חזרה לשגרת לימודים בבית הספר

חזרה לשגרת הלימודים בבית הספרחזרה לשגרת לימודים בבית הספר

  זה הזמן להתארגן לקראת החזרה לבית הספר.
בכל מצב חדש, כל הילדים (וההורים גם) זקוקים לזמן כדי להסתגל, להכיר את הדרישות את הכללים ובעיקר מה יש לעשות כדי להצליח.
לוקח זמן ללמוד מה חשוב לעשות כדי להשתלב בסביבה החדשה שלהם.


למרבה המזל, ישנם צעדים שהורים יכולים לעשות כדי לעזור לילדים להצליח.
וכדאי  לכול הורה ללמוד אותם
כדי לעזור לילד  להתחיל התחלה טובה ביותר את שנת הלימודים הנוכחית.

צעד ראשון:

לפני הכול כדאי להסיר  מהלב דאגה ופחדים, ומהראש להסיר כול מחשבה של ספק  ביכולות שלכם או של הילדים בשל  ה"בעיות".

צעד שני :

לגייס את האומץ להאמין בילדים וביכולות שלהם להתמודד היטב למרות הקשיים והבעיות . להאמין שהילדים מסוגלים  ליהנות ולהצליח!! להורה יש תפקיד חשוב  והוא להאמין בהם, לסמוך עליהם  ולעזור להם למצוא בתוכם את הדרך ואת היכולת שתביא אותם להתמודד הכי טוב עם הקושי של עצמם.

צעד שלישי:

לפנות זמן איכות עם הילד כדי לגלות  מה הוא מצפה מבית הספר השנה? מהחברים?  מעצמו?

צעד רביעי:

חשוב חשוב ! לעזור לילד להיכנס לשנת הלימודים עם יעדים ותכנית למידה אפקטיבית, איך הוא מתכוון להצליח בשנה הקרובה. (היעדים והתכנית הם של הילד ולא של ההורה)

הכלי שיעזור לך הוא "שאלת שאלות"

למשל: חשוב שהילד שלך יהיה מודע לכך שלבית ספר הולכים  כדי ללמוד. מה זה אומר ?

שבית הספר הוא מקום העבודה של הילדים, והמשכורת על העבודה היא הציונים. הציונים הם הערכה של המורה את מה שהוא עושה בשיעור, לכן שאלו את הילד: מה ההישג שהוא רוצה לקבל בתעודה? ואיך הוא יכול  להגיע לכול הישג שיחליט עליו?  מה עליו לעשות  בכול שיעור כדי להתקדם ליעד שהוא רוצה,  (גם אם אם קשה לו, יש לו בעיות או הוא מאוכזב כי לא הצליח, ) כך שהמורה יראה ויעריך את העשייה שלו.

צעד חמישי:

כדאי להכין עם הילד מעין תעודה ובה רשימה של כול המקצועות – תשאלו איזה ציון הוא רוצה לקבל בתעודה? כתבו  עם הילד את הציונים ליד המקצוע ותלו את  ה"תעודה", במקום שהילד יראה את היעד שלו בכול יום.

 

חזרה לבית הספר עם טיפים מעשיים לבוקר בלי כעסים 

 הורים רבים מתארים את הבוקר כאחד הזמנים הקשים ביותר של היום עבורם וגם עבור הילדים שלהם.  קל להבין את המאבקים והלחץ כאשר בזמן קצר יש לדאוג שהילדים יתלבשו, יאכלו ויצאו בזמן מהבית עם כל שיעורי הבית הנדרשים ועוד, כדי ליצור אווירה אחרת של בוקר ממליצה לתכנן מראש את שגרת הבוקר שלכם הורים

