איך למלא עצמנו באנרגיה ולהיות במיטבינו עם הילדים

איך למלא עצמנו באנרגיה ולהיות במיטבינו עם הילדים

איך למלא עצמנו באנרגיה ולהיות במיטבינו עם הילדים

רבים מההורים אתם אני נפגשת מתארים לי מציאות בה הם מגיעים הביתה עייפים ומותשים
וכבר אין להם סבלנות ולא כוחות ליהנות מהילדים המדהימים שלהם.
בעודם מחכים לשקט…..
מעדיפים שהילדים יצפו בתכניות טלוויזיה  או ישחקו משחקי מחשב(במיוחד בחופשת הקיץ) ורק שלא יטרידו ….

מדוע  אנחנו ההורים כול כך עייפים? ואיך נמלא עצמנו  באנרגיה ובסבלנות מול ילדינו

הורים יוצאים לעבודה  שהרי מתפקידם לפרנס ולכלכל את בני המשפחה וחוזרים אחרי 8 שעות או יותר , אוספים את הילדים
ומתחילים יום עבודה חדש…..

למה יום עבודה? משום שהילדים רוצים קשר וקרבה להורים הם שואלים בלי סוף שאלות, מבקשים זמן איכות עם ההורים, כמעט בכל רגע. שהרי זמן מתפרש  כאהבה.
ואנחנו ההורים , חשוב לנו להיות ההורים הטובים ביותר,
אלא שהילדים מפעילים עלינו  מכבש של בקשות ושאלות עד שמרגישים שהילדים סוחטים מאתנו כול אנרגיה אפשרית.
וכולנו מייחלים לרגע שהם כבר יירדמו ונזכה במעט זמן לעצמנו…. לשקט אחרי יום שיגרתי "מטורף" ובקיץ, מטורף קצת יותר.

אלא שכשמגיע הערב והילדים כבר סוף סוף במיטות….. במקום לנוח ולהירגע….. מתפנים לעבודות הבית,  סדר, ניקיון, כביסות, אולי בישולים, או הכנות ליום העבודה הבא…..

האם זה מוכר לכם?..

 

בסיס השינוי הוא בהבנה,

שכאשר אנחנו  עושים הכל עבור הילדים , דואגים להגן עליהם ולהציל אותם  שלא יכשלו ומשאלת הלב אחת היא: "שרק ייהנו ויהיו מרוצים",
אנחנו  לא רק שלא עוזרים לילדים אלא  פ ו ג ע י ם בהם!

יתכן שזה נשמע הזוי…… ויאמרו לי הורים  הגזמת דבורה, אני עושה מה שעושה מתוך אהבה  למה את אומרת שהילד נפגע?

היות וכולנו רוצים לגדל ילדים שיצאו לחיים ויהיו עצמאים אחראים, ויצליחו להתמודד עם אתגרי החיים.
חשוב להיות מודעים לכך שבלי להתכוון  פוגעים  בילדים
הפגיעה  היא  משום שהורים שעושים יותר מדי למען הילדים,
היות שחשוב שהילדים לא יבכו, לא יקטרו, לא יעלבו, לא יתלוננו,
אנחנו, ההורים , עסוקים בלפתור את הבעיה שמציקה לנו – אי היכולת לשמוע  או לראות את הילדים שרע להם.

אלא שהתפקיד שלנו הורים הוא, למרות הבכי או הפרצוף הנפגע של הילד לא להתעסק במה שמפריע לנו ולהתמקד בתפקיד האמיתי  :

א. לאמן ילדים במיומנויות החשובות

– להיות אחראים לתוצאות (גם לטעויות וגם לכישלונות), להצליח לדחות סיפוקים מידיים,

לכבד את עצמם ואת האחרים, להאמין שהם יכולים גם אם קשה או משעמם למצוא את הדרך שלהם… כדי להצליח  .
הם יוכלו ללמוד זאת כשאנחנו נרגיל אותם לחשוב ולמצוא לעצמם את הדרכים והפתרונות שלהם לתסכולים ולאכזבות שלהם.

לדוגמה:
הגעתם עייפים מהעבודה ורוצים לנוח חצי שעה (קצת להירגע מיום העבודה…)
למה לא לאפשר לעצמכם רגע של שקט?
הילדים ילמדו  לכבד את הזמן של ההורה למנוחה, בעוד שהם ישמרו על שקט יחסי,
מה שיאפשר לכם לקום ערניים מחייכים ושמחים להיות עם הילדים.

