איך מפסיקים את הבכי והיללות של הילדים?

יש לכם ילדים ששבוכים ומיבבים על כול דבר שהם לא מקבלים?
אתם שואלים את עצמכם איך מפסיקים את הבכי והיללות של הילדים?
התשובה  מצויה בהבנה מדוע הילדים בוחרים בבכי כדי לשכנע אתכם 

לשנות את דעתכם?

מה בדרך כלל הורים עושים?

היות והבכי מוציא הורים מדעתם….. בשלב מסוים ההורים נשברים
ו….. הילד מקבל את מה שהוא רוצה
למרות שהיה ברור להורה שהילד לא צריך  לקבל.

רוצים לדעת איך מפסיקים את הבכי והיללות של הילדים?

ודאו שאתם יודעים מדוע אתם אומרים לילד לא! שהסיבה שלכם לא לתת יושבת על בסיס ערכי

כך תוכלו לעמוד על שלכם למרות הפעלת הלחץ של הילדים באמצעות הבכי, זה פשוט וקל כמו שזה נשמע.

וודאו  שאתם החלטיים ונחושים לעמוד על דעתכם.

שאתם מצליחים להתמודד עם הבכי, הרעש והמהומה שהילדים מקימים,

כי אם קשה לכם לשאת את הבכי….. ואתם בסופו של דבר, מוותרים ונותנים לילדים את מה שהם

רוצים למרות שהחלטתם שלא!!!!

הם לומדים שכדאי להם להמשיך להתעקש לבכות ולילל ועוד….להמשיך לבכות ולילל

כי הם בסוף …..יקבלו!.

 תשאלו, מה להתעלם מהילדים?

לא!! לא מהילדים מתעלמים אלא מהבכי והיללות!

ובכך מלמדים ילדים לדחות סיפוקים, וגם לכבד את המילה של ההורה

 איך מפסיקים את הבכי והיללות של הילדים?

מחליטים איך תפעלו מהיום כשהילדים ינסו לשכנע אתכם באמצעות בכי ויללות.

משתפים את הילדים (כן גם ילדים בני שנה וחצי), מספרים להם מה החלטתם,

למה החלטתם, שמהיום כשהם יבכו  אתם תפעלו אחרת. ושתפו איך תפעלו גם אם הם  יתעקשו וימשיכו לבכות.

ויוצאים לדרך חדשה!

ייתכן, שכאשר לראשונה מתעלמים, הבכי , היללות,

והתלונות כנראה יחמירו.(הילדים יבדקו אתכם ואת המילה שלכם)

כאן נדרשת  המנהיגות שלכם.

המנהיגות מתבטאת בנחישות בהתמדה, ובעקביות

עליכם במשך כול הזמן שיידרש מכם להתמיד ולפעול  בהתאם להחלטה שלכם  

למרות הבכי.

 התגמול הגדול

 ההתנהגות הבכיינית תתחיל להיעלם.

זה הזמן , בלי הרצאה, הסברים או תזכורות להתייחס אל הילדים באהבה והרבה.

להתייחס  אליהם בזמן שהם לא מתלוננים ומתבכיינים.

 היות וסיפרתם לילדים מראש איך תפעלו,

היישום של הגישה יהיה עניני וקל , אין צורך להזכיר להם.

תנו לפעולות שלכם  – לא למילים שלכם – לעשות את העבודה.

זה אחד היסודות שישנו את האווירה בבית שלכם.

נסו ותראו. זה יעשה הבדל משמעותי .

עם זאת, ייתכן שעדיין יש לכם שאלות … כמו ….

מה עושים במקום להגיב?

 מה מלמדים את הילדים  במקום הבכי?

 איך מאמנים את הילדים להשתמש  באסטרטגיות יעילות יותר כדי להשיג את מה שהם רוצים?

 איך הם יכולים ללמוד להיות יותר חיוביים?

 מה אתם יכולים לעשות כדי ללמד אותם להתמודד עם אכזבות, או עם תסכולים?

את התשובות לשאלות אלו ואחרות ניתן לקבל כאן.

3 הטעויות הנפוצות שגורמות לילדים להתעקש בבכי ובהתפרצויות זעם.

התבכיינות של ילדים  זו תופעה שאי אפשר לחזות מתי או איפה היא תקרה. לכאורה  לא בשליטה שלנו, ולכן הורים רבים מתוסכלים ומרגישים חסרי אונים מול התפרצויות הזעם והבכיינות של הילדים.

החדשות הטובות,

לא הבכיינות היא העיקר, אלא מה שעושים עם הבכיינות והתפרצות הזעם , יקבע כמה חזק יהיה הבכי  והתופעות הנלוות וכמה עקשנים יהיו הילדים.

