כיצד להגן על ילדינו מפני השפעות שליליות

כיצד להגן על ילדינו מפני השפעות שליליות את הילדים שלנו אנחנו מגדלים בעולם החשוף יותר מדי להשפעות שליליות של אלימות ,אלכוהול, סמים, בכל רמה. מעשי אלימות מחרידים מהווים את המרכיבים המקובלים היום בבידור במוזיקה, בסרטים, בתוכניות טלוויזיה, במשחקי וידיאו ובספרים.

ואכן ההשפעות השליליות פוגעות גם בילדים שלנו, כי התנהגות שלילית נלמדת, ולעתים קרובות זה נלמד בשלב מוקדם מאוד בחיים.

הורים מפחדים ומחפשים תשובות!

אני לא מתיימרת לדעת את כל הפתרונות , אבל אני יודע שאם יהיה שינוי זה יהיה חייב להתחיל בנו ההורים, וזה צריך להתחיל אצלנו  בבית. בדיוק כפי שילדים יכולים ללמוד להיות אלימים, הם גם יכולים ללמוד להיות נינוחים וטובי מזג.

הם יכולים ללמוד דרכים בונות לפתרון בעיות, להתמודד עם חילוקי דעות, וגם להתמודד עם כעס.
ילדים הלומדים מיומנויות אלה בשלב מוקדם בחיים ומצליחים במניעת אלימות, לומדים משהו בעל ערך עצום לשארית חייהם.

אנחנו, ההורים, צריכים לקבל את העובדה שאנחנו לא יכולים לשלוט במה שאחרים עושים.
אנחנו לא יכולים להשפיע ישירות על מה שקורה בחברה ובעולם.
אבל מה שאנחנו יכולים לעשות זה למקד את כל המאמצים שלנו כדי להשפיע על חיי ילדינו ולהבטיח שאנחנו משפיעים עליהם בכיוון הטוב ביותר שרק אפשר, חשוב שהורים יזכרו תמיד את כוח ההשפעה שיש להם על החיים של ילדיהם.

למרות השפעות העצומות של העולם החיצון הורים, היודעים מה לעשות כדי להשפיע על הילדים עסוקים בזריעת הזרעים המתאימים שלאורך הדרך יניבו ילדים מאושרים ממושמעים ועם ביטחון עצמי, אלה הורים אשר מטפחים את הילדים כך שידעו להגן על עצמם מפני כול השפעה שלילית שתיקרה בדרכם.

כהורים, עלינו לשאול את עצמנו מה חשוב לנו ואיזה ילדים אנחנו רוצים לגדל.
ולבדוק האם אנחנו יודעים בדיוק מה עלינו לעשות כדי להשיג את היעדים שלנו בגידול הילדים.
האם אנחנו מעבירים לילדינו מסר ברור?
האם אנחנו מלמדים אותם ומכוונים אותם לקבל החלטות ולקחת אחריות על התוצאות?
האם אנחנו יוצרים תקשורת של קרבה ואהבה עם הילדים כך שהם רואים בנו כתובת לספר לנו על המצוקות שלהם בלי פחד מהתגובות שלנו?
ואיך עושים זאת?

לפניכם 6 עקרונות פעולה בסיסיים שישפיעו באופן חיובי על גידול הילדים:

• הורים הם המודל אותו הילדים מחקים. עלינו לשמש לילדים שלנו דוגמה חיובית, בהתנהגות אדיבה ומכבדת ובדיבור בנחת. אם אנחנו מגיבים באלימות פיזית או מילולית למצבים. ילדים לומדים ממה שהם רואים, אם דברים שאינם לרוחנו מכעיסים ומתסכלים אותנו , מה נוכל לצפות מילדינו?

• הצטברות של תסכולים כעסים ואכזבות יכולה להביא להתפרצותם בדרך אלימה, כדי למנוע את האלימות יש לעודד ילדים לדבר על תסכולים ומועקות. הורים יכולים לשמש דוגמה אישית לילדיהם כשהם עצמם משתפים את הילדים בקשיים שלהם. (במידה המתאימה)

• חשוב להיות ערים וקשובים למצוקותיהם של הילדים. ילדים רבים מתנהגים באלימות כתוצאה מכעס ותסכול, הורים אשר יֵדעו לחשוף את המצוקות מבעוד מועד יוכלו לעזור לילדים לבטא אותן בדרך אחרת.