אם הם פותחים את הדלת ומפריעים, יש לתכנן פעולות מראש איך להגיב ולשתף את הילדים מראש.
כמו למשל אמשיך לישון לא אשמע ולא אתפנה אל הילדים בחצי השעה הקרובה-זה דורש מכם להיות עקביים ולהתמיד

ב. לאפשר להם ללמוד להיות  א ח ר א י ם.

אחראים לעניין את עצמם, אחראים לכביסה שלהם , אחראים לתוצאות גם אם טועים ומפסידים,
אחראים למצוא את הפתרון הטוב ביותר כדי להשיג מה שחשוב להם,
כי רק כך הם מרגישים שהם בעלי ערך ומשמעות בעיני עצמם!

וזה  ח-ש-ו-ב!!

זה חשוב להתפתחות שלהם וליכולת שלהם להפוך להיות בוגרים אחראים
המאמינים בעצמם, וסומכים על עצמם, בעלי סיפוק, במקום לגדול שיפוטיים וביקורתיים כלפי עצמם, חסרי אונים ולא מאמינים שהם יכולים.

והתפקיד שלנו הוא לאפשר להם לבצע פעולות ברורות ופשוטות
ולדאוג  יחד איתם שיעשו ויצליחו.

לדוגמה:

כשילד מתלונן שמשעמם , חשוב לשאול אותו מה הוא יכול לעשות כדי לעניין את עצמו?
ואם התשובה, לא יודע, מאפשרים לו להשתעמם (זו התוצאה של מי שלא יודע למצוא לעצמו ענין לא?!)

ואם בענין כביסה עסוקים, מלמדים ילדים היכן לשים כביסה מלוכלכת שלהם,
איך מכניסים למכונה ומפעילים אותה יחד עם הילדים.
כשהם גדלים הם יודעים לעשות זאת בעצמם.

לנו ההורים  אין תפקיד להיות  המשרתים שלהם או המבדרים שלהם.
הרגלים וערכים- מטמיעים כבר בגיל צעיר, והם אבני יסוד עבורם לבגרותם.

ג. להגדיר את הגבולות שלנו , של עצמנו:

ילדים שגדלים ללא גבולות ברורים – כול החיים עסוקים בלבדוק גבולות, במקום להיות עסוקים בהתפתחות של עצמם.
כשהורים יודעים מה חשוב להם ומגדירים מראש איך יפעלו , הם מהווים קיר בתחומים שחשוב להם, ובכך נותנים לילד/ה תחושת בטחון. ילדים לומדים את גבולות המגרש, אינם מנסים לשבור "קירות", וקל להם להתאמן במיומנויות החיים בתוך מגרשים מוגדרים.

ללא גבולות הם חשים חשופים ופגיעים.
העניקו לעצמכם את הגבולות שלכם, (לא לילדים)  הילדים יתבוננו בהתנהגות שלכם ויבינו מה חשוב לכם.

אם הילדים ממשיכים לעצבן, להרעיש, לריב, להדאיג
בדקו את ההתנהגות שלכם ותוודאו שאתם ברורים לעצמכם. שיש לכם פעולות  שרק מהתבוננות בכם הילד יודע מה  "כן" ומה "לא", ואתם מתמידים ועקביים בפעולות שלכם.

כמה דוגמאות להגדרת גבול שלנו:

  •  יש סכנה: להיות ליד הילד ולהרחיק אותו פיזית, ללא מילים, ממקום מסוכן.
  •  זמן צפיה: אם הגדרתם זמן ברור לצפייה בטלוויזיה,  עליכם לכבות את הטלויזיה ללא מילים ולא לאפשר לצפות מעבר לזמן שהוגדר.
  • זמן לעצמנו: להגדיר הגדרה ברורה  זמן לעצמכם. למשל, מאיזו שעה בערב אתם מסיימים את הטיפול בילדים ומתחיל זמן הפנוי לעצמכם, לזוגיות שלכם.
    הגדרה מראש, שיתוף הילדים שמהשעה הזו הם בחדרים שלהם, ואתם  עם עצמכם.
    וישום -  פעולות ברורות (לא הסברים ומילים) בהתמדה ובאופן עקבי  ילמדו ילדים את הגבול שחשוב לכם להגדיר


ד. לעשות י ח ד עם הילדים כול מה שחשוב לכם .