מניסיון של עבודה עם אלפי  הורים לילדים בגילאים  שונים מצאתי שקל וגם פשוט להפסיק את התופעה.

כדי להצליח, על ההורים לשנות את הגישה שלהם.

האמונה  שהבכי והיללות עם הזמן  ייעלמו, בעיקר בפעוטות וילדים צעירים,  לא תמיד מתממשת.

הפרדוקס הוא, שככול שהורים עובדים קשה יותר כדי להפסיק את התופעה, כך היא הולכת ומתעצמת.

אלה  הטעויות  שעשייתן מחזקת ומעצימה את התופעה.

•  מנסים למנוע את הבכי

בטעות  הורים  חושבים שהתפקיד שלהם  להפנות את תשומת לב הילד למשהו אחר כדי שלא יתרגז, מנסים "להסיח" את דעתו  בתקווה שהבכי וההתפרצות הבאה…. ימנעו.

רעיון לא רע! בשלב זה אולי גם  רעיון נהדר שאפילו עובד, עם זאת, ככל שעובר הזמן …

אסטרטגיה זו, מתישה את ההורים  וגם מתקשים לחזות היכן יהיה המשבר הבא….,

זה לא עובד! זה גם בלתי אפשרי!

 זה לא עובד כי הילד אף פעם לא לומד איך להתמודד עם תסכול אכזבה  או דחיית סיפוקים
כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה.

הפתרון,  לנטוש את הגישה.

•  מדברים ומרגיעים יותר מדי.

כשהבכי נשמע….רגש הרחמים נכנס לפעולה, והורים פונים לילד מלטפים ומרגיעים במילים ולאחר כמה דקות נראה שהמצב משתפר.

הבעיה , כשהורים לוקחים על עצמם את תפקיד המרגיעים הם מונעים מהילדים למצוא את דרכם להרגעה עצמית.

הרגעה עצמית זו מיומנות  שמאפשרת לילדים להתקדם ולהתפתח, בלעדיה הילדים  מתקשים להרגיע עצמם ובכל פעם שהם נתקלים באכזבה או תסכול, הם מתלוננים ובוכים לחברים שלהם, למורים  שלהם, או אפילו אליכם, בתקווה שאחרים יסדרו להם את המציאות.

•   נותנים , העיקר שלא יבכה!

איך הנתינה מאכילה  את "מפלצת הבכיינות" שמתעצמת וגוברת?

1.    ההורים  נכנעים לדרישות הילד על ידי הבכיינות וההתפרצויות  ונותנים לו את מה שהוא רוצה.

2.    הורים לא נותנים,  לא נכנעים ליללות,  אבל מעניקים  לילד אנרגיה רבה מאוד על ידי הסברים למה הוא לא  יקבל  את  מה  שמבקש. גם  במקרה הזה הילדים זוללים את האנרגיה של ההורים.

כול זמן ש"תאכילו" את הבכי וההתפרצויות, התופעה תגדל ותתעצם על חשבון  ההתפתחות האישית של הילד שלכם.

לקבלת ידע ותובנות נוספות לחצו כאן.

אני מאחלת לכם רק את הטוב ביותר.

דבורה

איך  עוצרים  את המלחמות עם הילדים בבית

אחד המפתחות שעוזר בכול מצב של משבר הוא היכולת להישאר רגועים.

כאשר הילדים שלנו בשיא התפרצות הכעס שלהם  ,שמירה על קור רוח הינה חצי הדרך  להפסקת הקרב.
דמו לשון  אש היוצאת מהגז  בביתכם ומתחילה להבעיר את  הווילון הקרוב, מה הדבר הראשון שתעשו?

 האם דלי מלא במים יכול להיות פתרון?

מה שברור שלעולם לא תוסיפו  אש  למדורה הקיימת. ובאנלוגיה לקרב בבית, זה לא הזמן להוסיף כעס והתפרצות שלכם  לאש המלחמה בבית.

איך שומרים  על קור רוח במצבים בהם הילדים צועקים, זורקים את עצמם וכו… נכון, כולנו  יודעים מה הדבר הנכון לעשות , באמצע כול המהומה הזו , אך באותם רגעים הרגש מציף אותנו  ואנחנו מקבלים החלטות של הורות חלשה ומסכנה. ברגעים אלו אנחנו עסוקים בהגנה על עצמנו , ולא פנויים לצרכים של הילדים שלנו. בתוך המלחמה אנחנו לא מדברים בחביבות או בשלווה אליהם, ולעתים קרובות אנחנו מצטערים על כך מאוחר יותר, מתעוררים רגשות אשם, יודעים שלא היינו צריכים……

חשוב לזכור שכול הרגשות מקובלים, אך לא כול ההתנהגויות מקובלות.