• לדבר עם ילדים על אלימות שקורית בגן, בביה"ס ובחברה , שואלים את הילדים מה הם היו עושים…וזו דרך לעזור להם להבין שיש דרך אחרת וכבר מאמנים את הילדים לחשוב על פתרונות חלופיים.

• בדרך כלל תגובות אלימות באות בצורה ספונטנית או אימפולסיבית, ככול שהילדים יהיו מודעים להתפרצויות ולתגובות אלימות, כך יוכלו לפתח גם תגובה אחרת שתבלום את ההתפרצות הבאה.

• כדאי ללמד ילדים ליהנות ממשחקים המעודדים יחד ושיתוף פעולה לעומת משחקי תחרות בהם יש מקום רק למנצח אחד, ומעוררים כעס ומריבה.

רוצים ללמוד עוד כיצד לשמור על אוירה נעימה ומעצימה בבית

לבן שלנו יש בטחון עצמי נמוך

מה אפשר לעשות בנידון?

 לעיתים הורים, לאחר שמתבוננים בהתנהגות של ילדיהם, מגיעים למסקנה, שהילד החמוד  והמקסים חסר בטחון.

ההורים נכנסים למצוקה, שהרי הם רוצים ילד עם בטחון עצמי , שיוכל להתמודד עם משימות החיים. ומחפשים דרכים לשנות את הביטחון  העצמי הנמוך.

במאמר זה אתמקד דווקא בהורים,  בראייה הסובייקטיבית שלהם את המציאות, ומה מביא אותם למסקנה כזו.

את הרעיון שלמחשבות שלנו יש השפעה על יצירת המציאות בה אנו חיים הגה אלפרד אדלר לפני יותר מ-100 שנה.

מרגע לידתנו אנו מתחילים לאסוף התרשמויות ומסקנות לגבי המציאות ולגבי עצמנו. המסקנות האלה, ברגע שהן מגובשות, הופכות להיות תבניות חשיבה, אשר דרכן, כמו דרך משקפיים סובייקטיביות, אנו רואים את העולם. מרגע שגיבשנו מסקנה (פירוש) לגבי המציאות, הפירוש הופך להיות יותר "אמיתי" עבורנו מהמציאות עצמה, במילים אחרות, אנו תופסים את המציאות דרך הפירושים שלנו. המחשבות הן הפירוש הסובייקטיבי שלנו למציאות. בעקבות הפרוש הסובייקטיבי אנו יוצרים ציפיות, ועל פיהן אנו מתנהגים.  

רגשות הן ה"דלק", האנרגיה שמאפשרת לנו להוציא מחשבות מהכוח אל הפועל. הרגשות כפופות למחשבה, גם כשלא נראה כך. הפעולות שלנו יוצרות מציאות חדשה. מציאות זו היא תמיד בהתאמה לפירוש שכבר היה לנו.

המסקנה:

הדברים המפריעים לאדם הם לא הדברים עצמם אלא התפיסה שלו את הדברים, המחשבות והרעיונות שלו על מה שהוא רואה.

כאשר נתקלים בבעיות או קשיים, נעשים חרדים או מדוכאים או כואבים,  אין את מי להאשים לבד מדעותינו על המציאות.                                             

אמחיש את התהליך דרך הדוגמא הבאה.

 הורים פנו להתייעצות וכך סיפרו :

 "הבן שלנו  בן 4 .   לנו הוריו ישנה תחושה שיש לו ביטחון עצמי נמוך.

הרבה פעמים הוא אומר שלא מסוגל לעשות דברים (פחות מאמין בעצמו), בין חברים נראה שהוא נוטה לרצות אותם, ופחות מעיז ולא עומד על שלו. הרבה פעמים החברים שלו , בזמן פעילות חברתית (בגן וגם אחרי הצהרים) לא נענים להצעות שהוא מציע.

