מחכים בהתרגשות לחבק את גלעד

 נועם שליט בצניעותו כה רבה מוסר:

"אנחנו מודים לכל הפעילים, שהיו איתנו,

תמכו בנו והלכו איתנו במאבק הארוך והסיזיפי הזה.

העניין ייסגר כשנראה את גלעד יורד במדרגות, אז נוכל להגיד שהמעגל נסגר."

הורים, נצלו הזדמנות פז זו

לחבק חיבוק אדיר את הילדים שלכם

ולעורר שיחה ערכית מדהימה עם ילדיכם.

תשאלו מאיזה גיל אפשר לשוחח שיחה ערכית עם ילדים?

התשובה שלי היא בכול גיל!

איך?

הילדים  חשופים לגלעד שליט

 ולכול הקורות אותו כבר הרבה מאוד זמן.

הם שמעו בגנים, בבית הספר, בבית, בטלביזיה ועוד….

והילדים קולטים, הם קולטים בכול גיל.

רוצים לדעת מה קלטו הילדים שלכם?

בזכות החזרה של גלעד לחיק המשפחה מחר…

יש לכם הזדמנות פז

חגיגית ממש

לברר  על ידי שאלת שאלות 

מה קלטו הילדים

מה הם יודעים כשהם שומעים את המילים

גלעד שליט!

אם הילדים קטנים מאוד,

תוכלו לאסוף  תמונות מעיתונים

ודרך התמונות לספר את הסיפור

על החייל השב לחיק משפחתו מהשבי.

אם  ילדיכם החלו כבר לדבר..

בנוסף לתמונות….

שאלו אותם שאלות והקשיבו 

מה קלטו הילדים, מה הם יודעים?

  • מיהו גלעד שליט?
  • איפה הוא נמצא?
  • מה ×–×” שבי?
  • מה ×”×™×” חשוב להורים של גלעד שליט ולכול העם שלנו?
  • מחר גלעד חוזר הביתה – מה הברכה שהייתם מברכים אותו?
  • מה הייתם אומרים לאבא ואימא שלו?

על כול תשובה שתשמעו, עודדו אותם,

הראו לילדים  שאתם מתפעלים מהם,

מהידע שיש להם,

ואם מתאים הוסיפו עוד מידע.

הקשיבו  גם לשאלות של הילדים

אך רגע לפני שתענו…..

החזירו את השאלה לילד השואל,

שאלו אותו מה אתה חושב?

חשוב שתגלו אילו מחשבות עוברות לו בראש

אתם לא צריכים להיות מקור הידע

תנו לילדים את המקום הזה ותגלו

כמה הרבה הילדים שלכם יודעים,

סך הכול באמצעות גלעד  שליט

תוכלו לקיים שיחה  ערכית מדהימה

שיכולה להוביל לערכים  החשובים לכם

כהורים וכבני אדם.

שנעבור כולנו יום נפלא מחר

ו"שבו בנים לגבולם!"

איך להכין את הילד למעבר לגן החדש?

 

איך להכין את הילד למעבר לגן חדש?

ימיה החמים של אוגוסט כבר מאחורינו.

תקופת הקיץ ידועה כתקופה של שינויים.

מעברי דירות, שכנים חדשים,

הורים מוצאים עצמם מתמודדים

בשאלות של קליטה , שינויי שיגרה,

המציפים אצל ההורים התמודדויות רגשיות .

מתעוררים חששות וחרדות

לשלומם של הילדים,

שאלות כמו:

איך להכין את הילד לגן כך שלא ירגיש חווית נטישה

ההורים נעשים רגישים יותר

לכול בכי.

הבכי הופך להיות אצל ההורים סמן

לרגשי אשמה, וייסורי מצפון,

הבכי מעלה אצל ההורים מחשבות של חרטה

"אולי טעינו…."

הבכי מערער את הביטחון של ההורים בעצמם.

כאן בא המדריך להורות כריזמטית

ובו הסרטון: "איך לעזור לילדים להשתלב בגן החדש, או במסגרות החדשות"

קרי: גנים, כיתה א, מעברי דירות…

בסרטון תקבלו הדרכה  כיצד תוכלו לעזור לילדים שלכם.

ותגלו מה עליכם לעשות כדי שאתם, הורים, תהיו הורים עם בטחון עצמי.

