האמת  שכהורים אנחנו תמיד המודל של הילדים שלנו.

לאחרונה  אני מרצה הרבה על הנושא ומדוע?

כי למודל שלנו כהורים יש השפעה מכרעת על ההתנהגות של הילדים.

השבוע הייתה לי שיחה עם אחת הלקוחות שלי על בנה בן ה-8 . היא דיברה על ההתנהגות השלילית של הילד, שהולכת ומתעצמת, איך היא לא מסוגלת להיות בסביבתו, כי תמיד הוא מתווכח, תמיד הוא צריך לומר את המילה האחרונה, הוא לא מסתדר עם האחים שלו, רב איתם על כול שטות, ועד כמה מתסכל אותה לשמוע את הילד מתלונן שוב ושוב על כול דבר,היא גם הסבירה לי שהיא עושה מאמצים רבים לטפח  ולעודד את הילד שלה להיות עצמאי, שיעזור בבית…

התסכול והאכזבה  רק גדלים, כי היא לא מצליחה לשכנע את הילד שלה להפסיק להאשים  את האחרים בחוסר ההצלחה שלו , ובאומללות שלו.
 
שימו לב איך הלקוחה מנצלת  את הזמן שיש לה איתי.
היא מתלוננת על בנה, מאשימה אותו… ואפילו לא שמה לב לכך!

יחד עם זאת כך עובד המודל!

כפי שההורה פועל, כך בדיוק פועלים הילדים  .

ההורה לא רואה זאת, משום שהוא עסוק בסיפור הרגשי של עצמו, בתסכול, באכזבה ובעיקר הוא מודאג מהנטיות האלימות של הילד שלו, ומההתנהגות השלילית שלו, והוא עיוור לגבי הנטיות  וההתנהגות שלו עצמו.

הוא רואה את ההתנהגויות השליליות של הילד, את התלונות, את הוויכוחים בהם הילד תמיד צריך להגיד את המילה האחרונה…..

אלא שהמציאות היא שההורים  תמיד מתלוננים על התנהגות הילדים!

ההורים חושבים כול הזמן מחשבות שליליות על התנהגות הילדים.

ההורים הם אלה שרוצים לומר את המילה האחרונה בבית.

האם התמונה ברורה  מספיק!!

הבעיה אינה בכך שההורה לא מדייק בתיאור המציאות, סביר להניח שהילד הוא האתגר הגדול שיש לו בבית.

ההורה-  חסרה  לו ידיעת  העובדה שהוא  המודל, המלמד את הילדים  את ההתנהגות שהוא לא רוצה שתהיה לילדים שלו.

המטרה המרכזית של המאמר הזה היא להגביר את המודעות של ההורים  לכוח העצום שיש לדוגמא האישית .  למודל ההתנהגות של ההורים יש השפעה מכרעת על התנהגות הילדים, מפני
שהילדים לומדים את ה"איך" להתנהג רק  מתצפית היכן ממוקדת תשומת הלב ,והיכן הורים משקיעים את מירב האנרגיה.

הורים בטעות מסבירים מה לא בסדר, מתלוננים ומאשימים, ממקדים את תשומת הלב למה שלא רוצים.

בעוד  הורים מייחסים חשיבות למילים, לשיחות ולהסברים  בחינוך הילדים, החלק החזק והמשפיע יותר מכול על הילדים הוא הדרך בה ההורים חיים פועלים ומתנהגים. 

<

לקבלת טיפים תובנות וכלים נוספים לחצו כאן  ונתראה בפעילויות הבאות

כיצד התלונות שיש להורים משפיעים על  התנהגות הילדים

ישנם שני סוגים של אנשים בעולם הזה:
סוג אחד של אנשים הנוטה להתלונן, לא משנה כמה טוב  הם  מקבלים בחייהם. אפילו  יש להם את כל הכסף בעולם, ואפילו נתברכו  בבריאות ובילדים בריאים, מאושרים,.. עדין יש להם על מה להתלונן.
הסוג השני  אלו אנשים שאף פעם לא מתלוננים  גם כשהחיים לא לגמרי מחייכים להם. הם יכולים לשבת בפקקים, וליהנות מהשיר שבדיוק מושמע ברדיו,
רואים את ההבדל?

איך הייתם רוצים  שהילדים שלכם יהיו?
כאלה שממוקדים   בקושי ובמה לא עובד, ולא מצליח
או מהסוג השני הממוקד בלחפש ולמצוא מה לעשות כדי להצליח.
אין ספק שהרצון  שלכם  הוא לגדל ילדים שימצאו תמיד דרכים כדי  להתקדם ולהצליח .
אלא שנכון להיום  ברוב הבתים המציאות שונה , ילדים מתלוננים שקשה להם,  שהם לא יכולים,
שהם לא מצליח, רבים מהילדים פונים לעזרת ההורים בבקשות כמו :תעשו לי, תבנו לי, תציירו לי,  
ועוד…
כלל הזהב אומר :
 ילדים נוטים לראות את העולם (ואחרים בו), באותה דרך בה הוריהם רואים אותו.
ברגע שהילדים תופסים אמונה מסוימת, שאנחנו ההורים מאמינים בה, היא הופכת  למציאות
שמתבטאת בהתנהגות הילדים.
האם אתם מכירים את האמונות הללו?
קשה לי, אף אחד לא אוהב אותי, אני מטומטם, אף פעם אני לא משיג את מה שאני רוצה , אין לי מספיק, אני כישלון, אני לא יכול

טעות  קלאסית שהורים רבים עושים
היא ברגע שהילדים מבטאים אמונות שליליות, יש נטייה לתקן אותם, (בטח שאתה יכול) להתווכח אתם, להטיף להם, מיד.

ומדוע זו טעות?
מחקרים מצביעים על כך שככול שמגיבים יותר למשמע אמונות שליליות של הילד שלנו, כך  מעודדים ילדים להאמין יותר באותן אמונות שליליות, המוח של הילדים קולט שיש דאגה סביב לאמונה הזאת והוא דבק בה יותר מתמיד, והפלא ופלא  ההתנהגות השלילית מתעצמת גם כן. (צועקים זורקים על הרצפה וכו..)
מה  אפשר וגם נכון לעשות?
•    להתמקד רק באמונות החיוביות ובפעולות החיוביות תוך כדי :טיול, סיפורים, או במשחק.
•    משחקים ללא תחרות  במקום התמקדו ביחד ובשותפות. תעבירו מסר שהמשחק נועד כדי ליהנות!!
•    הדגישו את ההתנהגויות המוצלחות של הילדים וחברו אותן לאמונה, למשל, כשמשחקים עם ילדים בכול פעם שמישהו מצליח מכריזים אני מצליחן, אני יכול, גם ההורים וגם הילדים, זו הזדמנות של ההורים להכות בברזל בעודו חם, להנחיל להם, אמונות כגון: אני סומך עליך, אתה חכם- אתה יכול לעשות את זה,- אתה נולדת מנצח, יש לך יכולת, הכול אפשרי בעולם הזה ועוד…אמונות אלו יהפכו עם הזמן לאוצר שישפיע על התנהגות הילדים.
ילדים יצליחו להתמודד עם כישלונות ויחפשו דרכים להצליח למרות הכישלונות. ובכך הופכים כישלונות  ל"אבני דרך להצלחה".
הם בטוחים בעצמם ,מאמינים שהם יכולים לעשות ולהצליח. והם מעיזים לקחת אתגרים חדשים בכול הזדמנות,

כלים טיפים ותובנות נוספות ניתן לקבל כאן