתח שיפוט נכון בקבלת החלטות וכלים להתמודדות.

טיפים איך ללמד את הילדים לשלוט ברגשות שלהם:

  • יש להיות רגועים
     בדרך בה אנחנו מנהלים את הרגשות שלנו ובעיקר את  "ההתפרצויות" שלנו כאשר הילדים מתריסים ותוקפניים אנחנו המודל של ילדינו.
    כשהם לוחצים על הכפתורים שלנו ,
    יש ללמוד מה לעשות כדי להישאר רגועים  ביותר עם הילד שלך.
    הורה רגוע שמצליח לשמור על קור הרוח ועל השפיות הוא הורה יעיל יותר.
    שליטה עצמית ברגשות זו מיומנות מהחשובות  ביותר בחיים ,
    היא אחד הדברים החשובים ביותר שהורים יכולים לעשות עבור הילדים שלהם.

           שאלות שמושיות  שכדאי לשאול את עצמנו:

    1. איך אנחנו מתנהגים כשמרגישים מלאים בכעס או לחוצים?
    2. מה  הכפתורים הרגישים שלנו? (כלומר, מה בהתנהגות של הילדים מכעיס אותנו?)
    3. מה אפשר לעשות כדי לשמור על עצמנו רגועים?

כשלומדים מה לעשות כדי לעצור …..ולא לפעול כועסים,  הילד לומד לווסת ולשלוט ברגשות שלו. (רובנו עדיין עובדים על זה!)

  •  הילד, גם אם התנהג "נורא" הוא עדין הילד היקר והאהוב שלנו.
    ילדים צריכים להרגיש שאנחנו אוהבים אותם ללא תנאים.
    כאשר שמים לב  לילד שלנו  (ולא לבעיה שנוצרה, או להתנהגות הפסולה)
    הדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא לקבל את הילד והרגש שלו,
    להתחבר אליו וליכולות שלו.
    כאשר הילדים מרגישים שאנחנו סומכים עליהם ומאמינים בהם  הם  ירצו לשתף פעולה
    וימצאו איך בפעם הבאה להתנהג אחרת.
  • מקבלים את הרגשות של הילד שלנו, גם כאשר הם לא נוחים (, אכזבה, תסכול, כעס והתפרצות זעם).
    הדרך היעילה ביותר ללמד ילדים לשלוט ברגשות
    היא כשמקבלים בהבנה את הרגשות ולא מתייחסים אליהם כאל "קטסטרופה",
    שהרי בחיים יש מצבים, שמאכזבים או דברים שלא הסתדרו כמו שרוצים .
    כאשר הילד מאוכזב….תגובה אמפתית (לא מרחמת) מלמדת את הילד,
    שהוא יכול להרגיש  מאוכזב, מתוסכל וכו… אבל אלה  לא רגשות מסוכנים.
    והוא לומד לקבל את הרגשות הללו ולעבד אותם כשהם באים,
    הילד לומד שההורה  מבין אותו, וסומך עליו, שידע לקום מהמצב
    ולכן הוא נוטה יותר לשתף פעולה.

הוא לא צריך לצעוק כדי להישמע.
התמיכה האמפתית עוזרת לילד ללמוד שהוא יכול לחיות עם רגשות שליליים ויש דרך לקום ולהתחיל מחדש,
לחפש את הפתרון שלו לבעיה,
לקחת אחריות לתוצאות של המעשים שלו,
ולא להיתקע  בעמדות של ההאשמה, ויכוח והכחשה.

  •  מסייעים לילד להרגיש בטוח מספיק כדי להרגיש את רגשותיו, גם בזמן שאנו מגבילים את מעשיו ולא נותנים לו לפגוע.
    הילד הכועס איננו אדם רע , הוא אדם צעיר שמרגיש פגוע.
    בסיטואציה עצמה ילדים אינם שולטים ברגשות שלהם, הם מתפרצים.
    אם אתה  , ההורה, יכול להישאר רגוע,
    הילד שלך ירגיש בטוח מספיק לבטא את הדמעות את הכעס או תסכולים ו/או הפחדים שמתוכם הוא פועל.
    התפקיד שלנו ברגע זה לאפשר לו לבכות וכו..
    לאפשר לו  את המרחב של הזמן הדרוש לו כדי שיצליח להירגע מעצמו.

מה ילמד הילד מהתגובות שלנו?
הוא ילמד שאין רגשות רעים, אלא  הם  חלק מהעושר של להיות אנושי.
שאולי אין לנו בחירה לגבי מה שאנחנו מרגישים,
אבל תמיד יש לנו בחירה לגבי האופן בו אנו בוחרים לפעול.
ככול שמרגישים נוח עם הרגשות, זה מאפשר יותר שליטה עצמית.

יש לך שאלה דילמה, זה הזמן ליצור פגישה אישית עם דבורה

למה לא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה

למה לא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה

למה לא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה

בגנים ובכיתות יסוד נוהגים להשתמש בשיטת הפרסים והתגמולים כדי לעודד את המוטיבציה של התלמידים .