 אנחנו יודעים שזה לא בא משום מקום (גם אנחנו לא עם ביטחון גבוה מאוד), אבל עדיין מאוד רוצים לחזק אותו ולגרום לו להאמין בעצמו. כואב לנו לפעמים לראות אותו בסיטואציות מסוימות שמדגישות ביטחון נמוך.

מה אפשר לעשות בנידון?  

 נשמע מוכר?

בשלב ראשון

אפריד בין מה שההורים חושבים ובין התנהגות הילד.

איך עושים זאת?

אצבע בצבע ירוק את התנהגות הילד. ובצבע אדום את המחשבות ואת הפרשנויות של ההורים .

הרבה פעמים הוא אומר שלא מסוגל לעשות דברים (פחות מאמין בעצמו), בין חברים נראה שהוא נוטה לרצות אותם, ופחות מעיז ולא עומד על שלו. הרבה פעמים החברים שלו , בזמן פעילות חברתית (בגן וגם אחרי הצהרים) לא נעניםלהצעות שהוא מציע.

אמנם אנחנו יודעים שזה לא בא משום מקום (גם אנחנו לא עם ביטחון גבוה מאוד), אבל עדיין מאוד רוצים לחזק אותו ולגרום לו להאמין בעצמו. כואב לנו לפעמים לראות אותו בסיטואציות מסוימות שמדגישות ביטחון נמוך. 

בשלב שני

אתייחס אך ורק להתנהגות של הילד.

1. הוא אומר שלא מסוגל לעשות דברים

2. ולא עומד על שלו

3. החברים שלו לא נענים להצעות שהוא מציע

 שלב שלישי

אתייחס אל המחשבות שמתרוצצות להורים בראש. אילו מחשבות של ההורים ואין למחשבות הללו שום קשר להתנהגות הילד.

מניין המחשבות הללו?

את התשובה אפשר למצוא בתוך הדברים שכתבו ההורים, "גם אנחנו לא עם ביטחון גבוה מאוד" היות וההורים לא מספיק בטוחים בעצמם, הם חוששים מאוד שגם הילד שלהם יהיה עם בטחון עצמי נמוך.

החשש והפחד הזה מובילים אותם לפעולות. הם מסתכלים על התנהגות הילד, רואים את אי ההצלחות, וזה מייד מחזק את המחשבה שלהם,  והם קופצים להסקת המסקנה  שובן אין לו בטחון עצמי גבוה!!!

 שלב רביעי

מה אפשר לעשות אחרת? איך להגיב  לבן החמוד, כאשר הוא אומר שהוא לא מסוגל לעשות דברים?                                            

  1. יש לשים לב מתי הוא אומר זאת?  מי עומד לידו? כמה פעמים אומר זאת?
  2. חשוב לשים לב איך מגיבים  לילד כשהוא אומר זאת, כלומר: מה אומרים לו?איך פועלים? האם אומרים לו שהוא מדהים ונפלא וכו…האם מחזקים ספציפית את מה שעשה?
  3.  מה שכדאי לעשות זה לעודד אותו לעשייה.  מה אתה כן מסוגל לעשות? מה אתה כן יכול  לעשות? אתה צריך עזרה? במה לעזור לך?  להיות ממוקדים במה הוא  כן  יכול.
  4.  לעודד אותו על כול עשייה שלו, ועל כול פעילות מוצלחת ותהא זאת הקטנה ביותר.
  5.  יש להתייחס אך ורק לפעולות והעשיות של הילד  ולא לילד עצמו. עלינו להראות לילד את הפעולות שהביאו להצלחת המשימה.
  6. תאמינו בילד שלכם ותסמכו עליו.

 כיוון שאין לנו דרך לתפוש את העולם אלא דרך העיניים שלנו, שהן תמיד-תמיד סובייקטיביות, הפרשנות שלנו לכל מצב נתון קובעת גם את הרגש, ומכאן גם את התגובה.

 אם נשכיל להפריד בין המחשבות שלנו והפרשנויות שאנחנו נותנים למציאות, ובין התנהגות הילדים שלנו יהיה יותר פשוט, וגם יותר קל להיות הורה טוב יותר המחזק ומעצים את ילדיו. 

בברכה

דבורה עידן

מייסדת והבעלים של

המדריך להורות כריזמטית