למשל לקפל ביחד אתם כביסה, באווירה של כייף. ללמד אותם ולהראות להם
זו פעילות שמלמדת את הילד  מיומנות, וערכים כמו יחד, עזרה הדדית,

יחד עם הילדים מגלים  שמשימות ומטלות אפשר לבצע בכיף
כך אנחנו מעניקים  לעצמנו אנרגיה חיובית וגם מלמדים ומחנכים את הילדים שמשימות הבית הם של כולם ,
וכשעושים זאת יחד זה הופך ממטלה למתנה של זמן איכות.

ה. דאגו להיות תמיד במיטבכם 

כל זה לאחר שנחתם אחרי יום העבודה ומלאתם עצמכם באנרגיה
(זוכרים?.. חצי שעה לעצמכם כשמגיעים עייפים ומותשים מהעבודה הביתה, אפילו כמה דקות זה "מתדלק"),

ועוד השארתם לעצמכם ערב פנוי כשהם הולכים לישון.

זה חלק מהמחויבות שלכם: למלא עצמכם ולהעניק לעצמכם!

זו אינה תאוריה. זו מציאות מעשית ואפשרית.
את כל אלה יישמתי בעצמי.
ורואה שהורים המשתתפים בקורסים ובסדנאות שלי מצליחים לעשות זאת , ומגלים שלהיות הורה יכולה להיות חוויה חיובית מהנה.

 

שאלה – אם לא עשיתי זאת עד ×›×”? והילדים כבר גדולים יותר?

תשובה: כל רגע הוא זמן טוב להתחיל שינוי. ה
כול יכול להיות אחרת ומתחילים  עם עצמנו.
משתפים את הילדים איך החלטתם לפעול אחרת ….. הילדים יתבוננו בנו ויבינו היטב איך כדאי להם לפעול.

אנחנו ההורים מנהיגים , לכן חשוב מאוד לדעת  לאן רוצים להוביל את הילדים ,
ולעשות כול מה שנדרש כדי להיות המודל של כול מה שחשוב לנו להקנות לילדים.

תגלו שהאווירה בבית משתנה , היחסים חבריים , מלאים באהבה ובשמחה, וכול זאת בזכות העובדה שמעולם לא תהיו  "חברים " של הילדים, אלא הורים המלמדים את הילדים את הכלים והמיומנויות הנדרשות כדי להצליח בחיים למרות קשיים ואתגרים.

היכולת שלך ליישם  באופן מידי תאפשר לך להפיק תועלת מעשית , שתשפיע על הנעשה בבית

book3עוד כלים מעשיים, טיפים יעילים ודוגמאות תוכלו למצוא בספר שכתבתי  "להעיר את ההורה הכריזמטי" ספר חובה לכול הורה, 

לחצו כאן , לרכישת הספר

  שתפו  אותנו כאן בתגובות מה הטיפים שיש לכם בנושא?

טיפים כיצד ללמד ילדים לדחות סיפוקים מידיים

 טיפים כיצד ללמד ילדים לדחות סיפוקים מידיים

טיפים כיצד ללמד ילדים לדחות סיפוקים מידיים

 מי לא היה רוצה לדעת כיצד ללמד ילדים לדחות סיפוקים מידיים?
טיילת כבר עם הילד שלך בקניון?
מה עשית כשהוא ראה משהו שממש הוא רוצה וביקש ממך, לקנות לו ועכשיו…?

 החלטת שלא לקנות?
מיד גילית שהילד עקשן?  
שמעת  את קולו…. בבקשה בבקשה בבקשה….
או לחלופין באה  התפרצות הכעס בנוסח: "… איזה הורים אתם?
תמיד קונים רק ל…ולי אף פעם לא, לכול החברים כבר קנו… רק אתם …..?"
ומה כבר לא עשית? כבר אמרת לו שבפעם הבאה לא יבוא אתך? איימת, שאם ימשיך כך לא יקבל?

הילדים ממשיכים לדרוש, ולהתעצבן כשהם לא מקבלים עכשיו את מה שהם רוצים.
אימפולסיביות וחוסר שליטה עצמית איננה גזירת גורל, וכנראה גם לא עניין של  "אופי".
נראה,  שזה פחות או יותר חלק מהטבע האנושי לשנוא לחכות ולהמתין.

אם לנו המבוגרים קשה ההמתנה , ומבקשים מהילדים עכשיו לסגור את המחשב… עכשיו להכין שיעורים, וכו..

ילדים- קשה להם  פי כמה,
בעיקר אם לא דאגנו לאמן אותם  בדחיית הסיפוקים המיידים.

מחקרים מצאו שניתן לפתח שליטה עצמית טובה יותר.

