במחקר שערך מומחה להנדסה אקוסטית, שפורסם בעיתון הבריטי "גרדיאן", דירגו יותר ממיליון גולשים את הצלילים והקולות המעצבנים ביותר בעולם. הקול המנצח: אדם מקיא; אחריו: פידבק של מגבר, בכי  תינוקות. אני מוסיפה גם בכי של ילדים. הורים רבים,  כששומעים את בכי ילדיהם, הבכי מוציא אותם מדעתם.

לפניכם שאלה אחת מיני רבות בנושא:

"בתי בת ה- 4 נשכבת על הרצפה כאשר היא מתעצבנת ופורצת בבכי קורע לב איך אני פותרת את הבעיה הזאת ?"

אימא יקרה!

הבת החמודה שלך, היא גם חכמה להפליא, היא גם יצירתית, ובעיקר יודעת מה לעשות בחיים כדי להשיג את מבוקשה. (תכונות שכול אם הייתה גאה בהם)

במה דברים אמורים?

א. בכול פעם שהילדה מבקשת או רוצה משהו היא יודעת מה עליה לעשות כדי להשיג את רצונה. (בין אם היא אומרת זאת באופן מילולית, ובין אם היא רק מתנהגת -"מתעצבנת או בוכה או  נשכבת על הרצפה ")

ב. את כאימא או כול מבוגר אחר הנמצאים בסביבה מגיבים תגובה התנהגותית כלשהי. (לא חשוב, כרגע, מהי התגובה, כעס, צעקות, הענשה, חיבוק, נשיקה, וכו….)

ג. גם אם אין  יודעים מהו  רצונה המדויק. (חשוב שההורים ידעו, שהילדה יודעת בבירור מה היא רוצה, חשוב לה להיות משמעותית בעיני עצמה, להרגיש חשובה ובעלת ערך, ובשפה של אדלר,להרגיש שייכת), בסופו של דבר הילדה מקבלת את רצונה (שימי לב מתי זה בדיוק קורה)

ד. האם נפסקה ההתנהגות המתוארת לעיל?

התנהגות  היא שפה ככול השפות.

התנהגות  היא  עוד שפה ככול השפות (אנגלית, עברית, וכו, ) עם הבדל אחד ע נ ק !!! בשפה זו אנו מדברים גם כשאיננו מבינים אותה!!!

חשוב ואף רצוי להבין את השפה  הזו, כדי  להשתמש בה בחוכמה

כך הכול יהיה פשוט יותר.

מה יש לעשות כדי להבין את שפת ההתנהגות?

להיות קשובים להתנהגות ולדרכי התגובה להתנהגות המסוימת.

במילים אחרות, לשים לב בעיקר להתנהגות שלנו ההורים.  אנחנו מגיבים להתנהגות של הילדים שלנו,אך גם הילדים מגיבים להתנהגות שלנו.

אם ילדתך משתרעת בבכי על הרצפה, זו הדרך שהיא בחרה כדי להשיג ממך את רצונה האמיתי (חשוב לה להיות משמעותית בעיני עצמה, להרגיש חשובה ובעלת ערך, ובשפה של אדלר, להרגיש שייכת ).יתכן שבדרכים אחרות, שהיא ניסתה, היא לא זכתה לקבל ממך את מה שהיא זוכה, כשהיא מתנהגת כפי שמתנהגת.(ורק היא מחליטה לעצמה אם היא מרגישה משמעותית וחשובה בעיני עצמה במשימה המסוימת.)

הילדים הם מדענים קטנים

 הילדים מפתחים שיטות מחקר משל עצמם. לילדה החמודה שלך יש ניסיון ארוך (4 שנים זה המון זמן,) ובעיקר יש לה כבר מסקנות שהסיקה מה עליה לעשות כדי להפעיל אותך כך שתקבל את מה שחשוב לה באמת. (וזה לאו דווקא החפץ שמעניין אותה , אלא כפי שכבר ציינתי,את תחושת השייכות והמשמעות)

נקודה למחשבה

  לו בתך הייתה מתנהגת כפי שאת רוצה, התנהגות  אוהבת מה שאנו קוראים "נורמאלית" האם היית מוטרדת? האם היית שואלת את השאלה? האם הייתה זוכה לאותה כמות של התייחסות ממך, כפי שזה קורה כשהיא צורחת, בוכה, ומשתרעת על הרצפה?

מכאן ברור לך שהילדה שלך היא גם חכמה להפליא, היא גם יצירתית, ובעיקר יודעת מה לעשות בחיים כדי להשיג את מבוקשה?

לסיום אימא יקרה

לאחר שתתבונני לאורך זמן בדרכי ההתנהגות שלך, בתגובותיך המעשיות:  מילים, טון דיבור, התנהגות פיזית ורגשית, חיוך, כעס, רוך, דרכי חינוך וכו….

הפעילי מחשבה יצירתית ומצאי דרך אחרת להעניק לבתך את הנדרש, בדרכי נעם, בדרכים של תרומה ומועילות. וכשבתך תקבל את מה שחשוב לה באמת בדרכים אחרות, היא בוודאי תוותר על הדרכים שבחרה בטעות.

בהצלחה בדרך להיות הורה טוב יותר

לקבלת מתנה ממני סדרה של הדרכות וטיפים

דבורה עידן