אחת השאלות שמעסיקה אימהות לפני לידת הילד השני היא

"יש לי ילד בן שנתיים ואני בהריון מתי כדאי להכין את הילד ואיך?"

מתברר שאימהות רבות לקראת הלידה שלהן מטרידות את עצמן

במחשבות הנובעות מצד אחד מחששות גדולים ומצד אחר מרצון

לעשות את הטוב ביותר למען הילדים.

כדי לדעת מה עליך לעשות כדאי לראות בבירור מה מניע אותך לעשייה.

איך עושים זאת?

שאלי את עצמך כמה שאלות מובילות:

לאיזו מטרה את רוצה להכין את הילד?

מה לדעתך חשוב שילד בן שנתיים ידע?

ותמקדי את עצמך ממה את חוששת?

בדרך כלל אילו התשובות הרווחות :

• שהילד לא יקנא יתר על המידה בתינוק שזה עתה נולד.
• הבנתי מאמהות, שעברו את זה, שזו תהיה תקופה קשה.
• השאלה שמטרידה כול אימא היא "מה אני אמורה לעשות לפני כדי להקל… "

אז מה באמת מחכה לך מצד הבן הגדול שלך כשיגיע התינוק החדש

הביתה?

האמת  היא שהכול יכול להיות – וזה תלוי מאוד בתגובות ההורים.

כמה דברים שכדאי להבין כדי לדעת מה לעשות נכון:

1. מושג הזמן לא ברור דיו לילדים בני שנתיים או שלוש,

2. הרעיון של תינוק בבטן לא ברור להם כלל וכלל, הם מתעקשים

להרים לך את החולצה, כדי לראות את התינוק שבבטן.

יתכן אם כך, שההכנה מראש אינה צורך של הילד אלא צורך בלעדי

של ההורים החוששים מהבלתי ידוע, ואת החששות שלהם

"מלבישים" על הילדים.

מסקנה: הילדים עצמם לא צריכים הכנה מראש.

כשיגיע התינוק, בשעה טובה ובמזל טוב הביתה, הם יתמודדו עם

התינוק החדש כמו שהם מתמודדים עם כול מציאות בחייהם.

מבחינת הילדים החיים אינם בעייה.

מקסימום עוד אתגר שלומדים להתמודד איתו הכי טוב שאפשר.

ומשפטים שילדים משמיעים כמו:

"בואו נחזיר אותו לבית חולים" או

"אני רוצה לזרוק אותה לפח"

הם תגובה להתיחסות לא נכונה של

ההורים למציאות החדשה שנוצרה עם הלידה.

מה חשוב וכדאי כן לעשות כבר היום!!!

המפתח לכול מצוי במשפט הפשוט  "סוף מעשה במחשבה תחילה",

אז ככה

אם בראש שלך מסתובבת  מחשבה שמעוררת את החשש שמא הבן

שלך יקנא או שיהיה לו קשה, ואת מאוד מודאגת ממה שעומד לקרות

במשפחה שלך מייד אחרי הלידה.

המחשבה הזו היא רק מחשבה זו לא באמת מציאות .

אבל למחשבה הזו את נותנת מקום של כבוד, ומאפשרת לה להיות בעלת הבית במוחך, נכון?

בטעות המחשבות הללו מנהלות אותך, במקום שאת תנהלי אותן.

ומחשבה יוצרת מציאות!!!

לכן אם אילו המחשבות המתרוצצות בראשך, או אפילו מחשבות

גרועות יותר…. כמו מסכן הילד שלי הוא הולך לעבור תקופה קשה,

הוא לא יקבל את כול תשומת הלב שהיום אני מעניקה לו וכו….וכו…

כמובן חייבים לעשות משהו.

מה עליך לעשות?

הכיני עצמך לקראת הלידה!!!

קחי אחריות על המחשבות שאת מארחת במוחך.

לא חייבים לארח כול מחשבה.