עוד נמצא שהיכולת לפתח שליטה עצמית היא התקווה הגדולה ביותר לשינוי שיביא לרווחת האדם.

במאמר היום

נגלה איך אפשר לאמן ילדים להיות סבלניים, ולקבל את העובדה שלא כול מה שהם רוצים הם מיד יקבלו?
איך  יכולים לשאת טוב יותר תסכול, ולמצוא פתרונות לאתגרים וקושי

לפני הכול

האם שמעת על מבחן מרשמלו? אני מביאה אותו כאן רק כדי לעודד אותך
שאולי  הדרך קשה….אך יש מה לעשות, ויותר מכך חשוב  שהילדים יצליחו לדחות סיפוקים.
מה אומר המחקר?
זה מחקר מ -1960  שנערך על ידי ולטר מישל באוניברסיטת סטנפורד בניסוי כול ילד קבל מרשמלו אחד.
החוקרים אמרו לילדים, שאפשר לאכול מרשמלו אחד ברגע שבא להם ,או אם הם יחכו עד שהחוקר יחזור לחדר, הם יקבלו שני מרשמלו. 

לניסוי הזה היה המשך, החוקרים עקבו אחר הילדים בתהליך ההתבגרות שלהם וגילו ,שהילדים שהצליחו להתגבר על הדחף לאכול את המרשמלו האחד
גדלו  כבוגרים עם משמעת עצמית , היו יותר יצרניים ויותר מרוצים מההישגים  של עצמם.
ודאי ברור לך למה חשוב מאוד ללמד את ילדיך  לדחות סיפוקים.

אכן האתגר גדול

 הילדים שלך  ימשיכו בהרגלים שלהם עד שיקבלו את מבוקשם
אך הפעם עליך לשנות את ההרגל שלך כדי שהילדים
יתמידו ……אך יפתחו אורך רוח  וסבלנות בהתמודדות שלהם עם הקשיים, והכישלונות  שבדרך,
משום שהתמדה וסבלנות  הן שתי מעלות שיביאו להם תמיד הצלחות.

בעזרת הטיפים שהיום אני מביאה כאן אפשר להתחיל לאמן את הילדים

וזה מה שעושים:

  • מתחילים עם עצמנו – הדרך היחידה שאנחנו באמת יכולים ללמד את היכולת הזו ולאמן בה את ילדינו היא אם אנחנו נצליח לתרגל את ×–×” בעצמנו.

כאשר הילדים מתים לעשות משהו עכשיו אבל עליהם לחכות , אנחנו, הורים, צריכים ללמוד להמתין לחכות לדחות את הסיפוקים המיידים שלנו.

למשל, אם הילד שלך לא רוצה ארוחת ערב ורוצה עכשיו קינוח במקום. גם אם ינדנד לך יכעס ישליך עצמו על הארץ –
השיטה היעילה והמוכרת  ביותר היא להיכנע  לא?
ברגעים אלה אנו חייבים לדחות את הדחף שיש לנו והוא הרצון שיהיה כבר שקט,  הרצון להשתיק אותם מיד.
ולהכין מראש פעולות מה תעשו כדי להצליח לדחות את הרצון את הסיפוק המידי לשקט –

