שלום רב,

אני אמא ל-4 הגדולה בת 12 והבנים 10,8, ו3 חוד', הבעיה שהגדולה שינתה את התנהגותה מאז שהקטן נולד, היא ממש מתנכלת לי, מרביצה לי(כן!) מקללת אותי מתי שמתחשק לה עד שהגעתי למצב שאני מפחדת להשאר איתה לבד בבית כי אם אני מבקשת ממנה לעשות משהו שלא נראה, כמו הדבר הכי קטן שזה לעזוב את המחשב, או אם אני כועסת על דבר שמגיע לה היא באה אליי בריצה באיומים ואומרת: מה תעשי לי?, במשך היום היא יכולה פתאום להיות "נורמלית" ואפילו פתאום לחבק אותי, אבל זה עדיין לא מונע ממנה להפתיע אותי בתגובות מאוד קיצוניות, בעקבות כך היחס שלי אליה השתנה אני מתחילה להתרחק ממנה משתדלת לא להרגיז אותה אבל המצב רק הופך לעדין יותר ומצד שני לקשה יותר, יש לי תינוק בבית, וזה ממש מתסכל אותי כל הסיפר, דרך אגב, מדובר בילדה חכמה אך ביישנית מאוד מאידך כשהיא בחברת בני כיתתה, אני מאוד משתדלת ללרצות אך אני מרגישה שכלום לא עוזר.
דבר נוסף שיש לציין הילדה רצתה מאוד לחגוג בת מצווה אך מחישובים כלכליים וגם מעצם העובדה שרק ילדתי לא בדיוק התאים לי לחגוג לה בת מצווה והילדה לא מוכנה לסלוח גם על זה, היא לא מוכנה שנעיר לה על כלום.
מה לעשות??????

אימא יקרה שלום לך

לפני שאומר לך מה לעשות

אני אראה לך מה את עושה היום שבתך החכמה והנורמלית (כדבריך)

מוחה את מחאתה, ומגיבה לך כמו שהיא מגיבה.

ולמה ?

משום שהילדים מגיבים להתייחסות שלנו ההורים.

החדשות הטובות הן שבידים שלך לשנות את התגובות של הבת שלך.

ואיך?

על ידי  הקשבה ושינוי ההתנהגות שלך.

  בשלושה צעדים  בלבד ניתן לשנות את התגובות שלך ואת התנהגות הילדה.

• צעד ראשון: הבנה

  מה שמניע כול אדם ביקום לפעול היא המטרה להיות משמעותי בעיני עצמי. 

  להרגיש בעל ערך, חשוב, שאוהבים אותו, מכבדים אותו, סומכים עליו , בקיצור, שיש לו מקום!!

  איך זה קשור אליך ואל הבת שלך? 

  שתיכן חייבות להרגיש משמעותיות, חשובות, אהובות, שיש לכן מקום במשפחה.

  לך חשוב להרגיש משמעותית בתפקיד  ההורה,  חשוב לך להיות מובילה ומשפיעה בבית, 

  רוצה שיעריכו אותך ויכבדו אותך, שיאהבו  אותך.

  (נכון להיום את לא חשה כך ביחסים עם הבת שלך,נכון?)

  והבת שלך חשוב לה להיות משמעותית בעיני עצמה, 

  היא הבכורה, והיא רוצה להרגיש שיש לה מקום של בכורה,

   שהיא חשובה בבית, שמעריכים ואוהבים אותה בלי תנאים, 

  שמכבדים אותה,שסומכים עליה,וכו…

  תמיד תמיד, על שתיכן להרגיש משמעותיות בעיני עצמכן!!!! 

  (לכן אין מקום למאבקים וויכוחים כאן) בעולם הזה יש מקום לכולם . 

  התפקיד שלך כהורה להעניק את המשמעות לעצמך, 

  אך גם לאפשר את כול התנאים כדי שהבת שלך תוכל להרגיש שיש לה מקום בבית שלך, 

  שהיא שווה ומשמעותית בעיני עצמה. (היכנסי ללינק וראי את הסרטון בנושא)

  נכון להיום הבת שלך מרגישה חנוקה בבית.