לכן הפתרון  היחידי שעוזר הוא  להישאר רגועים כאשר הילד לוחץ על כול כפתורי ההפעלה שלנו, ולא להגיב בתגובה אוטומטית

איך עושים זאת?

1.    מזהים מה הרגשות הבסיסיים המפעילים אותנו. פחד, דחיה, בושה,וכו.. בכול פעם שהרגשות הללו מופעלים , יש לנו נטייה להאשים את מי שהפעיל אותם, נסו באותם רגעים במקום להאשים את הילדים שהפעילו את הרגש אצלנו, לשאול את עצמכם  מה אפשר לעשות  כדי שתהיה  תוצאה אחרת.

2.    עוצרים עצמנו, אומרים לילד  " אני "בלחץ"  עכשיו אני רוצה לנשום כמה נשימות עמוקות, להרגיע את עצמי, ולהבין איך הכי טוב והכי יעיל להתמודד עם המצב.    בדרך זו, גם מרגיעים את עצמנו, אבל גם מלמדים את הילדים  איך להרגיע את עצמם. בהתנהגות זו אנחנו מהווים מודל לילדים שלנו להתמודדות עם תחושות קשות.  כלים אילו של עצירה, נשימה עמוקה, וחשיבה, יעילים  במציאת פתרונות יצירתיים במצבי משבר.

3.    משחררים דאגות ומתמקדים במה שטוב.  ממלאים את הדמיון בתוצאות חיוביות,  אחרי הכול  אף אחד לא באמת יודע מה תהינה התוצאות. המחשבה על תוצאות חיוביות יאפשרו להרגיש רגועים יותר, המוח יפעל טוב יותר, ויש סיכוי שנצליח להדריך ולאמן  את הילד בצורה יעילה יותר שתעזור לו להשיג לתוצאות חיוביות.

תקשורת שלילית עם הילדים שלנו  לאורך הזמן יכולה  להרוס יחסים טובים. לעומת זאת רגיעה יוצרת אוירה נעימה המאפשרת צמיחה והתפתחות.

לידע נוסף ותובנות חדשות לחצו כאן

מה לעשות כשהילד שלך מתלונן "משעמם לי"

ילדים מתלוננים שמשעמם להם לא רק בחופש הגדול.
אחת השאלות שמטרידות הורים היא מה לעשות כשהילד שלך מתלונן "משעמם לי"

פנתה אלי אחת האימהות שנמצאת במועדון ההורים באינטרנט ה"קלות שבהורות"
שלפני החופש כבר תכננה את החופש של ילדיה במסירות רבה
עבדה  על כול  הפרטים הקטנים בנתה לוח פעילויות לחופש.
יצרה חופש מלא בפעילויות מגוונות, יצירה בבית, טיולים , נסיעה לים , ביקור במוזיאונים יציאה לפארק שעשועים מדי פעם.
רוב היום הילדים נמצאים לידה
חלק מהזמן מחייכים , רוב הזמן הם מתלוננים שמשעמם להם
ונראים זועפים ולא מרוצים….
האם תופעה זו מוכרת גם לך?

לאור התיאור המלא בפעילויות ועשייה שהאימא דאגה לתת לילדיה
שאלתי את עצמי האם חופשת קיץ עמוסה בפעילות לא מפספסת את העיקר?

 אחת ההנאות של חופשת הקיץ הארוכה הוא שחרור מהעומס של הגן ושל בית הספר.
ח ו פ ש !!
כילדה אני זוכרת היטב את השמחה להתעורר  בידיעה ששבועות קדימה אין  שום דבר לעשות.
הזמן בידי ואני מחליטה מה לעשות בזמן הפנוי

אלא ש"הבטלה" מפחידה הורים רבים , ונראית בעיניהם כבעיה , משהו לא טוב.
הטענה הנפוצה היא ,שחופשת הקיץ נעשית מעיקה, הילדים משתעממים ומתלוננים  שאין להם מה לעשות.

הורים רבים בימינו מרגישים מחויבים לדאוג לאושר של הילדים.
חשוב להם להפעיל את הילדים כול רגע ורגע בתכנים ובעשייה  מהחשש לשמוע אותם מתלוננים "משעמם לי."
וכשמגיעה התלונה מיד מחפשים פתרונות לתלונה: "למה שלא תעשה. ."
לרוב הצעות נדחות, או מחזיקות זמן קצר….
הפתרון הוא לאפשר להם למצוא  לעצמם את הפתרונות שלהם
איך לשעשע את עצמם, איך לענין את עצמם ואיך ליהנות. 

 ילדים אוהבים לשחק ליצור, ולהרגיש סיפוק רב.