מחקרים שבדקו את היעילות של נתינת תגמולים לתלמידים, שעמדו בציפיות של המורה או הגננת גילו,
שלא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה כי מתן תגמול בתמורה להתנהגות טובה הוא טעות.
אמנם  יש לתגמול השפעה המשפרת את ההתנהגות בטווח הקצר.
אם רוצים שיפור של ממש בהתנהגות , יש להתמקד ולטפח מוטיבציה פנימית, ולעזוב את התגמולים הפרסים וה"שוחד"

 הנה הסיבות למה לא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה:

1. התגמול בנקודות  או במתן פרס  או כסף  הופך למניע העיקרי של הילד.

התגמול מלמד ומאמן את הילדים , להתנהג התנהגות ראויה, כי  הם רוצים לקבל את התגמול שישלמו להם על זה.
מהר מאוד הם   מגיעים למסקנה הגיונית, שהתנהגות טובה חייבת להיות משהו קשה או ראוי לציון.
אחרת, למה הם יתוגמלו על זה?
זה למעשה הופך התנהגות טובה למאמץ שהילדים צריכים להשקיע, כי אחרת הם לא יתוגמלו עליו.

2. תגמול הופך עם הזמן  לזכות.

כאשר מציעים  תגמולים בתמורה להתנהגות טובה,
הילדים יוצרים עם הזמן  תחושת זכאות מוזרה. הם מרגישים שמגיע להם  לקבל משהו כשהם עושים מה שמצפים מהם.
זה גורם להם להאמין שהם מתנהגים טוב  בשבילך, ובכך הם חייבים לקבל משהו ממך בתמורה להתנהגות הטובה.
אחרי הכול, אם הם מקבלים פרס על ×–×”, ×–×” לא בגלל שהם פעלו למען עצמם…..

3.  גמולים פוגעים  במוטיבציה הפנימית להתנהג היטב.

להיות מתוגמל על התנהגות טובה מוזיל את ערכם האמתי של הילדים בעיני עצמם.
במקום לפתח את הרצון והמוטיבציה הפנימית , להתפתח ולהתקדם, להיות טוב יותר ממה שהייתי עד היום,
מתאמנים הילדים  במשא ומתן ובסחר במוטיבציה חיצונית.

4. תגמולים מובילים  ליותר ויותר ויותר……תגמולים

כאשר יש תג מחיר על התנהגות טובה על ידי מתן תגמולים,
הילדים  לומדים לדרוש תשלומים גבוהים יותר ותכופים יותר.
התגמולים לא רק שאינם יעילים בטווח הארוך, אלא הם נחלשים לאורך זמן.
תגמולים שעבדו בעבר, והיו מרגשים ומהנים עם הזמן  מאבדים מהעניין וההנאה….
לכן, כדי שעדין ימשכו את הילדים להתנהג התנהגות ראויה צריך להמשיך ולהגדיל את התשלום או את התדירות של הגמול.

  לא צריך לתגמל ילדים על התנהגות טובה, כי  הפרס הוא הילד עצמו:

הפרס האולטימטיבי הוא הילד עצמו וההתנהגות שלו
התנהגות טובה היא גמול בפני עצמו,
כי היא מציעה לילדים כבוד עצמי, ביטחון עצמי, ואת התחושה הנפלאה של המשמעות והערך העצמי.

כדי ללמד ילדים לפתח  את הרגשות האלה, זה חייב לעורר משהו בתוך לבם שגורם להם לרצות להשתפר.
יש ללמד את הילדים  להתנהג התנהגות טובה
כי כך הם  זוכים ביותר אהבה, ביותר זמן איכות עם מי שהם רוצים,
הם יותר אפקטיביים להשיג לעצמם את היעדים והרצונות שלהם,
הם מתאמנים בערכים טובים שנבנים מבפנים החוצה.
ניסיונות לקצר את התהליך הזה על ידי מתן תגמולים מול ילדים
הם במקרה הטוב לא יעילים, ובמקרה הרע לא מועילים.

 איך מתגמלים ילדים על התנהגות טובה?

במקום לתת להם תגמולים, חשוב להיות לידם,
לראות את ההשקעה שלהם  ולשבח את המאמצים שלהם בכנות.
 להראות להם את היכולת שלהם להצליח
לתמוך בהם על ידי שאלות מקדמות להצליח בפעם הבאה.
ולעודד אותם לנסות ולהתנסות שוב ושוב,
עד שהם אוהבים את ההתנהגות שלהם כי היא הביאה אותם לתוצאות הרצויות.

לשבחים כאלה  יש את הכוח להניע ולשנות את ההתנהגות.
זה הפרס הטוב ביותר שאנחנו ההורים יכולים  לתת לילדים.

אשמח לקרוא כאן תגובות שלך
ותודה לך על שיתוף המאמרים שלנו באמצעות כפתורי טוויטר ופייסבוק בהמשך.