  ואיך אני יודעת?

  ההתנהגות היא שפה.

  ולפי מה שאת מתארת, הילדה שלך פוגעת,

  היא פוגעת כחלק מתהליך של הגנה על עצמה.

  הכלל הוא פשוט

  ככול שהילד פוגע יותר כך הוא יותר פגוע!!

  והוא פוגע, כדי להרגיש שיש לו משמעות בעיני עצמו, בטעות הילדה שלך נלחמת על המשמעות שלה

  ולשמחתך, היא אכן חכמה מאוד, והיא לא מוותרת!!

  ולכן היא נאבקת למען עצמה!! (גם אם נראה לך שהיא נגדך)

  
  
  
  

• הצעד השני:  תצפית והתבוננות 

  ערכי תצפית במשך כמה ימים, על ההתנהגות שלך כלפי הבת שלך.

  שימי לב,

  מתי את פונה אליה (האם כשהיא עסוקה -למשל היא במחשב, … יש אצלה חברים, וכו.. )

  באיזה טון דיבור,את פונה אליה? ( מזלזל, כועס, מצווה,  מפרגן , אוהב, מכבד,) 

  שאלי את עצמך האם כך היית רוצה שיפנו אליך?

  האם כאשר את פונה אל הבת שלך ומבקשת ממנה….
  
  
  את  מעוררת אצלה את התחושה שאת אוהבת אותה?
  
  
  שיש לה מקום חשוב בבית?
  
  
  למרות שיש לה עוד 2 אחים ותינוק חדש, 
  
  
  האם היא עדיין חשה שיש לה מקום חשוב בבית
  
  
  שאת סומכת עליה ומעריכה אותה?
  
  
  שהיא חשובה לך?
  
  
  או שמא את חושבת שיא צריכה לעזור לך כי היא הגדולה?
  
  
  (הבת שלך לא צריכה לעזור לך, והיא תעזור   לך  בכייף וברצון
  
  
  רק אם היא תרגיש שאת מעריכה אותה , 
  
  
  שאת אוהבת אותה  ואת התרומה שלה)

• צעד שלישי:  הקשבה והתמקדות

          המטרה שתתחילי להתייחס אליה באופן הכי חיובי שאת יכולה.

          היא הבת שלך

          תאהבי אותה גם אם היא מתנהגת לא כמו שאת רוצה,

          הבאת אותה לעולם לא כדי שהיא תרצה אותך,

          עליך להדריך אותה ולהעצים את האישיות שלה  כדי שהיא תצליח בחיים,

         כך שהיא לא תצטרך להגן על עצמה מפניך.

לכן

סדרי לעצמך מחברת ורישמי מהיום בכול ערב

• כמה פעמים חייכת אליה,
• כמה פעמים סמכת עליה,
• כמה פעמים פרגנת לה?
• כמה פעמים חיבקת אותה?
• כמה פעמים הקשבת לה באמת (לא למה שאת רוצה לשמוע)

ביטול חגיגת בת המצווה

לך ,אימא יקרה, לא התאים לחגוג לבת שלך בת מצווה ( ויש לך הסברים המצדיקים את ההחלטה שלך)

אך בת מצוה זה אירוע של פעם בחיים,

ומה לעשות שלבת שלך מאוד חשוב וגם מאוד מתאים לחגוג ?

ודאי לא חשבת  שזה המסר  שהילדה שלך קלטה

אך מההתנהגות  הקיצונית שלה ניתן להבין שהיא נפגעה 

ולא סתם נפגעה…

שימי לב

 ברגע  אחד….ביטלת אותה,

הפכת אותה ללא משמעותית,

ובנוסף

את  רוצה שהיא תסלח לך?

למה?

הדבר הטוב בכול הסיפור שלך..

שעוד היום ניתן הכול  לשנות .

 חגיגת בת מצווה זה לא רק עניין של תקציב  

זו חגיגה של ערכים ומשמעות

במילים אחרות ,

זה עניין של מקום וערך שחשוב שתעניקי לילדה שלך.