עליך לשחרר מייד את המחשבות השליליות, להעיף אותן מהמוח!

נכון, תשאלי איך אפשר? זה קשה, זה משתלט עלי…

כן כן,

התחיל בכך, שכמו שאת מכניסה אותן למוחך, את גם יכולה לשחרר

אותן.את יכולה להחליט שאת לא מארחת במוח אף מחשבה

שמכשילה אותך או פוגעת בך.אולי זה לא פשוט אך זה אפשרי וזה

בידים שלך.

את וודאי תמצאי שיטה, בה את מצליחה צעד אחר צעד לגרש את

המחשבה המכשילה. (חישבי כמה הצעד הזה יעזור לילדים שלך)

למה זה כול כך חשוב,

כי מחשבות כאלה , המסתובבות סביב דאגות, חששות, פחדים,

חוסמות לך את הדרך קדימה חוסמות לך את הדרך למלא את התפקיד ההורי

ולמעשה הן מובילות למעשים לא

נכונים. מעשים והתנהגויות, שפוגעים בך ובוודאי פוגעים בילד שלך.

ונכון,

הרבה אימהות יספרו לך כמה קשה להן אחרי הלידה עם הילד

הגדול…..

אך זו לא המציאות שאת צריכה לאמץ!!

(זה סך הכול הניסיון  הלא מוצלח של אותן אימהות,

וזו לא בהכרח חייבת להיות המציאות שלך)

מה כן לעשות?

עליך להטעין את המוח שלך במחשבות אחרות חדשות, מחשבות

שיקדמו אותך ואת כול המשפחה שלך באווירה של כבוד ואהבה.

איזה מחשבות?

• מחשבות, שיובילו אותך ליצור מציאות בה הילד שלך בן

לילה הופך מילד קטן ותלוי לילד גדול ועצמאי. (ואין לך מושג כמה הילד שלך

אוהב את זה)

• מחשבות, שיעזרו לך ללמד ולהדריך את הילד שלך להעניק אהבה

לתינוק.

• מחשבות שיובילו אותך למצוא דרכים ללמד את הילד שלך איך

להיות מועיל ותורם בבית, גם לעצמו, גם לכם הורים וגם לתינוק.

• חשוב למלא את המוח שלך במחשבות כמו אלה למשל:

* שעם הלידה יהיה לו מאוד כייף כי יהיה לו עוד חבר בבית,

* יהיה לו מאוד כייף כי יהיה לו למי לתרום ולעזור, ואז הוא

ירגיש גדול ומשמעותי בעיני עצמו,

* הולך להיות לו מאד כייף כי, הוא יקבל מתנה אח קטן, ויהיה

לו עם מי לשחק.

* הולך להיות לו  וגם לך כייף גדול, כי הוא יוכל לעזור

במקלחת, בהחלפה של הטיטול, וכך הוא ירגיש חשוב,

ומכובד, ויאמין בעצמו ויעריך את עצמו כמישהו שסומכים עליו.

* איך אני מלמדת את הילד שלי כבר מההתחלה ללטף את התינוק .

* איך החיים  בבית מתמלאים בשמחה ואושר והתינוק הוא אמצעי המקדם את היחד של המשפחה.

* ועוד ועוד

אפשר, כמובן,  גם לעורר שיחה בונה וחיובית סביב הקראת סיפורים.

כמו "אחותי הקטנה רק בוכה וישנה" מאת סמדר שיר

או   "ספר הפילפילים" או "האח הקטן של פספס" ועוד..

מתוך הסיפור לשאול את הילד שלכם? איך אנחנו נטפל בתינוק, מה

התינוק יודע לעשות לבד?  איך נוכל לעזור לו ? או מה אתה היית

עושה? בקיצור לשמוע מהילד שלך איך הוא יכול לתרום ולהועיל

למשפחה ולעצמו כי זה כבר שלב בהדרכה שלו.