בסרטון תמצאו  הדרכת הורים פשוטה.

  • הדרכה כיצד עליכם ,הורים,  לחזק את ההורות, ואת הילדים שלכם.
  • מה עליכם לעשות  כדי להיות הורים המאמינים ביכולת הילד שלכם.
  • הדרכה  איך לראות במעבר ובשינוי הזדמנות לצמיחה גם שלכם הורים וגם של הילדים.
  • הדרכה איך לעזור לילדים לבנות את הביטחון העצמי
  • הדרכה כיצד הורים יכולים ללמד ילד לסמוך על עצמו, ולהיות עצמאי יותר.
  • הדרכה איך אתם הורים יכולים ללמד את הילד להיפרד בקלות.
  • ואיך אתם יכוליםלהיות בטוחים שהילד שלכם מצליח להשתלב!

מאחלת לכם ולילדים שלכם

הצלחה

דבורה עידן

 

איך מלמדים ילדים להיות עצמאיים ולקבל החלטות?

 נראה שהשאלה הנכונה שיש לשאול היא:

מה לעשות כדי  לא לפגוע בעצמאות של הילדים.

מרגע שפעוטות וילדים קטנים לומדים לדבר הם באופן אוטומטי דואגים לעצמאות שלהם:

אני אני אני…..

"אני רוצה","לבד", "תני לי לעשות…."

אם כך הילדים מלכתחילה מכוונים להיות עצמאיים.

הרצון הוא השלב הראשון של ההחלטה.

ומהי עצמאות?

אם לא קבלת החלטות וביצוע.


בשלב הבא הילד לומד שלכול החלטה יש גם תוצאה.

כאן נכנס התפקיד שלך כהורה.

בידיך  דרך מעולה שתוביל אותך להיות משפיע .

מה עליך לעשות כדי ללמד את הילדים

מה ההבדל בין מה שרוצים…. לבין מה שטוב עבורם ?


מבינים ומלמדים

שלכול מעשה יש תוצאה.  זהו מכניזם פשוט של סיבה ותוצאה.למשל ערכו נסיון מוכר וידוע. קחו 2 כלים, בכול אחד שימו צמר גפן,

איך עושים זאת?

עורכים עם הילד ניסוי:

  • קחו שני כלים
  • בכול כלי שימו  צמר גפן ועליו 3 זרעי שעועית.
  • בכלי אחד שימו  מעט מים
  • ובכלי השני השאירו צמר גפן יבש.
  • בדקו לאחר שבוע מה קרה?
  • שאלו את הילד מה ההבדלים ומדוע קיימים
  • תתפלאו לראות מה מסקנות הילד .
  • עתה זה המקום והזמן ללקשר בין הניסוי  לבין  הסיבה והתוצאה.

התוצאה בין אם היא נעימה או בין אם היא מכאיבה באה כדי ללמד על הבחירה שנעשתה.

 

איך כול זה קשור להתנהגות הילד ולעצמאות?

כאשר הורים רוצים שהילד יתקלח עכשיו

והילד רוצה להמשיך במה שהוא עושה……..

אפשר להיכנס איתו לוויככוחים שלא נגמרים,

לאיומים צעקות ואף לעונשים.

 

אך אפשר גם אחרת

למשל

כשהילד שלך לא רצה להיכנס להתקלח כשביקשת ממנו,

מציעים לילד בחירה בין שתי אפשרויות  להיכנס למקלחת בבכי , או להתקלח בכייף.

מכבדים את הבחירה של הילד.

גם אם הוא בחר לבכות ולצעוק….

ולמה?

כי כאן הילד מבין שאם הוא רוצה אחרת הוא יוכל מחר לבחור מחדש.

הבחירה = כך אני רוצה

הילד החליט איך לפעול

וזה ראשית החינוך לעצמאות.

אפשר לשאול אותו      (כמובן אחרי שקילחתם אותו למרות שבחר לבכות…)

  • איך הרגשת?
  • כדי להרגיש נעים וכייף מה תעשה מחר במקלחת?


מדוע לשאול שאלות על הרגש?

שאלת השאלות על ההרגשה באה מתוך ההבנה שהמרכיב המכריע  בקבלת החלטות אינו דווקא ההחלטה ההגיונית…. אלא האופן בו חשים .

