3 הטעויות הנפוצות שגורמות לילדים להתעקש בבכי ובהתפרצויות זעם.

התבכיינות של ילדים  זו תופעה שאי אפשר לחזות מתי או איפה היא תקרה. לכאורה  לא בשליטה שלנו, ולכן הורים רבים מתוסכלים ומרגישים חסרי אונים מול התפרצויות הזעם והבכיינות של הילדים.

החדשות הטובות,

לא הבכיינות היא העיקר, אלא מה שעושים עם הבכיינות והתפרצות הזעם , יקבע כמה חזק יהיה הבכי  והתופעות הנלוות וכמה עקשנים יהיו הילדים.

מניסיון של עבודה עם אלפי  הורים לילדים בגילאים  שונים מצאתי שקל וגם פשוט להפסיק את התופעה.

כדי להצליח, על ההורים לשנות את הגישה שלהם.

האמונה  שהבכי והיללות עם הזמן  ייעלמו, בעיקר בפעוטות וילדים צעירים,  לא תמיד מתממשת.

הפרדוקס הוא, שככול שהורים עובדים קשה יותר כדי להפסיק את התופעה, כך היא הולכת ומתעצמת.

אלה  הטעויות  שעשייתן מחזקת ומעצימה את התופעה.

•  מנסים למנוע את הבכי

בטעות  הורים  חושבים שהתפקיד שלהם  להפנות את תשומת לב הילד למשהו אחר כדי שלא יתרגז, מנסים "להסיח" את דעתו  בתקווה שהבכי וההתפרצות הבאה…. ימנעו.

רעיון לא רע! בשלב זה אולי גם  רעיון נהדר שאפילו עובד, עם זאת, ככל שעובר הזמן …

אסטרטגיה זו, מתישה את ההורים  וגם מתקשים לחזות היכן יהיה המשבר הבא….,

זה לא עובד! זה גם בלתי אפשרי!

 זה לא עובד כי הילד אף פעם לא לומד איך להתמודד עם תסכול אכזבה  או דחיית סיפוקים
כשהוא לא מקבל את מה שהוא רוצה.

הפתרון,  לנטוש את הגישה.

•  מדברים ומרגיעים יותר מדי.

כשהבכי נשמע….רגש הרחמים נכנס לפעולה, והורים פונים לילד מלטפים ומרגיעים במילים ולאחר כמה דקות נראה שהמצב משתפר.

הבעיה , כשהורים לוקחים על עצמם את תפקיד המרגיעים הם מונעים מהילדים למצוא את דרכם להרגעה עצמית.

הרגעה עצמית זו מיומנות  שמאפשרת לילדים להתקדם ולהתפתח, בלעדיה הילדים  מתקשים להרגיע עצמם ובכל פעם שהם נתקלים באכזבה או תסכול, הם מתלוננים ובוכים לחברים שלהם, למורים  שלהם, או אפילו אליכם, בתקווה שאחרים יסדרו להם את המציאות.

•   נותנים , העיקר שלא יבכה!

איך הנתינה מאכילה  את "מפלצת הבכיינות" שמתעצמת וגוברת?

1.    ההורים  נכנעים לדרישות הילד על ידי הבכיינות וההתפרצויות  ונותנים לו את מה שהוא רוצה.

2.    הורים לא נותנים,  לא נכנעים ליללות,  אבל מעניקים  לילד אנרגיה רבה מאוד על ידי הסברים למה הוא לא  יקבל  את  מה  שמבקש. גם  במקרה הזה הילדים זוללים את האנרגיה של ההורים.

כול זמן ש"תאכילו" את הבכי וההתפרצויות, התופעה תגדל ותתעצם על חשבון  ההתפתחות האישית של הילד שלכם.

לקבלת ידע ותובנות נוספות לחצו כאן.

אני מאחלת לכם רק את הטוב ביותר.

דבורה