אימא יקרה,

קחי אחריות ותנהלי נכון את המחשבות שלך.

מחשבות אוהבות יולידו את המעשים שלך, מה את אומרת?

אנא השאירי תגובות  , כך שעוד אימהות שבמצבך

ילמדו מכך.

אם אהבת את ההדרכה ועדין לא נרשמת לקבל את סדרת הטיפים

וההדרכות שלי

תוכלי לעשות זאת עכשיו.

יש ללחוץ על הלינק ולהשאיר שם ואימייל

קבלי גם את הדוח המיוחד אשר יבהיר לך מה הטעויות הנפוצות שהורים עושים

ואני מאחלת לך מכול הלב

הצלחה.

"בוקר טוב"!

יש לא מעט  הורים להם הברכה "בוקר טוב" הפכה למשאלה.

"יש מצבים בהם אין לי את כל הזמן שבעולם, לדוגמא בבקרים כשאני לא רוצה לאחר לעבודה, אחה"צ לאחר שלקחתי אותו ואני לא רוצה לאחר לאסוף את אחותו מהפעוטון שלה ועוד….

הילד שלי מטבעו קצת מעופף (זה גנטי ממני) אבל יש לי תחושה שהוא כל הזמן מורח את הזמן ופשוט לא מתקדם.

מצד אחד אני לא רוצה לעשות בשבילו דברים (להלביש, להנעיל וכו…) אך מצד שני התחושה שלי היא שהוא עושה דווקא ומורח את הזמן.

כנ"ל ביציאה מהגן, אני ממהרת לאסוף את אחותו והוא פשוט מוצא את כל הדרכים שבעולם להתעכב, לבכות, ופשוט לא מתקדם. ואני לא רוצה לקחת אותו בכוח. אבל הכול מתבצע תוך כדי בכי ויללות ונורא קשה לי עם זה.

ניסיתי כמה דרכים ואני לא מצליחה להיות מספיק יצירתית בנושא ולהפוך את הבקרים (ובכלל את הרגעים התחומים בזמן) לנעימים…

מקווה שתוכלי קצת לעזור לי כי אני כבר מרגישה מתוסכלת וכך גם התגובות שלי נראות ואין לי רצון בזה…"

אימא יקרה, התאוששי, והעלי חיוך על פניך.

לפני ההדרכה שלי, בואי נבין את המצב.

אני אעתיק מדברייך, את מה שאני מזהה כמחשבות שלך.

אתייחס להתנהגויות שלך ולהתנהגויות של הילד.

ולבסוף אתמקד במה באמת חשוב לך.

מהן המחשבות העולות במוחך ביחס לעצמך

"יש לי בזמן האחרון קושי"

"אין לי את כל הזמן שבעולם"

"אני לא רוצה לאחר לעבודה"

"ואני לא רוצה לקחת אותו בכוח"

"קשה לי עם זה"

"לא מצליחה להיות מספיק יצירתית בנושא"

"אני כבר מרגישה מתוסכלת"

מהן המחשבות שלך לגבי הילד שלך?

"הילד שלי מטבעו קצת מעופף"

(מה פירוש? המילה שבחרת מתארת אותו למעשה את מתייגת אותו, שמה עליו תוית,  חבל!!!! אין צורך להצמיד לילדים שלנו תוויות, גם לא חיוביות ובוודאי לא שליליות )

"תחושה שהוא כל הזמן מורח את הזמן"

(כדאי לבדוק של מי הזמן שהוא מורח? שלך?  נראה, שבזמן שלו הוא לא ממהר לשום מקום.)