חשבו  על מה שקורה בבוקר בבית שלכם. תארו בכתב מה הייתם רוצה שיקרה בבוקר. מה אתם עושים או לא עושים שמונע מזה לקרות? מה אתם יכולים לעשות אחרת כדי  שהשינוי ייכנס לתוקף? רשמו את האפשרויות שיעזרו לכם להצליח. האם זה הכול?  בטוחים?  מה עוד אתם יכולים לעשות? שתפו את הילדים בתכנית הבוקר שלכם ואיך תנהגו בבוקר כדי לצאת בזמן עכשיו זה תלוי בכם …

עוד טיפים שכדאי לשלב בתכנית שלכם

  •  העירו את  הילדים עם הצהרה חיובית שאינה דורשת תשובה, ולא בשאלה שעלולה לעורר תגובה ממורמרת (או גרוע מכך) 
  •   אם טלוויזיה ומחשבים מסיחים את דעת הילדים שלך בבקרים דאגו לא להדליק אותם 
  •  פירות בבוקר, או יוגורט  טובים בדיוק כמו קערת הדגנים.
  •  עודדו את הילדים,  גם אם הילדים מתמהמהים, מורחים את הזמן, עזרו להם להצליח במשימות ההתארגנות של הבוקר
  • תנו לילדים ללמוד מה ההשלכות של המעשים שלהם ,כמו למשל מה קורה אם המחוג הגדול מראה כבר את הזמן  שהגדרתם מראש ליציאה שלכם לעבודה , והם לא לבושים עדין ואתם יוצאים בזמן לעבודה…. אל תבזבזו את האנרגיה שלכם על מריבות.  
  • שמרו על אנרגיה חיובית, והיו עסוקים בליצור לכם יום נפלא.

 

יכולת שלך ליישם  באופן מידי תאפשר לך להפיק תועלת מעשית , שתשפיע על הנעשה בבית

book3עוד טיפים יעילים, תובנות, דוגמאות וכלים מעשיים  תוכלו למצוא בספר שכתבה  דבורה עידן  "להעיר את ההורה הכריזמטי" ספר חובה לכול הורה

  שתפו  אותנו כאן בתגובות מה הטיפים שיש לכם בנושא?

כיצד להסביר מוות לילדים צעירים

כיצד להסביר מוות לילדים צעירים

כיצד להסביר מוות לילדים צעירים

ילדים נולדים ללא פחדים ובוודאי ללא  פחד ממוות.

 למעשה, רוב הילדים הם מבחינה רגשית חזקים ורוצים ללמוד על החיים וגם על מוות.

האמת עוזרת להם להבין מה אמתי ומה דמיוני. בדיוק כמו מבוגרים, ילדים  מסוגלים

להרגיש כאב, להתאבל, ולגדול ולצמוח מהמקום הזה.

גם

באופן טבעי, אנחנו מנסים להרחיק את ילדינו מחשיפה לאירועים של מוות ואובדן.

אלא שלעיתים ילדים צריכים להתמודד עם אובדן, כי הוא חלק מהמציאות 

למעשה, היכולת של הילדים שלנו לשאת את האובדן ולצמוח ממנו באופן שיתפתחו כראוי בהמשך,

תלויה  בהתנהגות המבוגרים המקיפים אותם.

הילדים צופים במבוגרים ואת כל הפחדים  החששות  והדאגות סביב מוות הם לומדים

מהתבוננות בהתנהגות של המבוגרים שבסביבתם ומחקים אותה.

לכן חשוב להתבונן  בהתמודדות שלנו עצמנו, ביכולת שלנו לשאת את האובדן ולהתגבר עליו.

 לטובת הילדים, חשוב ביותר שהם יקבלו מידע אינפורמטיבי באופן קצר, קונקרטי אך ברור, פשוט וכן .

 מתן הסבר אמתי ואמין למה שקרה.

חשוב  להאמין בילדים ולסמוך עליהם,  לא  לחשוש שיקרה להם משהו, ולא להגן עליהם  מפני גסיסה ומוות. או להגן עליהם מפני החיים .

כבר  בגיל הרך ילדים תופסים את המוות

ילדים צעירים מבינים  עובדות הכי טוב. הם חושבים במונחים ספציפיים וקונקרטיים.