ובמילים אחרות, כשבודקים סיבות ותוצאות  מסתבר  שלרגש יש מקום משמעותי יותר מהמרכיב האינטלקטואלי.

לכן

המלצה שלי

לאמן את הילדים להכיר את העולם גם מהפן הרגשי.

 

איך עושים זאת?

שואלים את הילד

איך ההרגשה שלך ביחס ל……

איך הרגיש החבר שלך?

ואיך אבא הרגיש?

איך הרגישה אחותך?

איך בפעם הבאה תצליח להשיג את מה שאתה רוצה גם בדרך אחרת?

 

המשימה של כול הורה היא להראות לילדים

  • שההחלטות אינן זרם בלתי פוסק של תביעות עקשניות, אלא שבבסיס כול החלטה יש סיבה ותוצאה.
  • שאיך הם מרגישים תלוי בבחירה שלהם
  • הילד ילמד לשכול יום יכול לבחור אחרת
  • ומכאן הדרך לעצמאות ולאחריות קצרה.

להיות הורים לילד אוטיסט

ראש המוסד הלאומי לבריאות הנפש בארה"ב תומס אינסל : "אם היינו מתחילים לאמן ולעצב את המוח המתפתח מהרגע הראשון, היינו מגיעים לכך שיפעל בצורה יותר נורמלית"

 

מה שקורה להורים משאובחן הילד כילד אוטיסט נופלת עלטה כבדה

עליהם.

חושך גדול, אימה!!!!

מכה קשה!!!

להורים קשה מאוד לקבל את האבחון. נמצאים בתהליך של הכחשה….

הרבה שאלות של דאגה עולות, פחדים רבים מהבלתי ידוע, ובעיקר רצון עז למחוק את הרגע שקבלו את המידע – יש לכם בן אוטיסט.

 

מה עושים?

חלק מההורים נכנסים למרה שחורה – עולמם חרב, מוצפים בתסכול, רגשי אשם, ואכזבה מנסים להזים את האבחון.

אבל אפשר גם אחרת!!!

חשוב להתחיל לפעול ולהתמודד עם האוטיזם במקביל בשני כיוונים.

  • אחת טיפול בילד עצמו, לאמן ולעצב את המוח שלו בקצב המתאים לילד, ללא ציפיות.
  • השנייה עידוד ותמיכה בהורים ובמקביל חיזוק האמונה שלהם בעצמם וביכולות שלהם להדריך את הילד שלהם.

 

המטרה היא אחת – לקדם את הילד, להעצים את יכולותיו, ולאפשר לו הצלחות מרובות בדרך ההתפתחות המיוחדת שלו.

חשוב ללמוד ולקבל כל מידע אפשרי לגבי הלקות מאנשי מקצוע שונים, ספרות מקצועית.

חשוב לקדם את הילד מהמקום בו הוא נמצא על פי הקצב שלו, עם כל אנשי המקצוע האפשריים.(מטפלים, קלינאים, פסיכולוגים ועוד…)

 

תפקיד ההורים – להוביל את תהליך העצמה של הילד. הם המומחים המעשיים בתחום!!!!

הם חייבים לקבל את הילד כמו שהוא ממקום אוהב, רגוע ותומך, ובחיוכים צחוקים

לתמוך  ולהדריך את הילד  ולקדם אותו בקלילות ובפשטות.

וכמובן ליהנות מהילד, שהרי הם אלה שנמצאים איתו שעות רבות , והם רוצים

את טובתו ואת טובת המשפחה.

 

איך עושים זאת?

• מתייחסים אליו כאל עוד ילד יחיד ומיוחד – ובשום פנים ואופן לא מתייחסים אליו כבעיה.

במקום לשים את מלוא תשומת הלב לקושי ולבעיה –שהרי אז כל הפעילות וההתנהלות של המבוגרים והמשפחה היא להבין את הבעיה ולמצוא פתרון לבעיה, ושוכחים שנולד ילד מקסים עם ייחודיות, ובעצם לא נולדה בעיה – שצריך לפתור!!!! (מי מאיתנו היה רוצה שיתייחסו אליו כאל בעיה?)

תשומת הלב תהיה העצמת הילד. איך הילד למרות המציאות מלמדים אותו בקצב שלו  להתמודד  עם משימות החיים ולהצליח.