 הורים

אלה מכם שיש להם גם ילדים קטנים

כדי לא להגיע למציאות כול כך לא רצויה

ממליצה לכם

לצפות בסרטון המצורף

ראיון שנתתי לשירה פליקס במקצוענים 10

מאחלת לך גם מזל טוב

וגם הצלחה בתפקיד שלך כהורה.

דבורה עידן

מייסדת המדריך להורות כריזמטית

במאמר זה תקראו

• מדוע ילדים לא מקשיבים להורים ,
• מדוע כדאי להם  לא להקשיב להוריהם.
• איך הם משיגים זאת לעצמם,
  
• מה הילדים אומרים לכם ההתנהגות  שלהם?

במאמר המשך תקראו

• מה יש לעשות אחרת  כדי שהילדים ירצו להקשיב לכם ולשתף פעולה בכיוון של מועילות ותרומה למשפחה.

למרות התסכול, והאכזבה,

למרות חוסר האונים שאתם חשים בהתמודדות עם הילדים….

הצטידו בסבלנות ובסובלנות

לאחר שתבינו מה אתם עושים היום שמדרבן את הילדים לא להקשיב

פעלו בהתאם להדרכה וההמלצות כדי לעשות אחרת.

ואני בטוחה שתשיגו שיפור ענק!

למה הילדים לא מקשיבים להורים?

הנחת היסוד,

שעשויה לעזור לכול ההורים בדרכם החינוכית.

בניגוד לדעת רבים, הילדים לא שלנו. (אל תיבהלו….)

הם נשמות יקרות אשר הופקדו (ולא הופקרו!) בידי ההורים למטרות של צמיחה וחינוך,

עד שיוכלו לצאת לעולם הרחב עצמאים ואחראיים לחייהם.

לפיכך : הילדים הם לא המשרתים של ההורים, הם גם לא העבדים של ההורים.

התפקידים שמטילים עליהם בבית, מטרתם  לעזור להם להרגיש משמעותיים בעיני עצמם, חשובים ורצויים.

ככול שהילדים חשים תחושה אמיתית של משמעות,

( זו תחושה סובייקטיבית של הילד, ולא קשורה למחשבות ההורים)

הילדים יותר יתרמו ויותר ישתפו פעולה.

אם התנהגות היא שפה- בואו נבין את השפה!

מטרת על:

של כול אדם בכלל ושל כול ילד בפרט  היא לחוש משמעותי בעיני עצמו.

ילדים הם מדענים צעירים.

איך משיגים ילדים את מטרותיהם?

כמובן, על ידי  פעולות התנהגות,

שהן תוצאה של תצפיות בתגובות ההורים להתנהגות שלהם.(מחקר ופיתוח)

הם מנסים ומתנסים בדרכים מגוונות ויצירתיות,

ולבסוף מתקבעים  על הדרך,

שעליה הם מקבלים את מירב התייחסות ההורים, או ההורה המסוים.

הילדים מתאמנים מספיק פעמים ומספיק זמן,

וכך הדרך הנבחרת הופכת  למטרת ביניים.

ילדים מתנסים בפעולות מועילות כמו:

• לעזור לפנות צלחות מהשולחן,
• לפנות מדיח כלים,
• לעמוד ליד השיש ולסייע בבישול ובהכנת הארוחה,
• להגיש אטבים כשתולים כביסה,
• לסדר מצרכים במקרר ובארונות כשחוזרים מקניות,
• להשליך ניירות לפח האשפה,
• ועוד פעולות שתורמות לבית ולמשפחה

והורים מזכים את הפעולות שלו

• בהתייחסות המעודדת את התרומה שלו,
• מוקירים את עזרתו האמיתית,
• מכירים ביכולותיו ובמאמציו,
• שמחים ומודים על כול גילוי של עזרה ,

הילדים יתמידו בדרך הזו,

יחפשו עוד פעולות של תרומה ומועילות, (מטרת הביניים של הילד בדרך לשייכות תהיה – מועילות, תרומה, עזרה לזולת וכו').

שימו לב לכך

שכול הילדים מנסים לתרום מרגע שהם צועדים, ופעמים עוד קודם.

הילדים (לפעמים בניגוד להוריהם) יודעים שהם יכולים!