כאשר מוות מוסבר כ" שינה "או" מסע ארוך ", הם יכולים לצפות שהנפטר יתעורר או יחזור

 ילדים צעירים מאוד רואים מוות כהפיך, הם עשויים לשאול: "מתי סבתא תחזור?" ייתכן שתצטרכו להסביר שוב ושוב,

"סבתא מתה. זה אומר שהיא לעולם לא תשוב לחיות אתנו,  אבל אנחנו תמיד נזכור אותה".

ילדים צעירים שואלים שאלות על המוות שוב ושוב. הם  מדענים קטנים ולכן הם צריכים ללמוד את העובדות על המוות ולוודא שהעובדות אכן  נכונות.

לפעמים זה מועיל להזכיר לילד שצפה במקרי מוות אחרים בטבע, כמו מוות של  חיות מחמד, חשוב ללמד ילדים שמדובר בחלק טבעי ממחזור החיים.

עודדו את הילד לשאול שאלות, כך שאתם תוכלו להבין מה המחשבות שלהם, ותוכלו להגיב לחששות שלהם.

גם אם קשה לנו להתמודד עם הנושא בעצמנו,  עלינו שלב ראשון להירגע.

כי מהמקום הלחוץ  והפוחד שלנו קשה להסביר לילדים קטנים איך פתאום נעלמים אנשים יקרים מהעולם, ולתמיד –

טיפ חשוב!

 אל תהיו עסוקים בקשיים שלכם היו קשובים לילדים שלכם לשאלות שלהם ולרצון שלהם ללמוד ולדעת.

ילדים צעירים נוטים להאמין שלמחשבות או לרגשות שלהם יש כוח והשפעה על אחרים, למשל,

אם ילד כעס על אמו לפני מותה הוא עשוי להאמין שהוא אחראי למות.

 יש ילדים הזקוקים לדרכים פיסיות, מוחשיות, כדי לחוות ולהביע צער.

 טכסים כגון ביקורים, לוויות, אזכרות והם יכולים לעזור לעכל , להבין ולחוות.

ילדים מקבלים את האמונות הדתיות של הוריהם. אמונה בחיים שלאחר מוות בדרך כלל מנחמת את הילדים אם הרעיון שהיה חלק מהאמונה הדתית שלהם לפני המוות.

 איך לספר  לילד שמישהו מת?

  • מישהו שקרוב לילד צריך להיות זה שיספר לו  על "המציאות החדשה"
  • כדאי לבחור מיקום שבו לא יפריעו.
  •  הישארו עם העובדות הידועות.
  •  חשוב להיות קונקרטיים – יש להימנע ממונחים מטעים כמו "היא ישנה." "היא בשמים" ועוד… הסבירו  מוות  במונחים פשוטים של תפקוד פיזי,
    אפשר להסביר, למשל, כי "עכשיו שהסבתא מתה, הגוף שלה הפסיק לעבוד. היא לא יכולה לדבר או ללכת או לאכול או לראות עוד והיא לא מרגישה שום כאב."
  • לאפשר ולעודד את התהליך של האבל. אבל הוא חלק חשוב בריפוי. ילדים רואים ומצלמים את ההתנהגות של הסובבים אותם,
    ולומדים שזה נורמלי לבכות ולהרגיש עצוב. היזהרו לא להפחיד את הילד  עם צער מוגזם גסיסה ומוות. הימנעו מהסברים מיגעים.
  • הימנעו  מביטויים "מרככים" כמו "הזמן יעשה את שלו" או "הכול יהיה בסדר". הילד לא יכול להבין אמירות כאלה. זה  יכול רק לבלבל אותו.
  • פשוט תהיו עם הילד בלי פחד. אפשרו  לילדים  לשאול שאלות וענו  בצורה בהירה ועובדתית ככל האפשר.
    אם אינכם  יודעים, אז תגידו שאינכם יודעים, ושאלו את הילד מה הוא חושב.
  •  הקשיבו בנחת  – חכו בסבלנות לתשובה. לפעמים זה לוקח זמן עד שהילדים מבינים מה קרה.  לפעמים ילדים  זקוקים לזמן כדי להגיב לידיעה.
  • עזרו  לילדים לזכור את האדם שמת. דברו אתם  על היחסים הטובים שהיו לו עם האדם שנפטר,
    דברו על הזמנים היפים והטובים שהיום וגם העלו  זיכרונות משותפים באמצעות תמונות.