מתייחסים לילד ממקום של אהבה ומאפשרים לו לחוש שהוא משמעותי בעיני עצמו. – שהרי גם הוא מתנה שקבלה המשפחה – כמו כל ילד אחר (אני לא פעם שומעת התרסה של הורים בסגנון "מתנה?!" – מי רוצה מתנה שכזו, ואני יודעת, שאם נתרצה ונקבל את הילד כפי שהוא ולא כמו שאנחנו רוצים אותו, נגלה כמה הוא נפלא ומדהים , נהיה המומים לגלות את הכוחות המיוחדים שלו,למרות הלקויות, נתאהב בו כל יום מחדש).

• ממקום רגוע, אוהב, מקבל, אפשר באמת לקדם את הילד, ומדהים לשמוע, כמה הילדים משתפים פעולה ומתקדמים כשהם חשים שהם אהובים, ומקובלים כמו אחיהם.

ההורים זקוקים להרבה תמיכה – חשוב שיגלו את הזכות שנפלה בחלקם לגדל ילד מיוחד כמו בנם. התמיכה מאפשרת להם לראות את היופי בהם עצמם, ובילדם המיוחד.

• קבוצת תמיכה מאפשרת בכייף את ההתפתחות של ההורים, ובעקיפין את ההתפתחות של הילדים.

 

ולהלן עדות  אישית  של אחת האמהות שהשתתפה באחת מקבוצות התמיכה.

 

קבוצת תמיכה – הסיפור שלי

 

השתתפתי פעם ראשונה בחיי בקבוצת תמיכה בשנת 2000, או כדאי שאגיד – בתחילת המילניום הזה, כי במילניום הקודם לא הייתי מספיק בשלה? בכל אופן, כשבני היה בן 4, בשנתו השנייה בגן לילדים אוטיסטים, נפתחה, ביוזמת הגננת בעיקר, ולאו דווקא שלנו ההורים, קבוצת תמיכה בהנחייתה של דבורה עידן.

 

אנו, ההורים, היינו עדיין בשלבי העיכול הראשונים של הבעיה שלנו, קרי – ילד אוטיסט (או ילדה), וכל אחד ואחת מאיתנו התמודדו עם ה"בעיה" באופנים שונים ומגוונים. כמובן שהיו כאלה שההתמודדות שלהם הייתה פנימית, פסיבית, יש כאלו שהיו קפואים, ובאופן כללי רב היה הנסתר על הנגלה. קבוצת התמיכה היוותה עוד נידבך בדרכנו העלומה, וקיווינו מאוד לקבל שם עזרה ועצה בטיפול בבעיה שלנו.

 

במפגש הראשון, שההשתתפות בו לא הייתה מלאה, גילינו להפתעתנו הרבה שלמנחה, דבורה, כלל אין ניסיון בהנחיית קבוצת תמיכה להורים עם ילדים אוטיסטים. היה לה ידע מועט בלבד בנושא זה! הכיצד? כעסנו. וכן, אחת מאיתנו גם התריסה זאת כנגדה-

"בעצם איך תוכלי לעזור לנו אם אין לך הכרות קרובה לנושא זה?", והוסיפה, "את לא תוכלי אף-פעם להבין אותנו".

דבורה ענתה, שאכן אין לה ילד אוטיסט, וגם חסר לה ידע ספציפי בתחום האוטיזם, אבל היא מאמינה שבתחום האוטיזם אנחנו ההורים – מומחים, וילדנו הם ככל הילדים.

בשלב זה, אנו גיחכנו במרירות, היא באמת אינה יודעת דבר וחצי דבר אם היא משווה את ילדנו לכל הילדים ה"נורמאלים", ולכולנו היו גם ילדים רגילים/"נורמאלים".

היא גם לא נהגה להשתמש במילים שכבר היו שגורות בפינו, כמו: "בעיתי, חריג, נכה, יוצא דופן, וכיוב´". כל הילדים באשר הם היו למשנתה מיוחדים, כמו שהם ובאשר הם.