  • מאמנים ילדים  להודות  באמת (לא רק להגיד תודה, אלא להתכוון לכך) כי ולא כל מה שרוצים מקבלים.
    ומה שיש להם הוא  לא מובן מאליו.
    זה יקרה רק  כאשר הורים  יבינו שהתפקיד שלהם אינו לרצות ילדים, אלא לאמן אותם לפתח שליטה עצמית וסבלנות.
    הפתרון  לבכי ולתלונות של הילדים אינו בהבטחה שאם…. אז יקבל….. לכן ההמלצה להפסיק להבטיח.
  • מאמנים  אותם לשלוט ברגשות שלהם.
    עושים זאת כאשר מטפחים התייחסות לרגשות חיוביים
    כמו אהבה, שמחה, תקווה ואמונה
    ונמנעים מהתייחסות  לרגשות השליליים כמו כעס, קנאה, שנאה, ותאוות בצע  המתבטאים בבכי או בפרצוף נפגע  – ×–×” אומר שלא מתייחסים ,
    הבנת נכון- פשוט לא מגיבים. (מתעלמים מההתנהגות השלילית – אבל לא מתעלמים מהילד)
    כמובן משתפים ילדים מראש שכך תפעלו בכל פעם שהם יבכו… או יתעקשו… וכשזה קורה שוב
    ממשיכים להיות עסוקים ברוגע בעניינים שלך -  למרות הכעס והבכי שלהם.
    מלמדים אותם שגם אם  הם יתפרצו ויתנגדו, וינדנדו, הם לא יקבלו,
    שהרי אם החלטתם לא לאפשר זו  החלטה ערכית ראויה ולא סתמית "כי ככה אני החלטתי".
    רק כך הם ילמדו לנהל את הרגשות שלהם בעצמם.
    הם לא רק יהיו מאושרים ובריאים, הם גם יהיו מוצלחים יותר בחיים.(שתפו אותי כאן למטה בתגובות  איך הצלחתם לעמוד בזה בלי להתעצבן ולכעוס)
  • מאמנים  אותם לנהל את הזמן שלהם בצורה יעילה. לא הכול צריך לקרות  ע ×› ש ×™ ו .
    אולי זה אומר שהם צריכים  להכין שעורים או לעשות מטלות אחרות לפני שהם יכולים לשחק
    או לצאת לחברים,
    או כי הם צריכים לסיים  פרויקט או משימה שהם התחילו בטרם יוכלו להמשיך הלאה אל הדבר הבא.
    חשוב ללמד ילדים לעבוד תחילה  ולשחק מאוחר יותר.
    זה מעודד את הילדים  לסיים את מה שהם התחילו ולא לצפות לתוצאות מידיות.
    דחיית סיפוקים ומשמעת עצמית יועילו להם באופן משמעותי לאורך כול מסלול חייהם.
  • מלמדים  את הערך של חיסכון תוך כדי שמירה למשל, על חלק מכספי המתנות
    (או דמי הכיס שהם מקבלים) באופן עקבי, לצורך חיסכון וקנייה של משהו שהם רוצים וערכו רב. (טלפון, מחשב , אופנים, וכו..)
  • מאמנים אותם להמתין לפני קבלת החלטה לקנות משהו.
    למשל מכוונים אותם לעשות סקר שוק באינטרנט,  או בחנויות לפני ביצוע רכישה. (עושים זאת יחד אתם)
    זה מפתיע ,שילדים בעקבות סקר שוק יכולים להחליט גם לוותר על מה שרצו לקנות  או אפילו מחליטים לקנות משהו שיתרום להם יותר.
  •  מאמנים אותם להתמודד עם קשים או עם שעמום לפעמים ×–×” מרגיש כואב והרצון לעזור ×›×™ מרחמים עליהם,
    או רוצים להקל  על הקושי …. ובוחרים לעשות את ×–×” עבורם מהר ולעבור הלאה. זו גישה מוטעית שפוגעת בילד.
    הרגעים האלה שלילד קשה…הם הזדמנות עבורכם הורים להאמין בילד "שזה בסדר, הילד שלי יכול לעשות את ×–×”, והוא יצליח."
    חשוב לגייס את הסבלנות  לאמן אותו ברוגע ובנחת למצוא את הדרך שלו להצליח להתמודד עם כול אתגר.

מסקנות

חשוב ביותר לא תמיד לתת לילדים כל מה שהם רוצים ברגע שהם רוצים אותו.

חשוב גם למצוא דרך להרגיע את עצמנו כשזה קורה.

חשוב לבנות  תכנית  ברורה ומפורטת מה הצעדים שעליך לעשות כדי ללמד את  המיומנות הזו .
דחיית  הרצון לקבל סיפוקים מידיים אינה מיומנות שנופלת מהשמיים פתאום……

התפקיד שלך כהורה הוא ללמד את הילדים שלך ולאמן אותם שוב ושוב בדחיית סיפוקים (וזה לא הולך לקרות ביום אחד…)

באמצעות המודל האישי שלך, וכמובן על ידי בניית תכנית והתנסויות יומיומיות.

אף פעם לא מוקדם מדי, וגם לא מאוחר מדי, להתחיל לאמן את הילדים לדחות סיפוקים ולחכות בסבלנות.

אז מה נשאר? נכון, לפעול וליישם !

היכולת שלך ליישם  באופן מידי תאפשר לך להפיק תועלת מעשית , שתשפיע על הנעשה בבית

book3עוד כלים מעשיים, טיפים יעילים ודוגמאות תוכלו למצוא בספר שכתבה  דבורה עידן  "להעיר את ההורה הכריזמטי" ספר חובה לכול הורה, 

  שתפו  אותנו כאן בתגובות מה הטיפים שיש לכם בנושא תודה!