בהערכה ואהבה

 

מה לעשות כשהילד שלך מתלונן "משעמם לי"

 

מה לעשות כשהילד שלך מתלונן משעמם לי

מה לעשות כשהילד שלך מתלונן "משעמם לי"


ילדים מתלוננים שמשעמם להם לא רק בחופש הגדול.
אחת השאלות שמטרידות הורים היא מה לעשות כשהילד שלך מתלונן "משעמם לי"

פנתה אלי אחת האימהות שנמצאת במועדון ההורים באינטרנט ה"קלות שבהורות"
שלפני החופש כבר תכננה את החופש של ילדיה במסירות רבה
עבדה  על כול  הפרטים הקטנים בנתה לוח פעילויות לחופש.
יצרה חופש מלא בפעילויות מגוונות, יצירה בבית, טיולים , נסיעה לים , ביקור במוזיאונים יציאה לפארק שעשועים מדי פעם.
רוב היום הילדים נמצאים לידה
חלק מהזמן מחייכים , רוב הזמן הם מתלוננים שמשעמם להם
ונראים זועפים ולא מרוצים….
האם תופעה זו מוכרת גם לך?

לאור התיאור המלא בפעילויות ועשייה שהאימא דאגה לתת לילדיה
שאלתי את עצמי האם חופשת קיץ עמוסה בפעילות לא מפספסת את העיקר?

 אחת ההנאות של חופשת הקיץ הארוכה הוא שחרור מהעומס של הגן ושל בית הספר.
ח ו פ ש !!
כילדה אני זוכרת היטב את השמחה להתעורר  בידיעה ששבועות קדימה אין  שום דבר לעשות.
הזמן בידי ואני מחליטה מה לעשות בזמן הפנוי

אלא ש"הבטלה" מפחידה הורים רבים , ונראית בעיניהם כבעיה , משהו לא טוב.
הטענה הנפוצה היא ,שחופשת הקיץ נעשית מעיקה, הילדים משתעממים ומתלוננים  שאין להם מה לעשות.

הורים רבים בימינו מרגישים מחויבים לדאוג לאושר של הילדים.
חשוב להם להפעיל את הילדים כול רגע ורגע בתכנים ובעשייה  מהחשש לשמוע אותם מתלוננים "משעמם לי."
וכשמגיעה התלונה מיד מחפשים פתרונות לתלונה: "למה שלא תעשה. ."
לרוב הצעות נדחות, או מחזיקות זמן קצר….
הפתרון הוא לאפשר להם למצוא  לעצמם את הפתרונות שלהם
איך לשעשע את עצמם, איך לענין את עצמם ואיך ליהנות. 

 ילדים אוהבים לשחק ליצור, ולהרגיש סיפוק רב.

הם רוצים לעשות כיף. הם רוצים להיות מעורבים.
הם אוהבים ליזום ולעזור,ילדים תלויים ברעיון הבא שלהם של מה לעשות,
זה מה שמחזיק את הניצוץ בחיים ובתחושה של ערך ומשמעות.
כאשר הם מאבדים את זה, הם סובלים.

כאשר ילד מתלונן "משעמם לי " מה חשוב לא לעשות?