"הוא עושה דווקא ומורח את הזמן"

(לדעתי, לעולם ילדים לא פועלים דווקא, ולא נגד, (על אף שהורים רבים יתארו זאת כך, ואף יביאו דוגמאות רבות המוכיחות את דעתם. ילדים תמיד פועלים למען עצמם, חשוב להם להיות משמעותיים בעיני עצמם, והם יעשו הכול למען השגת מטרה זו)

"הוא פשוט מוצא את כל הדרכים שבעולם להתעכב,"

מסקנות  לגבי המחשבות המתרוצצות לך בראש

נראה, שהמחשבות שלך מסתובבות  בעיקר סביב לקושי, ובשל כך הכול  נראה בעיתי קשה ומתסכל.

לפני הכול:

אני ממליצה להפנים את  האקסיומה : "מחשבה יוצרת מציאות!!!"

במילים אחרות ,אימא יקרה, את מרגישה ופועלת בהתאם למחשבה שיצרת במוחך.

במקרה שלך ברגע שמחשבותיך מסתובבות סביב לקושי או בעיה, אזי יצרת  לעצמך מכשול , ועכשיו את מחפשת דרכים כדי לעבור את המכשול שיצרת בעצמך.

וזה אכן מתסכל!!!!

האמת, אפשר לראות את הדברים גם אחרת, אין כאן שום קושי אמיתי.

את עומדת בכול רגע נתון מול מציאות.

המציאות היא רק מציאות .היא אינה מציאות  טובה אך גם אינה מציאות גרועה. ( טובה, גרועה, אילו מחשבות שלנו, פרשנות שאנו מלבישים על המציאות)

סך הכול מה שנדרש ממך הוא הצורך  להתמודד עם המציאות כמו שהיא.

ההדרכה שלי

לפני הכול, תהיי עסוקה ביש ולא באין!!!

(חזרי  למעלה למחשבות שלך כלפי עצמך – ראי איך בכול משפט את עסוקה במה שאין, במה שאת לא…. ובקושי?)

עצרי לרגע!

חשבי מה בסיפור הנ"ל באמת חשוב לך?

למשל, חשוב  לך מאוד בבוקר להגיע בזמן לעבודה, נכון?

אם כן

חשבי, מה את צריכה לעשות כדי להצליח להגיע בזמן לעבודה. (זה לא קשור כלל לילדים שלך)

מה את צריכה  לעשות כדי להגיע בזמן לעבודה? זה יכול להיות בליווי צחוק של הילדים, או בכי שלהם, גם כך וגם כך זה לא העיקר, (העיקר הוא ,זוכרת? להגיע בזמן לעבודה), לכן התמקדי בעיקר, ותפעלי ממקום של כבוד לעצמך וכבוד לילדים שלך.

למשל, את יכולה לקום מוקדם יותר בבוקר כדי להספיק….

את  יכולה  גם לחשוב איך להתארגן אחרת בבוקר כדי להגיע בזמן לעבודה, כלומר, אם להלביש את הילד שלך, יעזור לך להגיע בזמן, אז תלבישי אותו (את לימודי העצמאות  שלו וכו… תשאירי לשעה אחרת ביום),

כדאי גם  לשתף אותו (לא בבוקר כמובן)  שאת חייבת להגיע בזמן לעבודה.

את יכולה לבקש ממנו, אחרי שהוא  כבר לבוש, עזרה כלשהי  לך לאחותו, או כול דבר אחר, שהוא ירגיש גדול, חשוב, ומשמעותי בעיני עצמו, אני מניחה, שהוא ישתף איתך פעולה.

וגם לא נורא אם הוא בוחר לבכות, הלבישי אותו בלי לדבר יותר מדי,(ובלי להתרגז  או לכעוס) זכרי מה חשוב לך.

(בכי אינו אומר שהתנהגת בחוסר כבוד לילד שלך, עוד על בכי קראי במאמר שכתבתי)

חשוב בבוקר להגיע בזמן לעבודה ועלייך למלא את המשימה בהצלחה.

