האתגרים שעומדים בפני המורים נובעים :

• מכמות הולכת וגדלה של תלמידים שקשה להם                   מבחינה  לימודית, רגשית, או חברתית (כאלה שאובחנו וגם כאלה שלא אובחנו )

• מהתערבות/ מעורבות גדולה מדי של ההורים במערכת הבית ספרית  בעיקר כאשר מתעוררים קשיים ובעיות למיניהן
• מגישה מוטעית של צוותי החינוך – המשתמשת באיומים ובעונשים  כדי לשכנע תלמידים לשתף פעולה וללמוד 

התוצאה = תלמידים רבים מגיעים למסקנות מוטעות, "קטלניות", לגבי עצמם ולגבי היכולות שלהם,

שבסופו של יום לא מטיבות עם ההתפתחות האישית שלהם כבני אדם .

בשל תגובות המבוגרים, האבחונים, ההקלות  – רבים מסיקים מסקנה  שהם לא חכמים, שהם טיפשים, שהם לא יכולים להצליח, שלימודים זה לא התחום שלהם, ועוד…. ובוחרים  בחירות התנהגות מוטעות. למשל: להיות פסיביים בכיתה בזמן השיעור, או  להיות עסוקים בסמרטפון, או להתנהג התנהגות פרובוקטיבית הממקדת את תשומת לב המורה ושאר התלמידים, או  שבאים לבית הספר כי החברה מעניינים אותם, ומוכנים לשלם גם את החוב – לימודים…..על ידי הפגנת נוכחות לא קבועה  בשיעורים בכיתה. ועוד התנהגויות שלא מקדמות אותם להצליח ללמוד ולהגיע להישגים לימודיים. על המציאות הזו נוסף  עוד דבר מתסכל ביותר אלה ההורים שמתוסכלים בעצמם, כי הם לא מצליחים לשכנע את הילדים ללמוד – ובנוסף גם לא תומכים במאמצי המורים לחנך את ילדיהם.

המציאות הזו כמובן יכולה גם להיות אחרת

 יש  מה לעשות – 

• כדי שתלמידים ירצו ללמוד למרות הקשיים?
• כדי שתלמידים יבואו לבית הספר עם תשוקה להצליח בלימודים למרות שקשה להם?
• כדי שתלמידים יעשו כול מה שנדרש כדי להצליח להגיע להישגים?
• כדי שהורים ישתפו פעולה בשמחה עם בית הספר?

נשמע כמו חלום? אולי את הפתרון והדרך תמצאו אצל דבורה עידן ,( הייתה מורה מחנכת, ומדריכה במשרד החינוך שהדריכה עשרות מנהלי בתי ספר בתהליכי שינוי,)

סדנאות, והשתלמויות בית ספריות  עם צוות המורים תכנית ליווי ייחודית המחברת בין צוותי בית הספר ובין התלמידים וכמובן גם עם ההורים

במטרה לכוון תלמידים להתקדם ולהתפתח ,כך שהם ירצו ללמוד ולהצליח, שירצו להגיע להישגים בבית הספר ובחיים למרות קשיים זה דורש  החלטה נחושה! השקעה של זמן כסף ואנרגיה כדי לשנות גישה  , ללמוד את השיטה המובנית  ולהטמיע אותה כהרגל חדש בהתנהגות היומיומית בעקביות ובהתמדה – כאורח חיים.