הניסיון של הורים לתקן את השעמום שלהם מביא לתסכול, של ההורה וגם של הילד.
אתם לא צריכים להציל אותם!
מה שחשוב הוא לשחרר את הטעות הקלאסית שכמעט כול ההורים עושים  כשהם מציעים לילדים שמשעמם להם רעיונות ופתרונות 

בכל פעם שמציעים פתרונות אנחנו מערערים את התושייה ואת האמונה של הילד ביכולת שלו  לפתור בעיות בעצמו.
האמת היא ששעמום הוא קרש קפיצה גדול   כדי  למצוא בתוכם את התשוקה למשהו מעניין את הרצון ליצור
ולפתח את הדמיון שלהם.
אתם תופתעו לגלות מה הילדים יכולים לעשות כשאתם נותנים להם את החופש לבחור לעשות מה שהם רוצים.
בין אם הילד עושה עוגות בוץ, או מטפס על עץ, או ממציא  ארץ דמיונית עם שפה משלו,
או שהוא עושה מחנה  בחדר או בחצר,
או להבדיל יושב וצופה בתכנית מול המסך, או משחק במשחקי מחשב.

 

מה חשוב לעשות כשהילד מתלונן "משעמם לי"

התרופה היא ההתיחסות  האוהבת והמכוונת שלכם.
כלי נהדר להורים בכול פעם שמגיעה התלונה "משעמם לי" הוא השימוש במשפט שנאמר באהבה ,
" מה תוכל לעשות כדי שלא יהיה לך משעמם?
ואם התשובה היא אני לא יודע –

חשוב וכדאי
להאמין בילד ולסמוך עליו שהוא ימצא מה לעשות כדי לעניין את עצמו.
לא לפחד לומר לו "אם כך כנראה תמשיך להשתעמם."

 

דרך אחרת להכין מראש רשימה של כול מה שחשוב לעשות בבית.
(אין הכוונה למטלות שהילד יעשה, אלא מה באמת נחוץ לעשות,
שאם לא יעשה הילד, ההורה עצמו ממילא יעשה זאת)
להשקות  את העציצים, למיין כביסה, להאכיל את הכלב,
לנקות את האמבטיה, לסדר את המיטה , למיין צעצועים ולהחליט איזה צעצועים ישנים שרוצה לתת לצדקה.

כשהילד שלכם מתלונן  "משעמם לי", במקום לנסות לשעשע אותו  על ידי המצאת רעיונות…..

או הזמנה לצאת לקפוץ במתנפחים, לפארק, לחוג קרמיקה או ציור,
אפשרו לו לבחור מתוך הרשימה ( קראו לה רשימת השעמום..חחח)

זה לא משנה אם הם לא יעשו  את זה,זו לא הנקודה –
המטרה בהכנת רשימה כזו היא לאפשר להם לבחור מתוך רשימה פעולה,
שתאמן אותם בעשייה אחראית ותורמת למשפחה.
עזרה הדדית היא תהליך  נהדר המקנה לילדים את תחושת המשמעות והערך העצמי שלהם.
(עובד נפלא אם נערכים לעשות זאת יחד עם הילד כשהוא קטן,
אך יכול לעבוד טוב גם עם מתבגרים – בעיקר אם הם מזהים זאת כעזרה אמיתית ולא מניפולציה להעסיק אותם…..)

ילדים בוגרים יכולים לתכנן את הפעילות שהם רוצים  במסגרת תקציבית הידועה להם מראש.
חשוב לאפשר לילדים לחקור לאן הם רוצים ללכת ומה עליהם לעשות כדי להגיע לשם .
כמה עולה החוויה, ואיך הם מתכוונים לממן אותה.
כך הם ילמדו להתמודד גם עם רגעים של שעמום וימצאו מה לעשות בעצמם ולא יתלוננו על כך.

 

יכולת שלך ליישם  באופן מידי תאפשר לך להפיק תועלת מעשית , שתשפיע על הנעשה בבית

book3עוד טיפים יעילים, תובנות, דוגמאות וכלים מעשיים  תוכלו למצוא בספר שכתבה  דבורה עידן  "להעיר את ההורה הכריזמטי" ספר חובה לכול הורה

  שתפו  אותנו כאן בתגובות מה הטיפים שיש לכם בנושא?