ומדוע?

כי הורים משמשים דוגמא אישית .

הילדים (זוכרים שהם מדענים חוקרים.וכו.) הם רואים מה ההורים עושים מסביבם כל היום,

הם מסיקים שלהיות משמעותי  זה לעשות כמו כולם.

כל הילדים גם עושים דברים אחרים: ("לא מקשיבים להורים")

• הילדים נוגעים בדברים שבירים,
• הם זורקים חפצים ואוכל על הרצפה,
• הם נדחפים למשחקי האחים הגדולים,
• הם פותחים מגירות ועושים בהן סדר חדש,
• הם מעלעלים בספרים ואולי גם קורעים חלק מהדפים,
• הם מטפסים על כסאות ואולי גם על שולחנות,
• הם מפזרים צעצועים ולא אוספים אותם,
• הם מכים את אחיהם הקטנים ועוד ועוד דברים מרגיזים מעצבנים ומכעיסים!

מה בודקים הילדים ?

את מידת ההתייחסות של ההורים אל הפעולות שלהם, מבחינת הכמות והאיכות!!

ואיך הורים מגיבים?

• ילדכם טיפס בפעם הראשונה על הכסא וממנו עלה אל השולחן של המטבח.
• הוא עמד כולו חיוכים עם תחושה של מנצח, נהנה מהמצב החדש ומהמראה החדש הנשקף מהגובה.
• ופתאום עולות צעקות,"תזהר!!" "זה מסוכן" "לא עולים לשם"  "אסור",
• כול הנוכחים  בבית קופצים ממקומם (אימא, אבא, סבא וסבתא, אחים ואחיות),
• בריצה  אמא מגיעה אליו מתנשפת מלחץ,  מאמצת אותו אל ליבה  אבא מוסיף מילה או שתיים,
• כולם נושמים לרווחה,הילד בריא ושלם….

מסקנת הילד

מהאירוע (זוכרים שהוא מדען קטן, וגם מפיק היוצר את סרט חייו?)

• כדאי לעשות שוב,
• הרבה יותר מסעיר,
• מרכז הרבה יותר עניין והתייחסות, מאשר מילים כמו  "כל הכבוד, איזה יופי אתה עוזר לאמא" –  כשהוא השליך את החיתול קודם לפח!

התגובה  המסעירה של ההורים – לפעולות "רעות" של הילדים

חוסמת לילד את הבחירה בדרך  החיובית של מועילות ותרומה ,שם התגובות פחות מסעירות.

איך יפעל הילד?

• ימשיך לטפס על השולחן שוב כדי לזכות בהתייחסות המסעירה,(צעקות כעס, איומים עונשים ועוד)
• אם התגובה המסעירה תימשך, ימשיך גם הוא, וישכלל את ההתנהגות וימצא עוד ועוד מצבים שבהם יזכה לכזו התייחסות.

עד כמה שזה נשמע אבסורד, יעדיפו הילדים את הבחירה בהתנהגות ה"הרעה".

כי כך הם מקבלים התייחסות גם רבה, וגם בעלת עוצמה,

ובזכות ההתייחסות הזו הם חשים משמעותיים מאוד בעיני עצמם.

היות והתנהגות כזו של הילדים,

היא לא בזמן, לא במקום, ותובענית בכמותה.
היא מפריעה להורה מסוים , במשפחה מסוימת

ההתנהגות הזו של הילדים

• מתורגמת אצל ההורים ל"ילדים שאין להם גבולות",
• או "שלא מקשיבים להורים".
• מכאן יוצא ההורה למאבק  "כי הילד חייב שיהיו לו גבולות".

הטעות הנפוצה של ההורים היא חזרה על סיפור  פרעה, (שמות א' 12) "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"

כך גם הקשר בין ההורה לילד הופך להיות כוחני יותר ויותר……

ההורה- מותש, כועס, ומתוסכל,

והילד? התנהגותו הפרועה מתרבה מתעצמת  ופורצת את כול הגבולות……

במאמר הבא תגלו

מה לעשות כדי שהילדים יקשיבו וישתפו פעולה.