עוד תוכלי לקרוא במאמר  שכתבתי בנושא האחריות,

עוד דבר שממש חשוב לך  הוא לקחת את התינוקת שלך בזמן  מהפעוטון– גם כאן זו משימה שלך. ועליך להצליח בה בלי שום קשר לילדים.

לכן

חפשי דרכים כדי להצליח במשימות שלך .

ואל תהפכי את ילדייך לקושי או לבעיה שלך, הם לא!!

עשי זאת פשוט ופשוט תצליחי!!!

דבורה עידן

מנחה ומדריכת הורים בכירה (מכון אדלר)

לקבלת סדרת הטיפים למייל, הירשמו בדף אוהדים שלי בפייסבוק

מה אפשר לעשות בנידון?

 לעיתים הורים, לאחר שמתבוננים בהתנהגות של ילדיהם, מגיעים למסקנה, שהילד החמוד  והמקסים חסר בטחון.

ההורים נכנסים למצוקה, שהרי הם רוצים ילד עם בטחון עצמי , שיוכל להתמודד עם משימות החיים. ומחפשים דרכים לשנות את הביטחון  העצמי הנמוך.

במאמר זה אתמקד דווקא בהורים,  בראייה הסובייקטיבית שלהם את המציאות, ומה מביא אותם למסקנה כזו.

את הרעיון שלמחשבות שלנו יש השפעה על יצירת המציאות בה אנו חיים הגה אלפרד אדלר לפני יותר מ-100 שנה.

מרגע לידתנו אנו מתחילים לאסוף התרשמויות ומסקנות לגבי המציאות ולגבי עצמנו. המסקנות האלה, ברגע שהן מגובשות, הופכות להיות תבניות חשיבה, אשר דרכן, כמו דרך משקפיים סובייקטיביות, אנו רואים את העולם. מרגע שגיבשנו מסקנה (פירוש) לגבי המציאות, הפירוש הופך להיות יותר "אמיתי" עבורנו מהמציאות עצמה, במילים אחרות, אנו תופסים את המציאות דרך הפירושים שלנו. המחשבות הן הפירוש הסובייקטיבי שלנו למציאות. בעקבות הפרוש הסובייקטיבי אנו יוצרים ציפיות, ועל פיהן אנו מתנהגים.  

רגשות הן ה"דלק", האנרגיה שמאפשרת לנו להוציא מחשבות מהכוח אל הפועל. הרגשות כפופות למחשבה, גם כשלא נראה כך. הפעולות שלנו יוצרות מציאות חדשה. מציאות זו היא תמיד בהתאמה לפירוש שכבר היה לנו.

המסקנה:

הדברים המפריעים לאדם הם לא הדברים עצמם אלא התפיסה שלו את הדברים, המחשבות והרעיונות שלו על מה שהוא רואה.

כאשר נתקלים בבעיות או קשיים, נעשים חרדים או מדוכאים או כואבים,  אין את מי להאשים לבד מדעותינו על המציאות.                                             

אמחיש את התהליך דרך הדוגמא הבאה.

 הורים פנו להתייעצות וכך סיפרו :

 "הבן שלנו  בן 4 .   לנו הוריו ישנה תחושה שיש לו ביטחון עצמי נמוך.

הרבה פעמים הוא אומר שלא מסוגל לעשות דברים (פחות מאמין בעצמו), בין חברים נראה שהוא נוטה לרצות אותם, ופחות מעיז ולא עומד על שלו. הרבה פעמים החברים שלו , בזמן פעילות חברתית (בגן וגם אחרי הצהרים) לא נענים להצעות שהוא מציע.

 אנחנו יודעים שזה לא בא משום מקום (גם אנחנו לא עם ביטחון גבוה מאוד), אבל עדיין מאוד רוצים לחזק אותו ולגרום לו להאמין בעצמו. כואב לנו לפעמים לראות אותו בסיטואציות מסוימות שמדגישות ביטחון נמוך.

מה אפשר לעשות בנידון?  

 נשמע מוכר?