איך להיות המודל הטוב ביותר של הילד שלך?

 

הדרכת הורים, התנהגות ילדים, סמכות הורית, יעוץ להורים, הדרכה להורים, מעורבות הרים, הנחיית הורים, סדנאות הורים

 

 

 

האמת  שכהורים אנחנו תמיד המודל של הילדים שלנו.

לאחרונה  אני מרצה הרבה על הנושא ומדוע?

כי למודל שלנו כהורים יש השפעה מכרעת על ההתנהגות של הילדים.

       

 

 

 

 

 

 

 

 

השבוע הייתה לי שיחה עם אחת הלקוחות שלי על בנה בן ה-8 . היא דיברה על ההתנהגות השלילית של הילד, שהולכת ומתעצמת, איך היא לא מסוגלת להיות בסביבתו, כי תמיד הוא מתווכח, תמיד הוא צריך לומר את המילה האחרונה, הוא לא מסתדר עם האחים שלו, רב איתם על כול שטות, ועד כמה מתסכל אותה לשמוע את הילד מתלונן שוב ושוב על כול דבר,היא גם הסבירה לי שהיא עושה מאמצים רבים לטפח  ולעודד את הילד שלה להיות עצמאי, שיעזור בבית…

התסכול והאכזבה  רק גדלים, כי היא לא מצליחה לשכנע את הילד שלה להפסיק להאשים  את האחרים בחוסר ההצלחה שלו , ובאומללות שלו.
 
שימו לב איך הלקוחה מנצלת  את הזמן שיש לה איתי.

היא מתלוננת על בנה, מאשימה אותו… ואפילו לא שמה לב לכך!

יחד עם זאת כך עובד המודל!

כפי שההורה פועל, כך בדיוק פועלים הילדים  .

ההורה לא רואה זאת, משום שהוא עסוק בסיפור הרגשי של עצמו, בתסכול, באכזבה ובעיקר הוא מודאג מהנטיות האלימות של הילד שלו, ומההתנהגות השלילית שלו, והוא עיוור לגבי הנטיות  וההתנהגות שלו עצמו.

הוא רואה את ההתנהגויות השליליות של הילד, את התלונות, את הוויכוחים בהם הילד תמיד צריך להגיד את המילה האחרונה…..

אלא שהמציאות היא שההורים  תמיד מתלוננים על התנהגות הילדים!

ההורים חושבים כול הזמן מחשבות שליליות על התנהגות הילדים.

ההורים הם אלה שרוצים לומר את המילה האחרונה בבית.

האם התמונה ברורה  מספיק!!

הבעיה אינה בכך שההורה לא מדייק בתיאור המציאות, סביר להניח שהילד הוא האתגר הגדול שיש לו בבית.

ההורה-  חסרה  לו ידיעת  העובדה שהוא  המודל, המלמד את הילדים  את ההתנהגות שהוא לא רוצה שתהיה לילדים שלו.

המטרה המרכזית של המאמר הזה היא להגביר את המודעות של ההורים  לכוח העצום שיש לדוגמא האישית .  למודל ההתנהגות של ההורים יש השפעה מכרעת על התנהגות הילדים, מפני
שהילדים לומדים את ה"איך" להתנהג רק  מתצפית היכן ממוקדת תשומת הלב ,והיכן הורים משקיעים את מירב האנרגיה.

הורים בטעות מסבירים מה לא בסדר, מתלוננים ומאשימים, ממקדים את תשומת הלב למה שלא רוצים.

בעוד  הורים מייחסים חשיבות למילים, לשיחות ולהסברים  בחינוך הילדים, החלק החזק והמשפיע יותר מכול על הילדים הוא הדרך בה ההורים חיים פועלים ומתנהגים. 

 

 

<

לקבלת טיפים תובנות וכלים נוספים לחצו כאן  ונתראה בפעילויות הבאות