הם רוצים לעשות כיף. הם רוצים להיות מעורבים.
הם אוהבים ליזום ולעזור,ילדים תלויים ברעיון הבא שלהם של מה לעשות,
זה מה שמחזיק את הניצוץ בחיים ובתחושה של ערך ומשמעות.
כאשר הם מאבדים את זה, הם סובלים.

כאשר ילד מתלונן "משעמם לי " מה חשוב לא לעשות?

הניסיון של הורים לתקן את השעמום שלהם מביא לתסכול, של ההורה וגם של הילד.
אתם לא צריכים להציל אותם!
מה שחשוב הוא לשחרר את הטעות הקלאסית שכמעט כול ההורים עושים  כשהם מציעים לילדים שמשעמם להם רעיונות ופתרונות 

בכל פעם שמציעים פתרונות אנחנו מערערים את התושייה ואת האמונה של הילד ביכולת שלו  לפתור בעיות בעצמו.
האמת היא ששעמום הוא קרש קפיצה גדול   כדי  למצוא בתוכם את התשוקה למשהו מעניין את הרצון ליצור
ולפתח את הדמיון שלהם.
אתם תופתעו לגלות מה הילדים יכולים לעשות כשאתם נותנים להם את החופש לבחור לעשות מה שהם רוצים.
בין אם הילד עושה עוגות בוץ, או מטפס על עץ, או ממציא  ארץ דמיונית עם שפה משלו,
או שהוא עושה מחנה  בחדר או בחצר,
או להבדיל יושב וצופה בתכנית מול המסך, או משחק במשחקי מחשב.

מה חשוב לעשות כשהילד מתלונן "משעמם לי"

התרופה היא ההתיחסות  האוהבת והמכוונת שלכם.
כלי נהדר להורים בכול פעם שמגיעה התלונה "משעמם לי" הוא השימוש במשפט שנאמר באהבה ,
" מה תוכל לעשות כדי שלא יהיה לך משעמם?
ואם התשובה היא אני לא יודע –

חשוב וכדאי
להאמין בילד ולסמוך עליו שהוא ימצא מה לעשות כדי לעניין את עצמו.
לא לפחד לומר לו "אם כך כנראה תמשיך להשתעמם."

דרך אחרת להכין מראש רשימה של כול מה שחשוב לעשות בבית.
(אין הכוונה למטלות שהילד יעשה, אלא מה באמת נחוץ לעשות,
שאם לא יעשה הילד, ההורה עצמו ממילא יעשה זאת)
להשקות  את העציצים, למיין כביסה, להאכיל את הכלב,
לנקות את האמבטיה, לסדר את המיטה , למיין צעצועים ולהחליט איזה צעצועים ישנים שרוצה לתת לצדקה.

כשהילד שלכם מתלונן  "משעמם לי", במקום לנסות לשעשע אותו  על ידי המצאת רעיונות…..

או הזמנה לצאת לקפוץ במתנפחים, לפארק, לחוג קרמיקה או ציור,
אפשרו לו לבחור מתוך הרשימה ( קראו לה רשימת השעמום..חחח)

זה לא משנה אם הם לא יעשו  את זה,זו לא הנקודה –
המטרה בהכנת רשימה כזו היא לאפשר להם לבחור מתוך רשימה פעולה,
שתאמן אותם בעשייה אחראית ותורמת למשפחה.
עזרה הדדית היא תהליך  נהדר המקנה לילדים את תחושת המשמעות והערך העצמי שלהם.
(עובד נפלא אם נערכים לעשות זאת יחד עם הילד כשהוא קטן,
אך יכול לעבוד טוב גם עם מתבגרים – בעיקר אם הם מזהים זאת כעזרה אמיתית ולא מניפולציה להעסיק אותם…..)

ילדים בוגרים יכולים לתכנן את הפעילות שהם רוצים  במסגרת תקציבית הידועה להם מראש.
חשוב לאפשר לילדים לחקור לאן הם רוצים ללכת ומה עליהם לעשות כדי להגיע לשם .
כמה עולה החוויה, ואיך הם מתכוונים לממן אותה.
כך הם ילמדו להתמודד גם עם רגעים של שעמום וימצאו מה לעשות בעצמם ולא יתלוננו על כך.

יכולת שלך ליישם  באופן מידי תאפשר לך להפיק תועלת מעשית , שתשפיע על הנעשה בבית

עוד טיפים יעילים, תובנות, דוגמאות וכלים מעשיים  תוכלו למצוא בספר שכתבה  דבורה עידן  "להעיר את ההורה הכריזמטי" ספר חובה לכול הורה, 

  שתפו  אותנו כאן בתגובות מה הטיפים שיש לכם בנושא?