מה אפשר לעשות בנידון?
לעיתים הורים, לאחר שמתבוננים בהתנהגות של ילדיהם, מגיעים למסקנה, שהילד החמוד והמקסים חסר בטחון.
ההורים נכנסים למצוקה, שהרי הם רוצים ילד עם בטחון עצמי , שיוכל להתמודד עם משימות החיים. ומחפשים דרכים לשנות את הביטחון העצמי הנמוך.
במאמר זה אתמקד דווקא בהורים, בראייה הסובייקטיבית שלהם את המציאות, ומה מביא אותם למסקנה כזו.
את הרעיון שלמחשבות שלנו יש השפעה על יצירת המציאות בה אנו חיים הגה אלפרד אדלר לפני יותר מ-100 שנה.
מרגע לידתנו אנו מתחילים לאסוף התרשמויות ומסקנות לגבי המציאות ולגבי עצמנו. המסקנות האלה, ברגע שהן מגובשות, הופכות להיות תבניות חשיבה, אשר דרכן, כמו דרך משקפיים סובייקטיביות, אנו רואים את העולם. מרגע שגיבשנו מסקנה (פירוש) לגבי המציאות, הפירוש הופך להיות יותר "אמיתי" עבורנו מהמציאות עצמה, במילים אחרות, אנו תופסים את המציאות דרך הפירושים שלנו. המחשבות הן הפירוש הסובייקטיבי שלנו למציאות. בעקבות הפרוש הסובייקטיבי אנו יוצרים ציפיות, ועל פיהן אנו מתנהגים.
רגשות הן ה"דלק", האנרגיה שמאפשרת לנו להוציא מחשבות מהכוח אל הפועל. הרגשות כפופות למחשבה, גם כשלא נראה כך. הפעולות שלנו יוצרות מציאות חדשה. מציאות זו היא תמיד בהתאמה לפירוש שכבר היה לנו.
המסקנה:
הדברים המפריעים לאדם הם לא הדברים עצמם אלא התפיסה שלו את הדברים, המחשבות והרעיונות שלו על מה שהוא רואה.
כאשר נתקלים בבעיות או קשיים, נעשים חרדים או מדוכאים או כואבים, אין את מי להאשים לבד מדעותינו על המציאות.
אמחיש את התהליך דרך הדוגמא הבאה.
הורים פנו להתייעצות וכך סיפרו :
"הבן שלנו בן 4 . לנו הוריו ישנה תחושה שיש לו ביטחון עצמי נמוך.
הרבה פעמים הוא אומר שלא מסוגל לעשות דברים (פחות מאמין בעצמו), בין חברים נראה שהוא נוטה לרצות אותם, ופחות מעיז ולא עומד על שלו. הרבה פעמים החברים שלו , בזמן פעילות חברתית (בגן וגם אחרי הצהרים) לא נענים להצעות שהוא מציע.
אנחנו יודעים שזה לא בא משום מקום (גם אנחנו לא עם ביטחון גבוה מאוד), אבל עדיין מאוד רוצים לחזק אותו ולגרום לו להאמין בעצמו. כואב לנו לפעמים לראות אותו בסיטואציות מסוימות שמדגישות ביטחון נמוך.
מה אפשר לעשות בנידון?
נשמע מוכר?
בשלב ראשון
אפריד בין מה שההורים חושבים ובין התנהגות הילד.
איך עושים זאת?
אצבע בצבע ירוק את התנהגות הילד. ובצבע אדום את המחשבות ואת הפרשנויות של ההורים .
הרבה פעמים הוא אומר שלא מסוגל לעשות דברים (פחות מאמין בעצמו), בין חברים נראה שהוא נוטה לרצות אותם, ופחות מעיז ולא עומד על שלו. הרבה פעמים החברים שלו , בזמן פעילות חברתית (בגן וגם אחרי הצהרים) לא נעניםלהצעות שהוא מציע.
אמנם אנחנו יודעים שזה לא בא משום מקום (גם אנחנו לא עם ביטחון גבוה מאוד), אבל עדיין מאוד רוצים לחזק אותו ולגרום לו להאמין בעצמו. כואב לנו לפעמים לראות אותו בסיטואציות מסוימות שמדגישות ביטחון נמוך.
בשלב שני
אתייחס אך ורק להתנהגות של הילד.
1. הוא אומר שלא מסוגל לעשות דברים
2. ולא עומד על שלו
3. החברים שלו לא נענים להצעות שהוא מציע
שלב שלישי
אתייחס אל המחשבות שמתרוצצות להורים בראש. אילו מחשבות של ההורים ואין למחשבות הללו שום קשר להתנהגות הילד.
מניין המחשבות הללו?
את התשובה אפשר למצוא בתוך הדברים שכתבו ההורים, "גם אנחנו לא עם ביטחון גבוה מאוד" היות וההורים לא מספיק בטוחים בעצמם, הם חוששים מאוד שגם הילד שלהם יהיה עם בטחון עצמי נמוך.
החשש והפחד הזה מובילים אותם לפעולות. הם מסתכלים על התנהגות הילד, רואים את אי ההצלחות, וזה מייד מחזק את המחשבה שלהם, והם קופצים להסקת המסקנה שובן אין לו בטחון עצמי גבוה!!!
שלב רביעי
מה אפשר לעשות אחרת? איך להגיב לבן החמוד, כאשר הוא אומר שהוא לא מסוגל לעשות דברים?
- יש לשים לב מתי הוא אומר זאת? מי עומד לידו? כמה פעמים אומר זאת?
- חשוב לשים לב איך מגיבים לילד כשהוא אומר זאת, כלומר: מה אומרים לו?איך פועלים? האם אומרים לו שהוא מדהים ונפלא וכו…האם מחזקים ספציפית את מה שעשה?
- מה שכדאי לעשות זה לעודד אותו לעשייה. מה אתה כן מסוגל לעשות? מה אתה כן יכול לעשות? אתה צריך עזרה? במה לעזור לך? להיות ממוקדים במה הוא כן יכול.
- לעודד אותו על כול עשייה שלו, ועל כול פעילות מוצלחת ותהא זאת הקטנה ביותר.
- יש להתייחס אך ורק לפעולות והעשיות של הילד ולא לילד עצמו. עלינו להראות לילד את הפעולות שהביאו להצלחת המשימה.
- תאמינו בילד שלכם ותסמכו עליו.
כיוון שאין לנו דרך לתפוש את העולם אלא דרך העיניים שלנו, שהן תמיד-תמיד סובייקטיביות, הפרשנות שלנו לכל מצב נתון קובעת גם את הרגש, ומכאן גם את התגובה.
אם נשכיל להפריד בין המחשבות שלנו והפרשנויות שאנחנו נותנים למציאות, ובין התנהגות הילדים שלנו יהיה יותר פשוט, וגם יותר קל להיות הורה טוב יותר המחזק ומעצים את ילדיו.
בברכה
דבורה עידן
מייסדת והבעלים של
המדריך להורות כריזמטית