בשלב ראשון

אפריד בין מה שההורים חושבים ובין התנהגות הילד.

איך עושים זאת?

אצבע בצבע ירוק את התנהגות הילד. ובצבע אדום את המחשבות ואת הפרשנויות של ההורים .

הרבה פעמים הוא אומר שלא מסוגל לעשות דברים (פחות מאמין בעצמו), בין חברים נראה שהוא נוטה לרצות אותם, ופחות מעיז ולא עומד על שלו. הרבה פעמים החברים שלו , בזמן פעילות חברתית (בגן וגם אחרי הצהרים) לא נעניםלהצעות שהוא מציע.

אמנם אנחנו יודעים שזה לא בא משום מקום (גם אנחנו לא עם ביטחון גבוה מאוד), אבל עדיין מאוד רוצים לחזק אותו ולגרום לו להאמין בעצמו. כואב לנו לפעמים לראות אותו בסיטואציות מסוימות שמדגישות ביטחון נמוך. 

בשלב שני

אתייחס אך ורק להתנהגות של הילד.

1. הוא אומר שלא מסוגל לעשות דברים

2. ולא עומד על שלו

3. החברים שלו לא נענים להצעות שהוא מציע

 שלב שלישי

אתייחס אל המחשבות שמתרוצצות להורים בראש. אילו מחשבות של ההורים ואין למחשבות הללו שום קשר להתנהגות הילד.

מניין המחשבות הללו?

את התשובה אפשר למצוא בתוך הדברים שכתבו ההורים, "גם אנחנו לא עם ביטחון גבוה מאוד" היות וההורים לא מספיק בטוחים בעצמם, הם חוששים מאוד שגם הילד שלהם יהיה עם בטחון עצמי נמוך.

החשש והפחד הזה מובילים אותם לפעולות. הם מסתכלים על התנהגות הילד, רואים את אי ההצלחות, וזה מייד מחזק את המחשבה שלהם,  והם קופצים להסקת המסקנה  שובן אין לו בטחון עצמי גבוה!!!

 שלב רביעי

מה אפשר לעשות אחרת? איך להגיב  לבן החמוד, כאשר הוא אומר שהוא לא מסוגל לעשות דברים?                                            

1. יש לשים לב מתי הוא אומר זאת?  מי עומד לידו? כמה פעמים אומר זאת?
2. חשוב לשים לב איך מגיבים  לילד כשהוא אומר זאת, כלומר: מה אומרים לו?איך פועלים? האם אומרים לו שהוא מדהים ונפלא וכו…האם מחזקים ספציפית את מה שעשה?
3.  מה שכדאי לעשות זה לעודד אותו לעשייה.  מה אתה כן מסוגל לעשות? מה אתה כן יכול  לעשות? אתה צריך עזרה? במה לעזור לך?  להיות ממוקדים במה הוא  כן  יכול.
4.  לעודד אותו על כול עשייה שלו, ועל כול פעילות מוצלחת ותהא זאת הקטנה ביותר.
5.  יש להתייחס אך ורק לפעולות והעשיות של הילד  ולא לילד עצמו. עלינו להראות לילד את הפעולות שהביאו להצלחת המשימה.
6. תאמינו בילד שלכם ותסמכו עליו.

 כיוון שאין לנו דרך לתפוש את העולם אלא דרך העיניים שלנו, שהן תמיד-תמיד סובייקטיביות, הפרשנות שלנו לכל מצב נתון קובעת גם את הרגש, ומכאן גם את התגובה.

 אם נשכיל להפריד בין המחשבות שלנו והפרשנויות שאנחנו נותנים למציאות, ובין התנהגות הילדים שלנו יהיה יותר פשוט, וגם יותר קל להיות הורה טוב יותר המחזק ומעצים את ילדיו. 

בברכה

דבורה עידן

מייסדת והבעלים של

המדריך להורות כריזמטית