 

למזלנו, לא קמנו ויצאנו באמצע המפגש הראשון, ולאט, בהתחלה זה היה ממש לאט – התחלנו לראות את הדברים מזווית אחרת ומסקרנת. ניתחנו במפגשים מצבים מסוימים, ובעזרתה קיבלנו פרספקטיבה חדשה, מרעננת, ואפשר לומר גם בריאה ומשחררת.

 

ועכשיו, אני יכולה לעבור לגוף ראשון ולומר, שלמדתי המון במהלך המפגשים בקבוצה במשך השנתיים שהשתתפתי בה. דבורה עזרה לי לאוורר מחשבות ישנות, קיבעונות ויומרות, ועזרה לי לפתח בעצמי יצירתיות, חופש מחשבה ופשטות. למדתי והבנתי שילדי הוא ילד ככל הילדים, או ככל בני האדם, ולפיכך, למדתי לראות אותו ולהתנהל אליו כמו אל ילדי ה"רגיל". למדתי להבין שדרכו בחיים הינה מיוחדת, כמו דרכם המיוחדת והייחודית של שאר בני האדם. ומתוך כך, היה לי גם קל ונוח יותר להתנהל עם ילדי ה"רגיל" ועם שאר האנשים בעולם.

 

קצרה היריעה בסיפור קטן זה להכיל את כל התובנות והתהליכים שחוויתי בקבוצה ההיא בהנחייתה של דבורה עידן, אך בהחלט אני יכולה לשתף אתכם ולספר, שזה היה אחד התהליכים המשמעותיים ביותר שעברתי בחיי עד כה, ששיפרה את חיי כפרט ואת חיי בני משפחתי כולה. עד היום, כשילדי האוטיסט בן 10 וילדי הקטן בן 8, אני נהנית עד כלות מגידולם ושניהם ילדים מדהימים וטובים. ובהחלט אני יודעת שלדבורה היה חלק נכבד בעזרה לשכלול יכולותיי ואושרי כאם וכאדם.

 

ילד אוטיסט? הצחקתם אותי, קוראים לו עידו.

 

רבקה- אמא של אור ועידו.

 

 

איך אפשר להתמודד עם נשיכות של ילדים?

איך אפשר להתמודד עם נשיכות של ילדים

השבוע זכיתי בשיחת טלפון מאתגרת.

הבת שלי  מעברו השני של הקו…

שואלת אותי,  "אימא, איך אפשר להתמודד עם ילדים שנושכים?"

מה קרה, שאלתי?

הבן החמוד שלה, יהיה בן שנתיים בשבת, חזר מהגן עם אוזן פצועה ומדממת – כתוצאה

מנשיכה של ילדה שמלאו לך שנה וחצי.

היות שזו לא פעם ראשונה, שהילד שלה חוזר עם "שעון אדום" ,

והיות שהיא לא נמצאת בגן, כשהאירוע מתרחש,

איך להתמודדעם ילדיםמבקשת  הבת שלי, שאדריך אותה , איך אפשר לעזור לגננת שלה להתמודד עם הנשיכות בגן?

אני יודעת, שתופעת הנשיכות מטרידה וממש לא נעימה לכל הצדדים – לא להורים, לא לילדים

(הנושכים והננשכים) ולא לגננות.

לכן הרמתי את הכפפה….

וחשבתי  מהו הכלי האפקטיבי שיכול לסייע בנושא:

גם להורים עצמם, כך שהם מצליחים להדריך את הילד למצוא כלים אחרים (מלבד נשיכות)

להתמודדות  עם המציאות.

גם להורים ,שרוצים להדריך את הגננת, איך לעזור לילד שלהם לא להיפגע  מהנשיכות, או לחילופין ,אם

בנם הוא הנושך ,  איך לאפשר לו להשיג את רצונו בדרכים חילופיות לנשיכה?

וגם לגננות עצמן.

נעניתי בשמחה לאתגר וצילמתי סרטון

בסרטון תמצאו הדרכה ובה כלים  להתמודדות עם נושא הנשיכות.

ממליצה לפנות   כ- 9  דקות  (קצת ארוך, )     אבל כדאי !

בהצלחה בדרכך החינוכית.

לקבלת ידע חשוב , איך להיות הורים משפיעים ומובילים בבית

ממליצה להקשיב שוב ושוב  לדיסק  כיצד להיות הורה כריזמטי,

ואם עדין לא רכשתם……… הזמינו עכשיו